סמ"ג לאו ח
שלא לענות יתום ואלמנה מפני שנפשם שפלה עד מאד ורוחם נמוכה, ואע"פ שהם בעלי עושר אפילו אלמנותיו של מלך ויתומים של מלך, מוזהרים אנו עליהם שנאמר "כל אלמנה ויתום לא תענון" (שמות כ"ב, כ"א). ואע"פ שפירש רש"י (בפרשת משפטים) שהוא הדין לכל אדם אלא שדיבר הכתוב בהווה לפי שהן תשושי כח ודבר מצוי לענותם, מכל מקום אני אומר שתפס אלמנה ויתום מפני הברית הכרותה להם שכל זמן שהם צועקים על מעניהם הן נענין שנאמר על זה "כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו" (שמות כ"ב, כ"ב) ונאמר "אבי יתומים ודיין אלמנות" (תהלים ס"ח, ו') בד"א בזמן שעינה אותן לצורך עצמו אבל עינה אותם ליישרם בדרך טובה הרי זה מותר ואעפ"כ ינהגם יותר ברחמים משאר כל אדם. אחד יתום מאב ואחד יתום מאם נחשב יתום עד שיגדל ולא יצטרך גדול להטפל בו אלא עושה צרכיו כשאר הגדולים.