סמ"ג לאו מ
שלא להעביר מזרעו למולך שנ' ומזרעך לא תתן להעביר למולך ולהלן הוא אומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש כיצד היו עושים מדליק אש גדולה ולוקח מקצת זרעו ומוסרן לכומרין עובדי האש ואותן הכומרים נותנין הבן לאביו אחרי שנמסר להם להעבירו באש ברשותם ואבי הבן הוא שמעביר בנו או בתו על האש ברשות הכומרין ומעביר אותו מצד זה לצד זה בתוך השלהבת כמו משוורתא דפוריא פירוש כמו שמדלגין בפורים על האש במהירות מצד זה לצד זה כן מפרש רבא [בסנהדרין דס"ד] שזהו דרך העברה ותניא כוותיה העבירו ברגל פטור פירוש שלא בקפיצה, ולא היו שורפין את בניהם כלל למולך מדתניא המעביר עצמו למולך פטור ועוד תניא העביר כל זרעו פטור שנאמר כי מזרעו נתן למולך מקצת זרעו ולא כל זרעו ויש טעם בזה לתשובת המינים מפני שבמיתת ב"ד מתכפרין המומתין וזה עשה כל כך עבירה גדולה שאין הקב"ה רוצה שיהא לו שום כפרה ומטעם זה אני אומר שנסתפק משה במברך את השם שמא פטור הוא ממיתת ב"ד אע"פ שאפילו מקלל אביו ואמו הוא בסקילה החמורה יותר מכל המיתות, הנותן מזרעו למולך ברצונו במזיד חייב כרת בשוגג חייב חטאת קבועה ואם עשה בעדים והתראה נסקל שנאמר עם הארץ ירגמוהו וגו' ומלשון לא תתן להעביר ומלשון לא ימצא בך מעביר מדקדק בפ"ד מיתות [שם] שאם מסר לכומרים ולא העבירו או העבירו ולא מסרו שפטור מסקילה ומפרש שם אחד זרע הכשר ואחד זרע פסול ואחד זרע זרעו על כל יוצאי יריכו חייב, ומולך לאו ע"ז הוא דתנן סתם משנה בפ"ד מיתות [דף נ"ג] הנסקלין העובד ע"ז והנותן מזרעו למולך אלמא קתני להו בתרתי ונפקא מינה שאם זבח או קטר לפני מולך שפטור.