סמ"ג לאו קצ
מצוות קפט, קצ:
המלוה את חבירו ובא למשכנו על ידי שליח בית דין, לא ימשכנו בדברים שעושין בהן אוכל נפש, שנאמר לא יחבול ריחים ורכב כי נפש הוא חובל.
ותניא בפ' המקבל [דף קט"ו ואי הברייתא שם כשיטה זו אלא שגם במשנה שם בדף קט"ו משמע כך ועקר' מצאתי בספרי פרשת תצא] אין לי אלא ריחים ורכב, מניין לרבות כל דבר כגון הערבות של עץ והיורו' והקדירות וסכין של שחיטה וכיוצא בזה? תלמוד לומר כי נפש הוא חובל. א"כ מה ת"ל ריחים ורכב? לומר לך מה ריחים ורכב שהן שני כלים ועושין מלאכה אחת וחייבים שני לאוין, על זה בעצמו ועל זה בעצמו, אף כל שהן שני כלים אע"פ שאין המלאכה נעשית אלא מבין שניהם, כגון זוג של מספריים לגזוז ירק וצמד של פרות לדוש בתבואה, חייבין על זה בעצמו ועל זה בעצמו.
אבל מחרישה מותר לחבול כדתנן [שם דף קי"ג] ואת המחרישה ביום. ואוכל נפש עצמו פוסק רבי יצחק [בתו' שם דף קט"ו בד"ה כלים] שמותר לחבול.