פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · לאו · רטו · >>


מצות לאו רטו - לא לקבל עדות של אדם על קרוב משפחתו

גרסינן בפרק זה בורר (סנהדרין כז:) תנו רבנן "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות(דברים כד, טז). מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא יומתו אבות בעוון בנים, הרי כבר נאמר "איש בחטאו יומת" (שם). אלא שלא יומתו אבות בעדות בנים, ובנים לא יומתו בעדות אבות. (שם דף כח. כל הסוגיא) אשכחן קרובי האב דפסולין לעדות, קרובי האם מנלן? אמר קרא "אבות, אבות" תרי זימני – אם אינו עניין לקרובי האב, תניהו עניין לקרובי האם לפסול עדותם. אשכחן לחובה, לזכות מנלן? "יומתו, יומתו" תרי זימני – אם אינו עניין לחובה, תניהו עניין לזכות. אשכחן אבות לבנים ובנים לאבות, וכל שכן אבות להדדי. בנים להדדי, שהם שני בשני, מנלן? אם כן לכתוב קרא "לא יומתו אבות על בן"; מאי "בנים"? דאפילו בנים להדדי. בנים לעלמא מנלן שלא יעידו? אם כן לכתוב קרא "בן על אבות" אי נמי "הם על אבות"; מאי "ובנים"? דאפילו בנים לעלמא. אשכחן בדיני נפשות, בדיני ממונות מנלן? אמר קרא "משפט אחד יהיה לכם(ויקרא כד, כב).

ובירושלמי גרסינן [שם ובאלפסי שם] ורב אלפס הביאו, מניין שלא יהיו העדים קרובים זה לזה? מפני שאם הוזמו נהרגין זה בעדות זה שהרי אין נהרגין עד שיזומו שניהם. ומניין שלא יהיו העדים קרובים לדיינים? מפני שלא ירצה הדיין לקבל הזמה על קרובו והוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה. ומניין פסול קורבא בדיינים כמו בעדים? מפני שאמרה תורה הרוג ע"פ עדים וע"פ דיינים, מה בעדים שלא יהא שם צד קורבא, אף בדיינין לא יהא שם צד קורבא. והלכתא אפי' אין שם קורבא כי אם לערב פסולין דאי לית לי' בתר ערבא אזל כדאיתא בפ"ק דמכות [דף ז'] עכ"ל.

לפי עניין ההלכה האחין זה עם זה ראשון בראשון ובניהם זה עם זה שני בשני ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי שני בשני ואין צ"ל שני בראשון שניהם פסולין. וגרסינן בפרק יש נוחלין [דף קכ"ח] שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשני כשר, רבא אמר אף בראשון, מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכת' כוותיה [ע"ש בתו' בדף דלעיל] משמע אבל באבא דאבא דאבא דאיתפלג דרא כשר לד"ה ושם פוסק הלכה כר' אבא פוסק רבינו יעקב שאי' הלכה כרבא דמכשר שלישי בראשון והא דקא' התם [בדף קכ"ט ופסק דר' יעקב וכל הסוגיא בתו' שם ובתו' פר' זה בורר דף כ"ה בד"ה רב] הלכה דפסקי' כר' אבא לאפוקי ממאי אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוי, כך הפי' כיון שאינו אלא מוסיף לא היה לו לומר הילכתא כר' אבא לאפוקי מדרבא דאינו מוציא בלשון הזה מאחר שאינו אלא מוסיף אלא הוה ליה למימר לית הלכתא כרבא, וכן משמע בירושלמי [פ"ג דסנהדרין וגם באשירי שם מביא כל הסוגיא] דקאמר משה מהו באשת פנחס לעדות, אמר רבי יוחנן מותר לכתחילה, מדנקט אשת פנחס מכלל דלפנחס לא יעיד דהוה ליה שלישי בראשון, ומה שאינו אומ' אשה כבעלה כדאמ' בפ' זה בורר [דף כ"ט] באשת חורגו משום דהתם אתפלג דרא, וכן פס' בה"ג דג' בראשון פסו' מדרבנן, ונראה דהאי מדרבנן טעות סופר הוא אלא כתוב היה שם מדרב שדורש [שם וכן פסק רש"י שם] מיתורא דוי"ו ובנים לרבות דור שלישי לפסול על הראשון, ובפ' יש נוחלין [דף קכ"ח] פוסק רבי שמואל וכן רבי' משה [בפר' י"ג דעדו'] הלכה כרבא וכמתני' דפ זה בורר [דף כ"ז] דפסלה שני בשני ושני בראשון וטפי לא, ואי' להקל בדבר מאחר שחולק עליהם ר"ת וה"ג ובירושלמי.

כדרך שמנית ראשון בראשון ושני בשני ושלישי בשלישי בזכרים כך תמנה בנקבות באחיות או באח ואחותו [שם דף כ"ה] וכל אשה שאתה פסו' לה כך אתה פסו' לבעלה, וכל בעל שאתה פסול לו כך אתה פסו' לאשתו שהאשה כבעלה חוץ משלישי בראשון כאשר בארנו למעלה, ותרי בעל כאשתו לא אמרי' בקורבא שנתרחק' קצת ואפי' אם לקח זה האשה וזה לקח בת אחותה שהרי מסקי' בפ' זה בורר [שם] הלכה כר' יוסי דאמר גיסו לבדו ובא למעט התנו דאלו בנו ליכא למעט דהא ברייתא [היינו דתני ר' חייא שם] ר' יוסי היא דקתני בה בעל אחות אמו פסולין זה בזה וגיסו הוא שני' הנשואי' לשתי אחיות, וא"כ יש ללמוד דכ"ש שנים הנשואים לבנות שתי אחיות דכשרים כך פסק ר"י [כן הסוגיא בתו' שם בד"ה גיסו] אבל לקח זה האשה וזה בתה וכן בעלי אחיות פסולין זה לזה ורב אלפס כתב [שם ועי' באשירי שם] שלא בא גיסו לבדו למעט בנו וחתנו מאחות אשתו אלא למעט בנו וחתנו של גיסו מאשה אחרת והכי מפרש בירושלמי [שם] גיסו אית תנא תני יש לו בנים וחתנים ואית תנא תני אין לו בנים וחתנים מאן דאמר יש לו בנים וחתנים מאחות אשתו ומאן דאמר אין לו בנים וחתנים מאשה אחרת.

[מיימו' פי"ג דעדות] כל איש שאין אתה מעיד עליו מפני שהוא בעל קרובתך הרי אתה מעיד לשאר קרוביו כגון בנו ואחיו וכל אשה שאין אתה מעיד עליה מפני שהיא אשת קרוביך הרי אתה מעיד לשאר קרוביה', א"ר חסדא [בפ' זה בורר דף כ"ח] אבי חתן ואבי כלה מעידי' זה לזה, [שם] רב אכשר באחי האח מן האם שיעידו זה לזה שהרי אין ביניהם קורבה כלל [שם] האיש פסול לחורגו לבדו וחורגו לו, [שם] ומסקי' דאשת חורגו כחורגו, וחורגו הוא בן אשתו מאיש אחר אבל הוא כשר לבן חורגו, ובפ' זה בורר [שם] מדקדק מתוך המשנה אחי חמותי לא יעיד לי ובן אחי חמותי לא יעיד לי בן אחות חמותי לא יעיד לי' ובן אחי חמי ובן אחות חמי לא יעידו לי, [שם] ומסקי' שאין מעיד אדם לאשתו ארוסה משום דאיקרבה דעתי' לגבה אבל לקרוביה כשר עד שישאנה.

זה שפסלה תורה עדות קרובים גזירת המלך היא ולא מפני שהם בחזקת אוהבים זה את זה [כך משמע שם ובמ"ס מצאתי שהרי אף לקרובו שונאו אינו מעיד (שהרי אינו מעיד לו אף לחובתו)] לפיכך שנינו בפ' זה בורר שהאוהב והשונא אע"פ שלא דבר עמו שלש ימים באיבה כשירים לעדות אע"פ שהן פסולין לדין [הטעם באשירי שם], שנינו שם [דף כ"ז] שכל הקרוב לו באותה שעה ונתרחק הר"ז כשר, וכן הלכה [במשנה דלעיל] ואין הלכה כרבי יהודה שאומר שם [דף כ"ח] אפי' מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי חתנו קרוב לו.

תניא בפ' יש נוחלין [דף קכ"ח] היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו הר"ז פסול שכל שתחילתו או סופו בפסול פסל לפיכך היה יודע בעדות כשהיה קטן והגדיל אין עדותו עדות, ושנינו בכתובות [דף כ"ח] שיש דברים מדבריהם שאדם נאמן להעיד בגודלו על מה שראה בקטנו נאמן לומר זה כתב ידו של אבי או של אחי מפני שקיום שטרות מדבריהם זכור אני בפלונית שנשאת ונעשה לה מנהג בתולות הואיל ורוב נשים בתולות נשאות, ועד כאן היינו באין בשבת שצמצום התחום עד אלפים אמה בלבד מדבריהם [שם בברייתא] אבל אם היה עכו"ם או עבד כשראה דברים אלו והעיד אחר שנתגייר ונשתחרר אינו נאמן.

כל עדות שיראה לדיין שיש לזה העד שום הנאה בעולם בעדות זו לא יקבל עדותו לפיכך בני העיר שבא שום מערער עליהם בדבר שהוא לכל בני העיר כגון המעיין והמרחץ אין דנין אותו בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיי' מאנשי אותה העיר עד שיסלק עצמו ממנו בקניין גמור ואחר כך יעיד או ידין כדתניא בפ' חזקת הבתים [דף ס"ג ושם משמעות כל הסוגי' ועי' בהג"ה מיימו' פט"ו דעדות] האומר דין ודברים אין לי על שדה זו אינו כלום אלא אם כן קנו מידו דמדין ודברים סילק את עצמו ולא מגוף השדה, תניא בפ' חזקת הבתים [דף ס"ג] בני העיר שנגנב ס"ת שלהם הואיל ולשמיעה הוא עשוי שא"א לאדם לסלק את עצמו ממנו אין דנין אותו בדייני אותה העיר ואין מביאין ראייה מאנשי אותה העיר [שם] וכן האומר תנו מנה לעניי עירי אין דנין אותו בדייני אותה העי' ואין מביאין ראייה מאנשי אותה העיר וכן כל כיוצא בזה.