סמ"ג לאו צג
שלא לבוא על כלתו, בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו, בין מן האירוסין בין מן הנישואים. כמו ששנינו בסנהדרין (דף נג:) שנאמר "ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה" (ויקרא יח, טו). וקבלנו מרבותינו כי מ"לא תגלה ערותה" שלא הוצרך ליכתב לאזהרת כלה, אנו למדין שבא לרבות אחר מיתת בנו.
ועונש סקילה בפרשת קדושים שנאמר "ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם" (שם כ, יב). ועונש דלאחר מיתת בנו אנו למידין בגזירה שוה: "דמיהם בם", "דמיהם בם" (שם כ, יא) מאשת אב. ועוד גרסינן בתורת כהנים (פ' קדושים) אשת בנך פרט לשפחה ונכרית ואנוסת בנו ומפותת בנו, שאין אני קורא בהן אשת בנך.