סמ"ק/קה
רמב"ם פ"א דה"ל תלמוד תורה. סמ"ג עשין יב. טור י"ד סימן רמ"ה רמ"ו.
ללמוד תורה דכתיב (דברים ה', א') ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם לעולם יחשוב אדם בשבחה של תורה ומתוך כך יאהבנה כתיב (במדבר כ"א, י"ח) וממדבר מתנה אם עושה אדם עצמו על דברי תורה כמדבר שהוא הפקר לכל תורה נתנה לו במתנה. וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות ועוד כתיב (משלי ה', י"ט) אילת אהבים מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה הראשונה. אף דברי תור' חביבין על לומדיה' כל שעה ושעה כשעה ראשונ' יעלת חן שמעלת חן על לומדיה דדיה ירווך בכל עת מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בה מוצא בו טעם כך דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם. באהבתה תשגה תמיד. שיש לו לאדם לעשות עצמיו על דברי תורה כשוגה במנהג העולם. ואומר רבי עקיבא כך היה תחלת תשמישי לפני חכמים. פעם אחת נזדמן לי מת מצוה. ונשאתיו שלשה מילין על כתפי עד בית הקברות. ואמרו לי חכמים על כל פסיעה שפסעת כאילו שפכת דם נקי. שהרי מת מצוה קונה מקומו. אמרתי בלבי ומה כשהייתי מכוין לעשית מצוה כך. לעשות עבירה על אחת כמה וכמה. מאותה שעה לא זזתי מלפני חכמים. וזהו שאמרו חכמים לא עם הארץ חסיד וכתיב (קהל' יב) דברי חכמי' כדרבונות וכמסמרו' נטיעים בעלי אסופו' כולם נתנו מרוע' אחד: ואמרו חכמים למה נמשלה תורה לדרבן לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין לב לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים: ומה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין. והללו מטהרין. הללו אוסרין. והללו מתירין. הללו פוסלין. והללו מכשירין וא"ת היאך אני לומד תורה מעתה: ת"ל כולם נתנו מרועה אחד. כל דבריה' דברי אלהים חיים הם ורועה אחד נתנם משה מפי הגבורה אמרן. וכמשמורת כתוב בשין רמז לתורה שהיא כ"ד ספרים כמשמרות כהונה ולויה. ואל תחשוב כי עיקר התורה בכתב כי אדרבה עיקרה אותה שבעל פה ועל תורה שבעל פה נכרת ברית. דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. והן אוצרו של הקדוש ברוך הוא כי היה גלוי לפניו שהיו ישראל עתידין להיות גולין בין האומות. ויעתיקו הגוים ספריהם. לפיכך לא רצה שתכתב כי לעתיד לבא הגוי' ירצו לקבל שכר ממה שלמדו תורה והקדו' ברוך הוא אומר להם מי שמסתרי' שלי בידו פירוש אוצר יקבל שכר. ואף על פי שבדורות האחרונים על ידי מיעוט הלבבות נכתבו הארבעה סדרי' מכל מקום לא יעתיקום הגוי' לפי שהם צריכי' פירוש גדול והיינו דכתי' (הוש' ח) אכתוב לו רובי תורתי בתמיה אם כן כמו זר נחשבו (ר"פ א) ואמרו רבותינו התורה נמשל' למים לומר לך מה מים יורדין טיפין טיפין ונעשין נחל גדול. כך דברי תורה אדם לומד תורה הלכה היום הלכ' למחר עד שיודע הרבה. (ר"פ ב) וכתיב (שיר השירים א', ג') לריח שמניך טובי' למה נמשל' דברי תור' לשמן לומר לך מה שמן נותן לתוכו טיפה של שאר משקין יצא כנגדו טפה של שמן. כך אדם שנכנס בפיו דבר של ליצנות יצא כנגדו דבר תורה ואוי לו ללצנות שתחלתה יסורין וסופה כלייה: שנאמר (ישעיהו י', כ"ג) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסרותיכם כי כלה ונחרצה שמעתי: וזהו שאמרו חכמים. כל המוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה: הופכין עליו לרעה. ורבותינו (ספרי פרש' ואתחנן) דרשו. אסור לדבר דברים בטלים ועובר בעשה דכתיב ודברת בם ולא בדברים בטלים. וגם אמרו כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק מביא עליו יסורין. שנאמר החשתי מטוב וכאבי נעכר. ואין טוב אלא תורה דכתיב (משלי ד', ב') כי לקח טוב נתתי לכם. וחלקתי מצוה זו מלאו דלא תשכח. שאף על פי שלמד צריך ליזהר שלא ישכח. וכן אם הוא נזהר שאינו שוכח מה שלמד. אף על פי כן צריך ללמוד דברים אחרים. וכתיב (משלי י"ד) רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל זה הקונה תור' ומזלזלה איך יתהלל. והחרב והספר ירדו כרוכי' מן השמים דכתיב ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים. וכתיב אם תמאנו ומריתם חרב תאכלו:
מפרשים עריכה
הגהות רבינו פרץ עריכה
ואף על גב דאמרו רבנן לעולם ישלש אדם שנותיו וכו' הני מילי קודם שכתב התלמוד אבל מי ששונ' התלמוד שלנו מספיק למקר' ולמשנה מפני שהוא בלול מכל (סנהדרין ו):
וכן נמשלה ליין מה יין משתמר בפחות שבכלי' אף תורה משתמרת בכעור: