סמ"ק/ח

רמב"ם הלכות דעות פ"ו סמ"ג עשין סימן ט

לאהוב את חבירו דכתיב (ויקרא י"ט, י"ח) ואהבת לרעך ^{(ר"פ א)} כמוך ובכלל זה הבא' שלום שבין אדם לחבירו ומכריעו ^{(ר"פ ב)} לכף זכות. לאהוב את חבירו אמר רבי עקיבא כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך. [דעלך סני לחברך לא תעביד] הוסיף בן עזאי ואמר גדול הימנו שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם. פי' אע"פ שאינו מקפיד על כבוד עצמו יש לו להקפיד על כבוד חבירו:

ובכלל מצוה זו יש הבאת שלום שבין אדם לחבירו. ודוד המלך כתב בספרו בקש שלום ורדפהו. ודע והבן כי מאוד גדול השלום דאמר רבי יוחנן בית ראשון למה נחרב על שהיו בו ג' עבירות עכו"ם וג"ע וש"ד בית שני למה נחרב. מכירים אנו שגדולים בתורה ובגמילת חסדים היו. אם כן מפני מה נחרב מפני שהיה בהם שנאת חנם. ונרמז בראשי תיבות ד"איכה "ישבה "בדד "העיר "רבתי "עם "היתה איב"ה רע"ה וזה הוא דבר הנראה לעינים כי גדול עונש שנאת חנם מאד כי אותם שהיה בהם ג' עבירות נגאלו אחר ע' שנה: ואותם שהיה בהם רק שנאת חנם לא נתגלה ^{(ר"פ ג)} קצם: וגדול השלום שהרי הקב"ה שינה בו ^{(ר"פ ד)} ואפילו ישראל עובדי עכו"ם ושלום ביניהם אין מדת הדין יכולה ליגע בהם: שנאמר (הושע ד', י"ז) חבור עצבים [פי' עבודת עכו"ם] אפרים הנח לו אבל חלק לבם עתה יאשמו. צא ולמד מדור המבול ודור הפלגה איזה חטאתם מרובה שהרי דור הפלגה בקשו לשלוח יד בעיקר שנאמר (בראשית י"א, ד') ונעשה לנו שם ודור המבול לא פשטו יד בעיקר אלו נשטפו ואלו לא נשטפו. אלא שדור המבול היו גזלנים וחמסנים ושונאים זה את זה לכך נשטפו. ודור הפלגה כתיב (בראשית י"א, א') בהו ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ולפיכך לא נשטפו: וגדול השלום שהרי בקש הקב"ה כלי לברך את ישראל ולא מצא כלי טוב מחזיק כל הברכות אלא שלום שנא' (תהילי' נט ה' לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום: וברכת כהנים חותמת בשלום וי"ח ברכות חותמים בשלום. ואם אדם יודע שחטא לחבירו אל יתבייש מלבקש ממנו מחילה אפי' נחשב לקטן כי כולנו בני איש אחד אנחנו ומצינו שרב שהיה גדול הדור הוה לי' מילתא בהדי ההוא טבחא הלך ערב י"כ בבית של אותו הטבח לפייסו. ופיו הכשילו לאותו טבח ואמר למה בא רב כאן וכי סבור את שמת אני ונשל הקרדום מידו והרג את עצמו [משום דהשיב בפריצות] וכל שכן שיש לאדם לשאל סליחה ומחילה מחבירו דאית ליה מלתא בהדיה שאפי' נותן כל ממון שבעולם אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה שנאמר (בראשית כ', ז') ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו' ומניין שלא יהיה המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל בעדך. ודין הוא שימחול שהרי הוא צריך שימחול הקב"ה על כל מה שעשה ועיוות. וידוע יהיה לו שאם לא ימחול אין הקב"ה מוחל לו כדכתיב נושא עון ועובר על פשע. למי הוא נושא עון למי שעובר על פשע. וכן מצינו ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע רננות ולא נענה ובא רבי עקיבה ואמר אבינו מלכנו חטאנו לפניך ונענה. יצאה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא מפני שזה מעביר על מדותיו. וזה אינו מעביר על מדותיו. ואם לא מחל אליו בפעם ראשונה יבקש ממנו פעם שנייה. ^{(ר"פ ה)} עד ג' פעמים ויותר לא יבקש. ואם מת קודם [שיבקש מחילה] יביא עשרה בני אדם על קברו ויאמר אנא חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שדברתי עליו. ואשוב לעניין ראשון כמה גדול המחלוקת שהרי ב"ד שלמטה אין עונשין עד י"ג שנה ובית דין שלמעלה עד עשרים. ובמחלוקת קרח אבדו אפי' יונקי שדים וגם אמרו חכמים מותר לספר לשון הרע על בעלי המחלוקת [ודוקא למלך כשר כמו נתן לדוד] שנאמר (מלכים א א', י"ד) ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך. וגם אמרינן (שם) מפני מה נהרג אדוניה. עילה מצאו להרוג בעלי המחלוקת. וגם משל הקדמוני יהיה לעד אם יקשור אדם ג' שבטים יחד לא ישברם גבור שבגבורים. וכשהם אחדים נפרדים אפי' חלש שבחלשים ישברם. והנה לכל השנאות יש תקוה חוץ מאותו שנאה של קנאה. לכך ירחק אדם לבו מן הקנאה כי היא מוציאתו מן העולם כמו שאמרו חכמים גם מביא' רקב בעצמותיו [ק"נאה ר"ת "קרח "נחש "אופה "המן כולם נכשלו עבור קנאה] שנא' ורקב עצמות קנאה ואשרי מי שאין בו קנאה. כרבי אחאי בן יאשיה שלא נרקבו עצמותיו:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

פי' כמוך במצות, אבל רשע שאינו מקבל תוכחה מותר לשנאותו דכתיב הלא משנאיך ה' אשנא:

ומכריעו לכף זכות פי' רגיל לומר לא חטא בזה אלא בודאי לטובה נתכוין:

ויש ליתן טעם גם לתשובת השואלים כי בבית ראשון היו בהם שלש' עבירו' ולאחר שגלו חזרו בתשובה מאותן ג' עבירות אבל בית שני שחרב מפני שנאת חנם עדיין לא פסקה. ואע"פכ הקב"ה בעית' יחישנה. ויסיר ש"ח ממנו כדכתיב וסרה קנאת אפרים וגומר. ע"כ

כי שרה אמרה ואדוני זקן והקב"ה אמר לאברהם בשם שרה ואני זקנתי נ"א שמעתי גדול השלום שהרי שם הקדוש ברוך הוא נמחק כדי לשים שלום בין איש לאשתו:

כמו שמצינו באחי יוסף שאמרו אנא שא נא. ועתה שא נא ואין נא אלא לשון בקשה וג' פעמים אמרו נא:

הגהות חדשות

הגהות חדשות על סמ"ק/ח