סמ"ג עשה קיח
מצות עשה לקרוא אפילו לשבעה עממים לשלום [כל הסוגי מיימוני פ״ו דמלכים ומלחמות וקצתה בספרי פרשה שופטים] כל שכן למלחמת הרשות עם שאר האומות, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. ומה הוא השלום שקוראין? מבקשים מהן שלשה דברים: שיקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהם, ושיהו למס עובד, ושיהו עבדים וכבושים תחת יד ישראל לעשות ככל אשר יצוה המלך, שנאמר יהיו לך למס ועבדוך. ובשלמה הוא אומר וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה׳ ואת ביתו ואת המלוא ואת חומת ירושלם ואת כל ערי המסכנות אשר לשלמה כל העם הנותר מן האמורי׳ וגו׳. ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד כי הם אנשי המלחמה ושריו ועבדיו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו.
ואם לא השלימו הרי הכתוב אומר ואם לא תשלים עמך וגו׳ והכית את כל זכודה לפי חרב רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבוז לך כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך שאינם משבעת עממים רק מערי העמים האלה אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה. ומניין שאינו מדבר אלא באותן שלא השלימו? שנאמר ולא הייתה עיר אשר השלימה את בנ״י בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה׳ היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימ׳ מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו׳.
בירו׳ דפ״ו דשביעית [ומביאו בתוס׳ פרק השולח דף מ״ו בד״ה כיון] אמרינן שלש כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ: הראשון שלח להם כל מי שרוצה לברוח יברח, השני כל מי שרוצה להשלים יבא וישלים, השלישי כל מי שרוצה לעשות מלחמה יבא ויעשה. א״כ מפני מה הערימו אנשי גבעון לפי ששלח להם בכלל ולא קבלו ולא ידעו משפט ישראל ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום ולמה הוקשה הדבר לנשיאים וראו שראוים להכותם לפי חרב לולי השבועה מפני שכרתו להם ברית לפי שאמרו מארץ רחוקה באו והרי הכתוב אומר לא תכרות להם ברית אלא היה דינם שיהו להם עבדים ויהיו למס והואיל ובטעות נשבעו להם בדין שיהרגו׳ על שהטעום לולי מפני חילול השם וכן מפרש בפ׳ השולח [דף מ״ו] עמון ומואב אין קוראין להם לשלום כאשר נתבאר בס׳ מל״ת [ל״ת רכ״ח] אעפ״כ אם השלימו מעצמן מקבלין אותם. כתוב ויצבאו על מדין כאשר צוה ה׳ את משה תניא בספרי [פרשת מטות וכן במיימוני דלעיל] כשצרין על העיר לתפשה נצטוו שלא יקיפו אותה מארבע רוחותיה אלא משלשה רוחות ומניחין מקום לברוח גרסינן בשבת [דף י״ט] אין צרין על העיירות של עכו״ם בפחות בשלשה ימים קודם השבת ואם התחילו עושין עמהם מלחמה אפי׳ בשבת שנאמר עד רדתה אפילו בשבת בין במלחמת מצוה בין במלחמת הרשות. שנינו בעירובין [דף י״ז] ארבע דברים פטורין ישראל במחנה מביאין עצים מ״מ ופטורין מרחיצת ידים בתחילה ומן הדמאי מלעשרו ומלערב עירובי חצירות.