ספורנו/דברים/טו

בעריכה

"וזה דבר השמטה" כשאמר האל ית' והשביעית תשמטנה היתה הכוונה שתעשה שמטת כספים שנאמר שמוט כל בעל משה ידו: " כי קרא שמטה" האל ית' באמרו תשמטנה:


דעריכה

"אפס כי לא יהיה בך אביון" אע"פ שאמרתי שתשמט ידך הנה לא יקרה בכם איזה לוה שתצטרך לשמט. וזה בלי ספק נתקיים בדור באי הארץ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע:


יאעריכה

"כי לא יחדל אביון" כענין כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתין:


טועריכה

"וזכרת כי עבד היית" שלא בלבד הוציאך מעבדות אבל העניק לך מממון המשעבדים בך:


יחעריכה

"לא יקשה בעיניך" להעניק עם שלוחו חפשי כי ראוי הוא לזה ואתה לא תחסר: "וברכך ה' אלהיך. "ומשלו תתן:


יטעריכה

"כל הבכור" אחר שבאר מיני חסד בתבואה והוא מעשר עני ובמעות והוא שמטת כספים והצדקה ובשאר הקנינים בהענקת עב דעברי. באר מצות אשר בהן הודאה לאל יתעלה והן מתן הבכורות הראוי לבעלי המקנה להודות כי מידו המקנה לנו. וחג המצות להורות על הגאולה בזבח הפסח ובמצות ועל האביב בעומר התנופה. וחג השבועות להודות על שבועות חקות קציר ששמר לנו. וחג האסיף להודות על האסיף ושבכל אחד מהם נביא איזה דורון לאדון כאמרו ולא יראה את פני ה' ריקם. ולזה לא הזכיר בהם באיזה חדש ובכמה בחדש יהיו אבל הזכיר האביב והשבועות והאסיף: