פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · לאו · רפב · >>


מצות לאו רפב - לא לעבוד בבהמה כלאיים

כתוב בפרשת תצא: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו(דברים כב, י). ותניא בספרי (שם): מניין לרבות שאר בהמה חיה ועוף? תלמוד לומר "לא תחרוש" מכל מקום. ובפרק הפרה (בבא קמא נד.) לומדה בגזירה שוה שור שור משבת. ומסיים בברייתא בספרי: אם כן למה נאמר שור וחמור? לומר לך בשור וחמור אי אתה חורש, אבל אתה חורש בשור ואדם. ומניין לרבות הדש והמנהיג? תלמוד לומר "יחדיו" מכל מקום. ולהוציא קושר סוס בצידי הקרון או לאחר הקרון, שאינו יחדיו.

רבי מאיר פוטר את היושב בקרון. ובבבא מציעא (דף ח:) מהפך שמואל ותני חכמים פוטרין היושב בקרון דסבר דהכי הילכתא. ואע"פ שהקושר סוס בצידי הקרון אינו לוקה, מדרבנן אסור, כדתני בתוספות דכלאים: אין קושרין סוס לא בצידי הקרון ולא לאחר הקרון. ורבי יהודה מתיר. ואם היו מסייעין זה את זה בירידה ובעלייה הכל מודים שאסור. והלכה כחכמים. ועוד דסתם לן בכלאים סתם משנה כחכמים ואין שם דברי ר' יהודה.

גרסינן בבבא מציעא (דף צ.) הנהיגה בקול ר"י אמר לוקה, פי' משום דבדיבוריה מתעביד מעשה, כדאמר ליה ר' יוחנן לתנא [בתמורה דף ג'] לא תיתני מימר משום דבדיבוריה מתעביד מעשה.

וכתב רבינו משה (פ"ט מהל' כלאים) שאין חייבין מלקות אלא על שני מינין אחד טמא ואחד טהור, דומיא דשור וחמור, אבל אם שניהם טמאים אין שם איסור מהתורה, ואעפ"כ אסור מדברי סופרים. ויש להביא ראיה לדבריו מדתניא בתוספתא דכלאים: לא יקשור סוס לפרד, ופרד לחמור, וחמור לערוד, מפני שמנהיגים זה את זה. עשה כן - רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים; פירושו ממלקות, אבל אסור הוא שהרי לא יקשור דרישא דברי הכל הוא. ועוד שנינו בכלאים: בהמה עם בהמה וחיה עם חיה, בהמה עם חיה וחיה עם בהמה, טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה, טהורה עם טהורה, טמאה עם טמאה – אסורין לחרוש למשוך ולנהוג.