פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · עשה · קצו · >>


מצות עשה קצו - לסדר את לחם הפנים והלבונה

מצות עשה להסדיר לחם ולבונה לפני ה׳ בכל שבת שנאמר בפר׳ אמור "ולקחת סלת ואפית אותה שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהור לפני ה'. ונתת על המערכת לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה לה׳. ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה׳ תמיד מאת בני ישראל ברית עולם. והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש כי קדש קדשים הוא לו מאישי ה׳ חק עולם.(ויקרא, כד)

[מפרש״י ות״כ שם פרק י״ז וי״ח] "על השלחן הטהור" שהיה מזהב טהור וכן על המנורה הטהורה. דבר אחר, טהור על טהרו של שולחן שלא יהו הסניפין מגביהין את הלחם מעל השלחן, וכן על המנורה הטהורה על טהרה של מנורה שידשן תחלה את האפר. "והיתה ללחם לאזכרה" ונאמר גבי קומץ אזכרה, מה להלן קומץ, אף כאן קומץ, והם שני קמצי לבונה, מלא קומץ לסדר זה ומלא קומץ לסדר אחר.

כך שנינו בת״כ [שם] שנינו במנחות [דף ס״ט] אין התמידין מעכבין את המוספין, ולא המוספין מעכבין התמידין, ולא המוספין מעכבין זה את זה. לא הקריבו כבש בבקר, יקריבו אותו בין הערבים. אמר רבי שמעון אימתי? בזמן שהיו שוגגין או אנוסין, אבל אם היו מזידין, אם לא הקריבו כבש בבקר אל יקריבו בין הערבים. [בגמ׳ שם דף ג׳] בד״א שלא נתחנך המזבח אבל נתחנך, יקריבו בין הערבים. א״ר שמעון [בדף מ״ט] וכולה היתה קרבה בין הערבים שאין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים של בין הערבים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים.

שנינו בפרק שתי הלחם [דף צ״ט] שני שלחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של כסף ואחד של זהב. על של כסף נותנין לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקודש ואין מורידין, ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד. בשעת הסידור ארבע כהנים נכנסין שם, שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין, וארבעה מקדימין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכין שהיו שם. הנכנסים עומדין לצפון ופניהם לדרום, והיוצאים עומדין בדרום ופניהם לצפון. אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה, שנאמר "לפני תמיד", והלכו ונתנו את הלחם על השלחן של זהב שהיה באולם. הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים, ע״כ לשון המשנה [ביומא דף י״ז] והיתה לאהרן ולבניו, מחצה לאהרן ומחצה לבניו. מכאן שכהן גדול נוטל לעולם מכל המשמרות חצי החלות, ולא יטול פרוס שאין זה כבודו.

שנינו עוד במנחות [דף נ״ד] לחם הפנים נילושות אחת אחת ונאפות שתים שתים. ומפרש בברייתא [שם] שג׳ דפוסין היו להם, אחד שנותנין בו החלה בעודה בצק וכמין דפוס היה לה בתנור וכשהוא רודה אותה נותנה בדפוס אחר כדי שלא תתקלקל ואינו יכול להחזירה לדפוס הראשון מפני שנפחה מחמת האפייה. שנינו עוד שם [בדף צ״ו] השולחן ארכו עשרה ורחבו שמונה, ולחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמישה. נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן וקפל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן, שנאמר לחם הפנים, שיהיו לו פנים. נמצא ארכו כמלא רוחבו של שלחן, דברי ר׳ מאיר. ור׳ יהודא אומר שלחן ארכו שנים עשר טפחים ורחבו ששה טפחים. נותן אורך החלה על רוחב השלחן, נמצאת החלה יוצאת שני טפחים מכאן ושני טפחים מכאן וקופל את היוצא למעלה מכאן ומכאן, ונשאר ריוח באמצע כדי שתהא הרוח מנשבת בו. וכן מניח חלה על גבי חלה עד שעורך שש חלות, וכן עושה בצדה מערכה שנייה שש חלות, ונותן את הלבונה מלמעלה למערכות. [שם דף צ״ה]

אין אפיית לחם הפנים דוחה שבת ולא י״ט אלא בערב שבת אופין אותו ועורכין אותו למחר ואם חלו שני ימים טובים של ר״ה להיות בחמישי ובערב שבת אופין אותו מיום רביעי. ולא סידור קנין ולא נטילתן דוחה שבת כמו ששנינו שם [בדף צ״ו] אלא מערב שבת נכנס ושומטן ונותנן לאורך השולחן ובאחד בשבת נכנס ומכניס את הקנים בין החלות זה שאמר למעלה בענין השולחנות שבאולם שמעלין בקדש ולא מורידין דורשו שם במנחות [דף צ״ט] מנלן דאין מורידין אמר ר׳ אמי דאמר קרא ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו ויפרוש את האהל על המשכן וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה ומנלן דמעלין אמר רב אחא בר רבי יעקב דאמר קרא את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה׳ ויקדשו בתחלה היו תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח.