סמ"ע על חושן משפט קלח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
ועיין לקמן בסי' רע"א. נ"ל שצריך להיות בסי' קצ"ז כי שם סעיף ה' נתבאר דלפעמים הרכיבה אינו קונה וכ"כ שם בטור ע"ש אבל בסי' רע"א לא כתב שם מזה מידי ע"ש ודע הא דכתב המחבר דרכיבה קונה הוא דעת הרי"ף והרמב"ם אבל דעת הרא"ש והטור פסקו כמ"ד דלא קנה רכיבה לחוד עד שינהג ג"כ ברגליו כמ"ש בסי' זה ס"י ע"ש ובסי' קצ"ז סעיף ז' ומור"ם הסכים לדעת המחבר שפסק כהרי"ף ורמב"ם ומ"ה סתם כאן ובסי' קצ"ז ס"ג גם בסי' רע"א ס"ג כתב שם בהדיא שנים שהיו רוכבים כו' ולא הזכיר כלל דבעי' הנהגת רגלים בהדי רכיבה ע"ש:
או יושבים בצד ערימה של חטים גם הטור כ' זה בשם הרמב"ם בסי' קל"ט ס"ו וכ' עליו שם ז"ל נראה דס"ל כיון שהיא מונחת בסימט' שהוא מקום הראוי לקנות ושניהם יושבים בצדה חשוב כאילו שניהם מוחזקים בה עכ"ל:
ולקח את חבירו אצלו. אבל אם שניהם שולטים בבית בשוה יחלוקו וכמ"ש אחר זה בהג"ה בדין גג שעלביתם:
וחלוקים על הנכסים. דוקא בחלוקים על הנכסים שבבית הב"ה מיקרי מוחזק טפי אבל בענין קנית דבר הפקר שנכנס לבית מעצמו או לענין קניית מציאה שם שניהם שווים בו וכמ"ש לקמן בסי' ר"ס ס"ד ע"ש:
שיש לו בזה הדבר ושאין לו כו' וכן הוא גם כן ל' הגמ' ועפ"ר שם מבואר טעמו דאלו נשבע שאין לו בה פחות מחצי' איכא למיחש לרמאות דלית ביה כלל ושפיר קמשתבע שאין לו בה פחות מחציה כיון דלית ליה בה אפי' כלום אבל השתא נשבע שבועה שיש לו בה ושוב כשנשבע שאין לו בה פחות מחציה א"א לפרשה אלא שיש לו בה חציה לכל הפחות ולא רצו לתקן שישבע שיש לו בה חציה דמרע לדיבוריה שאמר בתחלה כולה שלי וג"כ לארצו לתקן שישבע כ"א שכולו שלו כיון שאין נותנין לו אלא החצי והרמב"ם והטור לא כתבו שצריך לישבע שבועה שיש לו בה וכתבתי בדרישה דנראה דה"ט משום דאנו משביעים ע"ד המקום וע"ד הב"ד ותו ליכא למיחש לרמאות ע"ש מ"ש עוד מזה:
ויחלוקו. ועיין בטור ס"א דכ' שרש"י ורמב"ן ס"ל ☜ דדוקא כשאפשר ששניהן זכו בו והיינו שמצאו והגביהו כא' או שלקחו כא' הוא דאמרי' יחלוקו אבל אם תפסו בדבר שאחד מהן ודאי רמאי כגון שכל א' אומר אני ארגתיה יהא מונח עד שיבא אליהו אבל ר"י והרא"ש ס"ל דגם בזה יחלוקו ומדסתם המחבר משמע דלא חילק כדעת ר"י והרא"ש:
על גג שעל ביתם. שם בריב"ש קאי שהגג היה נסמך על כותל של א' מצד א' ועל הכותל השני מצד השני ור"ה הי' באמצע מתחת לגג ופסק דיחלוקו וע"ש:
סעיף ב עריכה
ושאין לו בה פחות מג' חלקים שאם היה נשבע שאין לו בה חציה שהוא אומ' שהוא שלו פחות מרביעית איכא למיחש לרמאות שיהא דעתו על החצי שהוא מודה לו ומ"ה כ' המ"מ דהיינו דוקא בדבר שאינו ראוי לחלוק אבל בדבר הראוי לחלוק כו' וכמ"ש מור"ם בהג"ה:
והאו' חציה שלי ישבע כו' התו' דרפ"ק דב"מ הקשו ולמה לא יהא נאמן לומר חצי שלי במיגו דהי' אומר כולה שלי ותירצו דמגו להוציא לא אמרי' וע"ל ס"ס פ"ב שכ"כ ג"כ הטור אענין אחר אבל יש חולקים ע"ז והביאו מור"ם ז"ל שם בסי"ב ועיין מ"ש שם בסמ"ע מזה וגם משאר דיני מגו:
סעיף ג עריכה
שלש על שלש כצ"ל. ופי' ג' אצבעות על ג' אצבעות ראויין לבגד ואצבע היא ל' נקיבה וכן בגמ' שם שלש על שלש ולא שלשה על שלשה:
והשאר חולקין בשוה ונשבעין כו'. כן הוא ל' המיימוני פ"ט דטוען וס"ל שדוקא על המותר נשבעין אבל מה שהוא ביד כל א' א"צ לישבע עליו אלא אם ירצה מגלגלין אותו כדמסיק וכ"כ המ"מ בשם רב האי גאון וכ' שהראב"ד והרמב"ן והרשב"א לא ס"ל הכי אלא דנשבעין גם על מה שביד כל אחד וכוותיהו סתם ג"כ הטור ומהתימא על המחבר ועל מור"ם שלא הזכירו דעת החולקין שהן רוב מנין ובתראי:
סעיף ד עריכה
אם הוא דבר שיפסד כו' בדרישה הוכחתי דאפי' אם לא יפסיד לגמרי אלא שיפסיד בחלוקה מאשר היה כגון טלית גדול שלאחר שיחלוקו אותו ראוי לעשות ממנו ב' טליתים קטני' אפי' הכא ימכרו אותו בשלימותו ויחלוקו בדמים:
סעיף ה עריכה
היה אוחז את כולה. כן הוא ל' הרמב"ם שם ועיקר ועפ"ר:
סעיף ז עריכה
יחלוקו כבתחילה הגמ"ר דב"מ כתב דאפילו לפי סברא זו אם הקדיש' הראשון ☜ קודם שתקפה ממנו הוה הקדש ותו לא פקע ממנו אף אם תקפה מידו השני ד"מ ז':
דכיון שזכה הראשון. במרדכי פ"ב דכתובות ומהרי"ק ובת"ה כתבו דאם התוקף טוען ברי מהני התפיסה אפילו לאחר שנולד הספק ומיהו הכא שאני דדנין אותו כהודה לו תחלה ועיין בנ"י רפ"ק דב"מ ובר"י נ"ג חלק ה' בחלוקי דיני תפיסה ועד"מ:
סעיף ח עריכה
שכרתיה לו או נתגבר עלי כו'. ז"ל הגמרא דאמרינן ליה עד השתא חשד' ליה בגזלנות או השתא אוגרתא ליה בלא סהדי כן הוא בגמרא וס"ל להטור ולרמב"ן ורשב"א דמה"ט דוקא לומר שכרתיו אינו נאמן אבל חטפה מידי נאמן וזהו טעם הי"א דכ' מור"ם בהג"ה והמ"מ כתב שם דהרמב"ם ס"ל דה"ה לומר חטפה מידי א"נ כיון דידע דהוא גזלן ה"ל להשמר ממנו וליקח עדים עמו זהו טעם דהמחבר:
במיגו שהיה אומר חטפה ממני. אבל בלא אמירה שכרתיה לו בפני פלוני א"נ במיגו דחטפה ממני דה"ל מיגו במקום חזקה: