סמ"ג לאו רל
בפרשת תצא "כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח".
מכאן שנינו בסוטה [דף מ"ג] שמי שנטע כרם וחללו או בנה בית וחנכו והנושא את ארוסתו והכונס את יבמתו, שלא יצא בצבא כלל ולא יעבור עליהם שום עול מן הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן את הדרכים. ודורש [שם] "נקי יהיה" לרבות כרמו לביתו כמשמעו. "אשתו" זה שכונס ארוסתו. "אשר לקח" להביא את יבמתו.
ויש כאן גם עשה דנקי יהיה לביתו כאשר בארנו בסמ"ע (מ"ע קכ"א) ושני לאוין אלו עניין אחד הוא.