סמ"ק/א

<< · סמ"ק · א · >>

<< · סמ"ק · א · >>

לידע שאותו שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה ובד' רוחות.

• כדכתיב: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וגומר,

• וכתיב: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד - ודרשו חכמים: אפילו באויר.

לידע, פירושו לאפוקי מן הפילוסופים שאמרו שהעולם נוהג מאליו במזלות, ואין לו מנהיג ולא דבר, ואפילו קריעת ים סוף ויציאת מצרים וכל הנפלאות שנעשו במזל היו. ויש לנו להאמין כי שקר הם דוברים. אכן, הקב"ה מנהיג את העולם כולו ברוח פיו והוא הוציאנו ממצרים ועשה לנו כל הנפלאות. ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה, שנאמר: מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי-גֶבֶר כּוֹנָנוּ.

ובזה תלוי מה שאמרו חכמים ששואלין לאדם לאחר מיתה אם צפית לישועה, והיכן כתיב מצוה זו? אלא ש"מ בזה תלוי, שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ וגומר, ועל כרחין מאחר שהוא דיבור הכי קאמר: כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלוהיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם. וכן יושיענו ברחמיו שנית, כדכתיב: וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים וגומר.

א

רמב"ם הלכות יסודי התורה סמג עשין סימן א

לידע שאותו שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה ובד' רוחות כדכתיב (שמות כ', ב') אנכי ה' אלהיך וגו': וכתיב (דברים ד', ל"ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהי' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד: ודרשו חכמים אפילו באויר:

לידע פירוש לאפוקי מן הפילוסופין שאמרו שהעולם נוהג מאליו במזלות: ואין לו מנהיג ולא דבר: ואפילו קריעת ים סוף ויציאת מצרים וכל הנפלאות שנעשו במזל היו. ויש לנו להאמין כי שקר הם דוברים: אכן הקב"ה מנהיג את העולם כולו ברוח פיו. והוא הוציאנו ממצרים ועשה לנו כל הנפלאות. ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר (תהלים ל"ז, כ"ג) מה' מצעדי גבר כוננו ובזה תלוי מה שאמרו חכמים ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו צפית לישועה והיכן כתיב מצוה זו. אלא ש"מ בזה תלוי שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו'. ועל כרחין מאחר שהוא ^{(ר"פ א)} דיבור ^{(הג' א)} הכי קאמר כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלהיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם: וכן יושיענו ברחמיו שנית. כדכתיב (דברים ל', ג') ושב וקבצך מכל העמים וגומר ^{(ר"פ ב)}:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

כלומר מאחר שאנכי ה' אלהיך הוא אחד מעשרה דברות וכל הדברות הם ציווים כמו כן אנכי הוא צווי והיאך משמע חנא ודאי ה"ק וכו':

א"כ צפית לישיעה מצוה כתובה היא מאנכי ולכך שואלין עליה. ע"כ:

א

הכי קאמר כשם כו'. נראה לבאר דברי רבינו ז"ל שבא באריכות דבריו לתקן מה שהביא הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על ספר המצות להרמב"ם ז"ל שבה"ג לא רצה למנות דבור אנכי למצוה שיעלה במנין התרי"ג מצות שאין מנין תרי"ג אלא גזירותיו יתעלה שצוה עלינו לעשות או מנענו שלא לעשות אבל האמונה במציאותו יתעלה הוא העיקר והשורש שממנו נולדו המצות לא שייך שימנה בחשבון המצות ולכן לדעת בה"ג דבור אנכי שהוא האמונה באלהותו יתברך לא יבא בחשבון ומה שאמרו בתלמוד שמנין תורה דהיינו תרי"א מצות שמעו מפי משה ושני מצות שמעו מפי הגבורה היינו בהלאו דלא יהי' לך יש שני אזהרות וכמו שמביא הרמב"ן ז"ל שם בל"ת סימן א' ורבינו ז"ל דעתו כדעת הרמב"ם והסמ"ג שדבור אנכי ימנה בחשבון כמ"ש בפ"ג דמכות ד' כ"ד א' על סמך המקרא תורה צוה לנו משה וגו' שמנין תורה דהיינו תרי"א מצות צוה משה ואנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום הרי שמנו דבור אנכי מכלל המצות ולא משום מצות אמונה במציאותו ית"ש אלא משום צפית לישועה שזו היא שגזר עלינו לעשות ולזה נתכוין רבינו מ"ש וע"כ מאחר שהוא דבור כו' לומר שגם באנכי יש צווי על אמונת העתיד וכמ"ש לקמן בהג"הה ולא כמו שנראה לכאורה מדברי רבינו ז"ל שיהא במצות אנכי שתי מצות דא"כ יקשה דהא שמעו מפי הגבורה ג' מצות וכמו שמקשה שם הרמב"ן ז"ל על הרמב"ם ז"ל בל"ת סימן א