פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · לאו · רסו · >>


מצות לאו רסו - לא לזרוע או לעסוק בעבודת האדמה בשביעית

מצוות רסו, רסז: הלכות שמיטה

בשנה השביעית שנת השמיטה, כל העושה בה מלאכה מעבודת קרקע או מעבודת האילנות, בטל מצוות עשה המפורשת בסמ"ע (מ"ע קמ"ז) ועבר על לא תעשה, שנאמר "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור". ואינו לוקה מהתורה אלא על הזריעה או על הזמירה, ועל הקצירה ועל הבצירה, אחד הכרם ואחד שאר האילנות.

ודרשינן במו"ק [דף ג' כל הסוגיא] זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, ולמה פרטן הכתוב? לומר שעל שתי תולדות אלו בלבד ואבות שלהם חייב אבל שאר עבודת שלא בפרשו בעניין זה אינו לוקה עליהן אבל מכין אותו מ"מ. כיצד? החורש או החופר לצורך קרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודות הארץ, וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן משאר עבודות הארץ, מכין אותו מ"מ. למדנו מתוך המשנה דשביעית [דף ל"ה ול"ו כל הסוגיא] שאין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק ולא יחתוך היבלת מן האילנות ולא יפרק העלין והבדים היבשים ולא יעשן תחתיו כדי שתמות התולעת ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא כדי שלא יאכל אותן העוף כשהוא רך ולא יסוך את הפגין ולא ינקוב אותן ולא יכרוך את הנטיעות ולא יקטום אותם ולא יפסג את האילנות וכן כל שאר עבודות האילן. ואם עשה אחד מאלו בשביעית, מכין אותו מ"מ.

[מ"ק דף ב'] משקין בית השלחין בשביעית, והיא שדה הזרעים שהיא צמאה ביותר [שם דף ו' ועשר לבית סאה דנק' תמצ' מבואר בירושלמי סוף פר' ב' דשביעית] וכן שדה האילנות. אם היו מרוחקין זה מזה יותר מעשר לבית סאה, מושכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקו את השדה. ואם היו מקורבים זה לזה, עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילה [בשביעית דף ל"ז במ"ק ד"ו] וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יפסידו [שם דף ג, ובתוס' דשביעית דף ס"ג ע"ב] ועושין עוגיאו' לגפנים ועושין אמת המים לכתחילה וממלאין את הנקעי' מים. ומפני מה התירו כל אלה להשקות? שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה, והואיל ואיסור הדברים האלה וכיוצא בהן מדבריהם, לא גזרו על אלו שאין איסור מהתורה אלא אותן שתי אבות ושתי תולדות שלהם כמו שבארנו [בתחילת המצוה]. משרבו האנסין והטילו מלכי עכו"ם על ישראל לעשות מזונו לחיילותיהן התירו לזרוע להם בשביעית דברים שצריכין להם עבדי המלך בלבד כדאמר בפר' זה בורר [דף כ"ו] פוקו זרעו בשביעיתא משום ארנונא וגם גרסינן בירושלמי דשביעית כראשונה כשהיתה המלכות אונסת הורה ר' ינאי לחרוש חרישה ראשונה בשביעית וכן מי שכפה אותו אנס לעשות בשביעית בחנם כמו עבודת המלך וכן כל כיוצא בזה, הרי זה עושה.

(המשך במצוה רס"ז)