סמ"ג לאו רפה
כתוב בפרשת קדושים ובפרשת אמור "ולקט קצירך לא תלקט". ולקט אינו נוהג באילן דמארצכם דכתיב בפאה [בסימן דלעיל הביאו מת"כ] מרבינן אילן ובלקט אין כתוב אלא "קצירך" ואין נקרא קציר אלא תבואה שדרכה ליקצר.
ושנינו בפאה [פ"ד] איזהו לקט? זהו הנושר בשעת קצירה, פירו' ולא בשעת קיטוף. אם הולך בתוך שדהו וקוטף מלילות ונושר מידו, אין זה לקט. כדתניא בת"כ בפרשת קדושים [פרק כ'] ולקט קצירך ולא לקט קיטוף ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר וקצר מלא ידו דברים הראוי' ליקצר תלש מלא קומצו דברים הראוים ליתלש הכהו הקוץ ונפל מידו על הארץ הר"ז של בעל הבית. הנופל מתוך היד בשעה שיקבץ השבלי' ויקצור או מתוך המגל לעניים לאחר היד ואחר המגל לבעל הבית, והטעם שכל נשירה שהיא דרך אונס אינו לקט שלקט דרך קציר אמרה תורה. [שם]
תניא לא תלקט לעני לא תסייע לעני לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו, ושנינו בפ"ז המניח כלכלה תחת הגפן לקבל הפרט הנושר הר"ז גוזל את העניים ועל זה נאמר לא תשיג גבול עולם. ולמדנו כמו כן שהמניח כלכלה תחת הקציר לקבל הלקט הר"ז גוזל לעניים עוד במסכת פאה פר' ה' המוכר את שדהו מוכר מותר אם הוא עני ולוקח אסור' ולא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, [שם] מי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לא או שמסייע את אחד מהן הר"ז גוזל את העניים ועל זה נאמר לא תשיג גבול עולם.