סמ"ג לאו פה
אל (א) תחלל את בתך להזנותה תניא בת"כ בפ' קדושים [פרק ז' ומביאה בסנהדרין דף ע"ו] זה המוסר בתו שלא לשם אישות וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות פי' מייחדת עצמה לזנות לכל ותניא בסיפא דברייתא יכול על מעשה יחידי פי' אם מסר את בתו לאדם אחד להיות לפלגש וכן היא שנתפתתה למפתה שהיא עברה בלאו זה ת"ל ומלאה הארץ זמה ולא מעשה יחידי את זו דרש רבי' משה בר' מיימון [בפ"ב מהלכות נערה בתולה] שזה שכתוב בתורה אל תחלל בתך להזנותה שלא יאמר האב הואיל ולא חייבה תורה מפתה ואונס אלא שיתן ממון לאב הריני שוכר את בתי הבתולה לבא עלי' למי שארצה או אניח זה לבא עליה בחנם שיש לאדם למחול וליתן את ממונו לכל מי שירצה לכך נא' אל תחלל את בתך להזנותה שזה שחייבה תורה לאונס ומפתה ממון ולא מלקות היינו כשאירע הדבר במקרה שלא מדעת אביה ולא הכינה עצמה לכך שדבר זה אינו הווה תמיד ואינו מצוי אבל זה שהפקיר בתו הבתולה להיות מוכנת לכל מי שירצה לבא עליה גורם שתמלא הארץ זמה ונמצא שהאב נושא את בתו והאח נושא את אחותו שאם תתעבר ותלד לא ידע בן מי הוא, והמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקין הבועל והנבעלת משום לא תהי' קדשה ואין קונסין אותו שלא חייבה תורה קנס אלא לאונס ומפתה אבל זו שהכינה עצמה לכך בין מדעתה בין מדעת אביה הר"ז קדשה ואיסור קדשה אחד הוא בין בבתולה בין בבעולה, ולפיכך אמרו חכמים [בכתובות דף ל"ו] שמי שיצאה עליה ש"ר בילדותה אין לה קנס כמו שכתבנו במ"ע [נ"ד] שהרי זו בחזקה שהפקירה עצמה לדבר זה לרצונה: