ספר סיפורי מעשיות/מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו
מעשה במלך אחד, שהיתה שפחה אחת בביתו, שהיתה משמשת את המלכה.(ומסתמא מבשלת אינה רשאה לכנס אל המלך, אך היתה איזה שפחה משרתת קטנה במעלה), והגיע זמן לדתה של המלכה. וגם השפחה הנ"ל הגיע זמן לדתה באותו העת. והלכה המילדת והחליפה הולדות, למען תראה מה יצמח מזה ואיך יפל דבר. והחליפה הולדות, והניחה בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה. ואחר כך התחילו אלו הבנים להתגדל. ובן המלך( היינו זה שנתגדל אצל המלך, כי היו סוברים שהוא בן המלך), היו מגדלים אותו ממעלה למעלה, עד שהיה הולך וגדול, והיה "בריה" (זריז ומוצלח) גדולה. וגם אותו בן השפחה (היינו בן המלך באמת, אך נתגדל אצל השפחה כנ"ל), נתגדל בביתו. ושניהם היו לומדים יחד בחדר אחד. וזה הבן מלך האמתי, שנקרא בן השפחה, היה טבעו נמשך לנימוס המלכות, אך שהיה נתגדל בבית העבד. ולהפך, בן השפחה, שנקרא בן המלך, היה טבעו נמשך לנימוס אחר, שלא כנימוס המלך, אך שהיה נתגדל בבית המלך, והיה מוכרח להתנהג בנימוס המלכות, שהיו מגדלים אותו בנימוס זה:
והמילדת הנ"ל, מחמת שנשים דעתן קלות, הלכה וגלתה הסוד לאחד, איך שהחליפה הבנים כנ"ל, וחברא חברא אית לה, עד שנתגלה הסוד מאחד לחברו, כדרך העולם, עד שהיו העולם מרננים בזה, איך שנחלף הבן מלך. אבל אין רשאים לדבר מזה, שלא יתגלה למלך, כי בודאי אין רשאים שידע המלך מזה, כי מה יעשה המלך בזה כי אין תקנה לזה, כי אי אפשר להאמין, אולי הוא שקר. ואיך אפשר לחזר ולהחליף? ועל כן בודאי אסור להם לגלות זאת למלך. רק העם היו מרננים ביניהם על זה: ויהי היום, והלך אחד וגלה הסוד באזני הבן מלך, איך שאומרים עליו שנחלף כנ"ל, אך אי אפשר לך לחקר על זה, כי אין זה כבודך, ואי אפשר לך לחקר זאת כלל. אך הודעתי לך זאת, כי אולי יהיה קשר כנגד המלוכה, ויוכל הקשר להתחזק על ידי זה, כי יאמרו שהם לוקחים לעצמם הבן מלך למלך, היינו אותו שאומרים עליו שהוא הבן מלך האמתי כנ"ל, על כן אתה צריך לחשב מחשבות על הבן הנ"ל להעבירו. (כל זה הוא דברי אותו האיש שגלה הסוד לבן השפחה, הנקרא בן המלך).
והלך זה הבן מלך היינו זה שנקרא בן מלך. והכלל: בכל מקום שנזכר כאן בן המלך סתם, הכונה על הנחלף, היינו שהוא באמת בן השפחה, רק שנקרא בן המלך, כי נתגדל אצל המלך כנ"ל. וכן בבן השפחה במקום שנזכר בן השפחה. רק במקום שנזכר בן המלך האמת או בן השפחה האמת, אז הכונה על האמת לאמתו, והתחיל לגרם רעות לאבי הבן הנ"ל (אשר באמת הוא אביו כנ"ל), ושם עינו להיות רובה בו רעות תמיד. והיה תמיד גורם לו רעות, רעה אחר רעה, כדי שיוכרח לעקור עם בנו. וכל זמן שהיה המלך חי עדין, לא היה לו ממשלה כל כך, אף על פי כן היה גורם לו רעות. ואחר כך נזקן המלך ומת, ולקח הוא את המלוכה (היינו הבן השפחה שנחלף ונקרא עתה בן מלך כנ"ל), ואז עשה רעות יותר לאבי הבן הנ"ל, רעה אחר רעה. והיה עושה בדרך ערמה, באפן שלא יבינו העולם שהוא עושה לו רעות, כי אין זה נאה בפני ההמון, רק היה מעלים הדבר וגרם לו רעות תמיד.
והבין אבי הבן הנ"ל שהוא עושה לו רעות בשביל הענין הנ"ל, וענה ואמר לבנו (היינו בן המלך באמת, אך על ידי החלוף נדמה שהוא בנו), וספר לו כל הענין. ואמר לו שיש לו רחמנות גדול עליו. כי ממה נפשך: אם אתה בני, בודאי יש לי רחמנות עליך. ואם אתה בן המלך באמת, בודאי הרחמנות גדול ביותר עליך, כי הוא רוצה להעביר אותך לגמרי חס ושלום, על כן אתה מכרח לעקר מכאן. והורע בעיניו הדבר מאד. אך המלך הנ"ל (היינו זה שנעשה מלך תחת אביו, כי נדמה שהוא הבן מלך, מחמת החלוף), היה רובה לו בכל פעם חצי רעתו, זה אחר זה. ונתישב הבן הנ"ל לעקר משם. ונתן לו אביו ממון הרבה והלך לו. וחרה לו הדבר מאד, לבן הנ"ל (אשר הוא באמת בן המלך), על אשר נתגרש ממדינתו בחנם, כי הסתכל בעצמו: למה ועל מה מגיע לי זאת להתגרש? אם אני בן המלך, בודאי אינו מגיע לי זאת, ואם אין אני בן המלך, גם כן אינו מגיע לי זאת להיות בורח בחנם, כי מה חטאי ? והורע לו מאד. ומחמת זה לקח את עצמו אל השתיה, והלך לבית הזונות, ורצה לבלות בזה את ימיו, להשתכר ולילך בשרירות לבו, מחמת שנתגרש בחנם: והמלך הנ"ל תפס את המלוכה בחזקה. וכשהיה שומע שיש איזה אנשים שמרננים ומדברים מהחלוף הנ"ל, היה מענישם ונוקם בם מאד, ומלך בתקף ועז:
ויהי היום, ונסע המלך עם שריו לתפס חיות שקורין "נאוולאוויע"(ציד) ובאו למקום נאה, ונהר מים לפני המקום ההוא. ועמדו שם לנוח ולטיל. והניח עצמו המלך לשכב, ובא על דעתו המעשה הנ"ל שעשה, שגרש את הבן הנ"ל בחנם. כי ממה נפשך: אם הוא בן המלך, לא די שנתחלף ? מדוע יהיה נתגרש מכאן ? ואם אינו בן המלך, גם כן אין מגיע לו לגרשו, כי מה חטא. והיה המלך חושב בזה ומתחרט על החטא והעולה הגדולה הזאת שעשה, ולא ידע לתת עצה לנפשו, מה לעשות בזה, ואי אפשר לדבר מדבר כזה עם שום אדם להתיעץ עמו. ונתעצב בדאגה מאד. ואמר להשרים לשוב, כי מאחר שנפלה עליו דאגה, אין צריכין עוד לטיל. וחזרו לביתם, וכשחזר המלך לביתו, בודאי היו לו כמה ענינים ועסקים, ונתעסק בעסקיו, ועבר מדעתו ענין הנ"ל:
והבן הנ"ל שנתגרש (אשר הוא בן המלך באמת), ועשה מה שעשה ובזבז מעותיו. פעם אחת יצא לבדו לטיל והניח לשכב. ובא לו על דעתו מה שעבר עליו, וחשב: מה זאת עשה אלקים לי. אם אני הבן מלך, בודאי אינו ראוי לי זאת, ואם איני בן המלך גם כן אינו מגיע לי זאת, להיות בורח ומגרש. ונתישב בדעתו: אדרבא אם כן, שהשם יתברך יכול לעשות כזאת, להחליף את בן המלך, ושיעבר עליו כנ"ל, אם כן היתכן מה שעשיתי. וכי כך היה ראוי לי להתנהג כמו שעשיתי. והתחיל להצטער ולהתחרט מאד על המעשים רעים שעשה, ואחר כך חזר למקומו, וחזר אל השכרות, אך מחמת שכבר התחיל להתחרט, היה מבלבל אותו המחשבות של חרטה ותשובה בכל פעם. פעם אחת הניח עצמו לשכב, וחלם לו איך שבמקום פלוני יש יריד ביום פלוני, שילך לשם, ומה שיזדמן לו בראשונה איזה עבדות להשתכר יעשה אותו העבדות, אף אם אינו לפי כבודו. והקיץ והחלום הזה נכנס לו מאד במחשבתו. כי לפעמים עובר הדבר תכף מן המחשבה, אך דבר החלום הזה נכנס הרבה במחשבתו, אך אף על פי כן היה קשה בעיניו לעשות זאת, והלך יותר אל השתיה, וחלם לו יותר החלום הנ"ל כמה פעמים, ובלבל אותו מאד.
פעם אחת היו אומרים לו בחלום: אם אתה רוצה לחוס על עצמך, תעשה כנ"ל, והכרח לקים את החלום. והלך ונתן מותר המעות שהיה לו עדין על האכסניא, גם המלבושים חשובים שהיה לו הניח גם כן על האכסניא, והוא לקח לעצמו מלבוש פשוט של סוחרים, כגון "אפינטשע" , ונסע על היריד ובא לשם. והשכים והלך על היריד, ופגע בו סוחר אחד ואמר לו: רצונך להשתכר באיזה עבדות ? השיב לו: הן. אמר לו: אני צריך להוליך בהמות. תשכיר עצמך אצלי ? והוא לא היה לו פנאי לישב את עצמו בזה מחמת החלום הנ"ל, וענה ואמר תכף: הן! והסוחר שכרו תכף, ותכף התחיל לשמש עמו ולצוות עליו כדרך האדון על משרתיו, והוא התחיל להסתכל בעצמו מה עשה, כי בודאי אין ראוי לו עבדות כזה, כי הוא איש רך, ועתה יצטרך להוליך בהמות, ויכרח לילך רגלי אצל הבהמות, אך אי אפשר להתחרט. והסוחר מצוה עליו כדרך האדון, ושאל את הסוחר: איך אלך לבדי עם הבהמות ? השיב לו: יש עוד רועים מוליכי בהמות שלי, ותלך עמם, ונתן לו לידו איזה בהמות שיוליכם, והוליכם חוץ לעיר, ושם נתקבצו יחד שאר הרועים המוליכים הבהמות. והלכו יחד, והוליך את הבהמות, והסוחר היה רוכב על סוס והלך אצלם, והסוחר היה רוכב באכזריות, וכנגדו היה באכזריות יותר מאד, והוא היה מתפחד מאד מאד מן הסוחר, מחמת שראהו באכזריות גדול כנגדו, והיה מתירא פן יכה אותו הכאה אחת במקלו וימות תכף (היינו כי מרב דקותו, כי היה איש רך מאד, על כן נדמה לו כן). והיה הולך עם הבהמות, והסוחר אצלם. ובאו לאיזה מקום ולקחו השק שמנח בו הלחם של הרועים, ונתן להם (הסוחר), לאכל. ונתנו לו גם כן מלחם זה ואכל.
אחר כך היו הולכים אצל יער עב מאד היינו (שהאילנות הם רצופים ותכופים מאד זה אצל זה). והלכו ותעו שתי בהמות מהבהמות של זה הבן, שנעשה רועה אצל הסוחר כנ"ל, וצעק עליו הסוחר והלך אחריהם לתפסם, והם ברחו יותר, ורדף אחריהם, ומחמת שהיער היה רצוף ועב, תכף כשנכנס לתוך היער לא ראו זה את זה, ונתעלם מעיני החברים שלו מיד, והוא היה הולך ורודף אחרי הבהמות, והם בורחים; ורדף אחריהם הרבה, עד שבאו לתוך עבי היער, ונתישב: בין כך ובין כך אמות, כי אם אשוב בלי הבהמות, אמות על ידי הסוחר, כי היה נדמה לו מחמת פחד שהיה לו מן הסוחר, שימית אותו כשישוב בלי הבהמות, ואם אהיה כאן גם כן אמות על ידי חיות שביער, ולמה לי לשוב אל הסוחר, כי איך אוכל לבוא אליו בלי הבהמות, כי היה לו פחד גדול ממנו, והלך ורדף יותר אחרי הבהמות, והם בורחים. בתוך כך נעשה לילה, ודבר כזה עדין לא עבר עליו, שיצטרך ללון יחידי בלילה בתוך עבי היער כזה, ושמע קול נהמת החיות, שהומים כדרכם, ונתישב בדעתו, ועלה על איזה אילן ולן שם, ושמע קול החיות ששואגים כדרכם.
בבקר הסתכל וראה והנה הבהמות עומדים סמוכים אצלו וירד מן האילן והלך לתפסם וברחו להלן, והלך אחריהם יותר וברחו יותר, והיו הבהמות מוצאים שם איזה עשבים, ועמדו לרעות ולאכל, והיה הולך לתפסם וברחו, וכן היה הולך אחריהם, והם בורחים; הולך אחריהם והם בורחים, עד שבא בתוך עבי היער מאד, שהיה שם חיות שאינם מתיראים מאדם כלל, כי הם רחוקים מן הישוב, ושוב נעשה לילה, ושמע קול נהמת החיות, ונתירא מאד. וירא והנה עומד שם אילן גדול מאד מאד, ועלה על אותו האילן. בבואו על האילן, וירא והנה שוכב שם בן אדם, ונתירא. אך אף על פי כן היה לו לנחמה, מאחר שמצא כאן בן אדם. ושאלו זה את זה: מי אתה, בן אדם. מי אתה, בן אדם. מאין באת לכאן. ולא היה רצונו לספר לו מה שעבר עליו, והשיב לו: על ידי הבהמות, שהייתי רועה בהמות, ותעו שתי בהמות לכאן, ועל ידי זה באתי לכאן כנ"ל. ושאל הוא את האדם שמצא שם על האילן: מאין באת אתה לכאן ? השיב לו: אני באתי לכאן על ידי הסוס, שהייתי רוכב על הסוס ועמדתי לפוש, והלך הסוס ותעה בתוך היער, והייתי רודף אחריו לתפסו, והוא ברח יותר, עד שבאתי לכאן. ונתחברו שם יחד, שיהיה להם צותא חדא, ודברו ביניהם, שאפילו כשיבואו לישוב, יהיו גם כן ביחד בצותא חדא, ולנו שם שניהם, ושמעו קול נהמת החיות, שהומים ושואגים מאד.
לפנות בוקר שמע קול חוכא (צחוק) גדולה מאד מאד על פני כל היער, שהיתה מתפשטת קול החוכא על כל היער, כי היתה חוכא גדולה מאד מאד, עד שהיה האילן מזדעזע ומתנענע מן הקול. והוא נתבהל ונתפחד מאד מאד מזה. ואמר לו השני (היינו זה האדם, שמצא שם על האילן, ששכב שם מקדם): שוב אין אני מתפחד כלל מזה, כי כבר אני לן כאן זה כמה לילות, ובכל לילה, סמוך אל היום, נשמע קול החוכא הזה, עד שכל האילנות רועשים ומזדעזעים. ונתבהל מאד, ואמר לחברו: הדבר נראה שזהו מקום הידועים (של השדים), כי בישוב לא נשמע קול חוכא כזה, כי מי שמע קול חוכא על כל העולם ? ואחר כך נעשה תכף יום, והסתכלו ויראו והנה הבהמות של זה עומדים, וגם הסוס של זה עומד, וירדו והתחילו לרדוף, זה אחר הבהמות וזה אחר הסוס, והבהמות היו בורחים להלן יותר, והוא רודף וכו' כנ"ל, וכן השני רדף אחר הסוס, והסוס בורח, עד שנתרחקו ונתעו זה מזה. בתוך כך מצא שק עם לחם, וזה חשוב בודאי מאד מאד במדבר, ולקח השק על כתפו, והלך אחרי הבהמות.
בתוך כך פגע באדם אחד, ונתבהל מתחלה, אך אף על פי כן היה לו לנחמה קצת, מאחר שמצא כאן אדם. ושאל אותו האדם: איך באת לכאן ? חזר הוא ושאל את האדם הזה: איך באת אתה לכאן ? השיב לו: אני, אבותי ואבות אבותי נתגדלו כאן, אך אתה איך באת לכאן. כי לכאן לא יבוא כלל שום אדם מן הישוב. ונתבהל, כי הבין שאין זה אדם כלל, מאחר שאומר שאבות אבותיו נתגדלו כאן, ואדם מן הישוב אינו בא לכאן, על כן הבין, שבודאי אין זה אדם כלל, אך אף עלפי כן לא עשה לו כלל, וקרבו,( היינו שזה האדם היער לא עשה שום רעה לזה שהלך אחרי הבהמות, שהוא בן המלך האמת שנחלף כנ"ל), ואמר לו היינו אדם היער לבן המלך האמת: מה אתה עושה כאן ? השיב לו, שהוא רודף אחר הבהמות כנ"ל.
אמר לו האדם הנ"ל: חדל לך לרדוף אחר העוונות! כי אין זה בהמות כלל, רק העוונות שלך הם מוליכים אותך כך. די לך! כבר קבלת את שלך, היינו הענש שלך כבר קבלת, ועתה חדל לך מלרדפם עוד. בוא עמי ותבוא למה שיאות לך, והלך עמו, ונתירא לדבר עמו ולשאלו, כי אדם כזה, פן יפתח פיו ויבלענו .(היינו שזה הבן המלך האמת הלך עם האדם היער הזה והיה מתירא לדבר עמו ולשאול אותו דבר פן יפתח פיו ויבלענו, כי הבין שאין זה אדם כלל),והלך אחריו.
בתוך כך פגע את חברו שרדף אחר הסוס כנ"ל, ותכף כשראהו רמז לו: תדע שאין זה אדם כלל, ולא תשא ותתן עמו כלל, כי אין זה אדם כלל, והלך מיד ולחש לו באזניו כל זה, שאין זה אדם כלל וכו' כנ"ל. והסתכל חברו (היינו האדם של הסוס), וירא והנה שק עם לחם על כתפו, והתחיל להתחנן לו: אחי! זה כמה ימים שלא אכלתי, תן לי לחם! השיב לו: כאן במדבר אין מועיל שום דבר, כי חיי קודמין, ואני צריך הלחם בשבילי. והתחיל להתחנן לו ולבקשו מאד: אתן לך מה שאתן. (אך בודאי אין מועיל שום מהר ומתן בעד לחם במדבר), השיב לו: מה תתן לי, כי מה תוכל לתת לי בעד לחם במדבר. השיב לו היינו (זה שבקש הלחם, שהוא האדם של הסוס, השיב לאדם של הבהמות, שהוא בן המלך האמת): אתן לך כל עצמי, שאמכר את עצמי לך בעד לחם. ונתישב (היינו האדם של הבהמות נתישב בעצמו): לקנות אדם כדאי לתן לו לחם! וקנה אותו לעבד עולם. ונשבע לו בשבועות, שיהיה לו עבד עולם גם כשיבואו לישוב, והוא יתן לו לחם, דהיינו שיאכלו יחד מן השק עד שיכלה הלחם.
והלכו יחד אחרי האדם היער הנ"ל, וזה העבד הולך אחריו, (היינו זה האדם של הסוס, שנמכר לעבד להאדם של הבהמות, הלך אחריו, אחרי האדם של הבהמות, ושניהם הלכו אחרי אדם היער), ועל ידי זה הקל עליו קצת. כשהיה צריך להגביה איזה דבר או איזה ענין אחר, היה מצוה על עבדו (היינו על זה האדם של הסוס, שנמכר לו לעבד), שיגביה לו ושיעשה לו חפצו. והלכו יחד אחרי אדם היער הנ"ל, ובאו למקום שהיו שם נחשים ועקרבים ונתפחד מאד. ומחמת הפחד שאל את האדם היער: איך נעבר כאן?! השיב לו: הלא גם זה יפלא,(אלא מאי), איך תכנס ותבוא לביתי ?! והראהו את ביתו שעומד באויר. ואיך תכנס בביתי ?! והלכו עם האדם היער הנ"ל, והעביר אותם בשלום, והכניסם לביתו, והאכילם והשקם, והלך לו. וזה (היינו בן המלך האמת, שהוא האדם של הבהמות), היה משמש עם עבדו הנ"ל ככל אשר היה צריך, וחרה להעבד מאד על אשר נמכר לעבד בשביל שעה אחת שהיה צריך לחם לאכל. כי עתה יש להם מה לאכל, ורק בשביל שעה אחת יהיה עבד עולם. והיה מתאנח וגונח: איך באתי למדה כזו להיות עבד. שאל לו (היינו בן המלך האמת, שהוא האדון שלו, שאל אותו): ובאיזה גדלה היית, שאתה מתאנח על שבאת למדה זו ? השיב לו וספר לו, איך שהוא היה מלך, והיו מרננים עליו שנחלף וכו' כנ"ל (כי באמת זה האדם של הסוס הוא הוא המלך הנ"ל, אשר באמת הוא בן השפחה כנ"ל), וגרש את חברו כנ"ל. ופעם אחת בא על דעתו, שלא טוב עשה, ונתחרט וכו'. והיו באים עליו חרטות תמיד על המעשה הרעה והעולה הגדולה שעשה נגד חברו.
פעם אחת חלם לו, שהתקון שלו הוא שישליך את המלוכה, וילך למקום שעיניו ישאו אותו, ובזה יתקן חטאו. ולא רצה לעשות כזאת, אך היו מבלבלין אותו תמיד חלומות הללו שיעשה כנ"ל, עד שנגמר בדעתו שיעשה כך, והשליך את המלוכה, והלך באשר הלך, עד שבא לכאן, ועתה יהיה עבד. וזה שמע את כל זה ושתק (היינו זה הבן מלך האמת, שהוא האדם של הבהמות, שמע כל זה שספר לו האדם של הסוס, שהוא עכשו עבדו ושתק), ואמר: אראה ואתישב איך לנהג עם זה. בלילה בא האדם היער הנ"ל ונתן להם לאכל ולשתות, ולנו שם. לפנות בקר שמעו קול החוכא הגדולה מאד כנ"ל, עד שכל האילנות היו רועשים ומזדעזעים כנ"ל. והסיתו (היינו העבד הסית את בן המלך האמת, שהוא אדונו), לשאל את אדם היער מה זאת, ושאלו: מה קול החוכא הגדולה הזאת סמוך לבקר. השיב לו: זהו חוכא, שהיום שוחק מן הלילה, שהלילה שואלת את היום: מדוע כשאתה בא אין לי שם. ואזי היום שוחק ועושה חוכא גדולה, ואחר כך נעשה יום. וזהו קול החוכא הנ"ל. ונפלא בעיניו, כי זהו ענין פלא, שהיום שוחק מן הלילה.
בבקר חזר האדם היער והלך לו, והם היו אוכלים ושותים שם. בלילה חזר ובא, ואכלו ושתו ולנו בלילה. שמעו קול החיות, שכלם שואגים והומים בקולות משנות, שכל החיות והעופות, כלם נתנו בקולם: האריה היה שואג, והלביא הומה בקול אחר, והעופות מצפצפים ומקשקשים בקולם, וכן כלם הומים בקולות. ובתחלה נזדעזעו מאד, ולא הטו אזנם אל הקול מחמת הפחד. אחר כך הטו אזנם ושמעו שהוא קול נגינה וזמרה נפלאה ונוראה מאד, והטו אזנם יותר, ושמעו, שהוא קול זמרה ונגינה נפלא מאד מאד, שהוא תענוג נפלא ועצום מאד לשמע זאת, שכל התענוגים של העולם, כלם כאין ואינם נחשבים ובטלים לגמרי נגד התענוג הנפלא הזה של הנגינה הזאת. ודברו ביניהם שישארו כאן, כי יש להם לאכל ולשתות, ומתענגים בתענוג נפלא כזה, שכל מיני תענוגים בטלים כנגד זה.
והסית העבד את האדון (היינו בן המלך האמת), לשאול אותו (את אדם היער), מה זאת, ושאלו. השיב לו, שזהו איך שהחמה עשה מלבוש להלבנה, ואמרו כל החיות של היער: היות שהלבנה עושה להם טובות גדולות, כי עקר ממשלתם הוא בלילה, כי לפעמים הם צריכין לכנס בישוב, וביום אין יכולים, ועקר ממשלתם בלילה, והלבנה עושה להם טובה כזו שמאירה להם, על כן הסכימו שיעשו נגון חדש לכבוד הלבנה, וזהו קול הנגינה שאתם שומעים (דהיינו שכל החיות והעופות מנגנים נגון חדש לכבוד הלבנה, שקבלה מלבוש מן החמה). וכששמעו שזהו נגון, הטו אזנם יותר, ושמעו שהוא נגון נפלא ונעים מאד מאד. ואמר להם האדם היער הנ"ל: מה זה חדוש אצלכם. הלא יש אצלי כלי, שקבלתי מאבותי, שהם ירשו מאבות אבותיהם, שהכלי עשויה עם עלים וצבעונים כאלו, שכשמניחים הכלי הזאת על איזה בהמה או עוף, אזי תכף מתחיל לנגן הנגון הזה.
אחר כך חזר ונעשה החוכא הנ"ל, ונעשה יום, והלך לו האדם היער הנ"ל. והוא (היינו בן המלך האמת), הלך לחפש אחר הכלי הנ"ל, וחפש בכל אותו החדר ולא מצא, ולהלן יותר היה מתירא לילך. והם, היינו האדון (שהוא בן המלך האמת), והעבד (שהוא בן השפחה באמת, שהיה מתחלה מלך כנ"ל), היו מתיראים לומר לאדם היער הנ"ל שיוליכם לישוב. אחר כך בא אדם היער הנ"ל ואמר להם שיוליכם לישוב, והוליך אותם לישוב, ולקח את הכלי הנ"ל ונתנה לבן המלך האמתי, ואמר לו: הכלי אני נותן לך, ועם האדם הזה (היינו העבד שלו, שהוא בן השפחה באמת, שהיה מלך תחלה מחמת החלוף כנ"ל), תדע איך להתנהג עמו. ושאלו אותו: להיכן נלך ? אמר להם, שישאלו וידרשו אחר המדינה שנקראת בשם הזה: המדינה טפשית והמלך חכם (דאס ניירישע לאנד און דער קלוגיר מלכות בזה הלשון ספר רבנו נרו יאיר). שאלו אותו: להיכן ולאיזה צד נתחיל לשאול אחר המדינה הזאת ? הראה להם בידו: לצד פלוני (כמראה באצבע). ואמר האדם היער להבן מלך האמתי: לך לשם, אל המדינה הנ"ל, ושם תבוא אל הגדלה שלך. והלכו להם; והיו הולכים בדרכם, והיו מתאוים מאד למצא איזה חיה או בהמה, לנסות את הכלי הנ"ל, אם תוכל לנגן כנ"ל, אך עדין לא היו רואים שום מין חיה. אחר כך באו יותר לישוב ומצאו איזה בהמה, והניחו הכלי עליה והתחילה לנגן כנ"ל. והיו הולכים ובאים, עד שבאו אל המדינה הנ"ל, ואותה המדינה, היתה חומה סביב לה, ואין נכנסין אליה, כי אם בשער אחד, וצריכים לסבב כמה פרסאות עד שבאין אל השער לכנס אל המדינה. והלכו וסבבו, עד שבאו אל השער. בבואם אל השער לא רצו להניח אותם לכנס, היות שהמלך של המדינה מת, ונשאר הבן מלך. והניח המלך צוואה, באשר שעד עכשו היו קוראין את המדינה: דאס ניירישע לאנד און דער קלוגיר מלכות (מדינה טפשית ומלך חכם), עכשו יהא קוראין אותה להפך: דאס קלוגע לאנד און דער ניירישער מלכות (מדינה חכמה ומלך טיפש). ומי שיחגור מתניו לזה, שיחזר השם לקדמותו, דהיינו שיהיו חוזרים וקוראים את המדינה בשם הראשון, דהיינו מדינה טפשית ומלך חכם, הוא יהיה מלך. על כן אין מניחין שום אדם לכנס אל המדינה כי אם מי שיחגר מתניו לזה. על כן לא רצו להניח אותו לכנס, ואמרו לו: האתה יכול לחגור מתניך לזה, להחזיר אל המדינה השם הראשון? ובודאי אי אפשר להכניס עצמו לדבר כזה, ולא יכלו לכנס. והסיתו העבד הנ"ל שיחזרו לביתם. אך הוא לא רצה לחזר, מחמת שהאדם היער אמר לו שילך למדינה זו, ושם יבוא לגדולה שלו.
בתוך כך בא לשם עוד אדם אחד, שהיה רוכב על סוס, ורצה לכנס, ולא הניחו אותו גם כן לכנס מחמת הנ"ל. בתוך כך ראה שעומד הסוס של אותו האדם, ולקח הכלי הנ"ל והניחה על הסוס, והתחיל לנגן הנגון הנפלא מאד כנ"ל. ובקש מאד האדם של הסוס, שימכור לו הכלי הזאת ולא רצה למכרה, והשיב לו: מה תוכל לתן לי בעד כלי נפלאה כזו. אמר לו האדם של הסוס הנ"ל: מה תוכל לפעול עם הכלי הזאת? (הלא הוא רק), שתעשה עמה קאמעדיא (משחק הצגה) ותקבל דינר, אבל אני יודע דבר שהוא טוב יותר מהכלי שלך. דהיינו, שאני יודע דבר שקבלתי מאבות אבותי, להיות מבין דבר מתוך דבר, היינו שאני יודע דבר כזה שקבלתי מאבות אבותי, שיכולים להיות על ידה מבין דבר מתוך דבר. שכשאחד אומר איזה דבור בעלמא, יכולים על ידי הקבלה הנ"ל שיש לי, להבין דבר מתוך דבר, ועדין לא גליתי זאת לשום אדם בעולם. בכן אני אלמד אותך הדבר הזה, ואתה תתן לי הכלי הזאת הנ"ל. ונתישב (הבן מלך האמת, שהיה לו הכלי הזאת כנ"ל), שבאמת הוא דבר נפלא להיות מבין דבר מתוך דבר, ונתן לו הכלי הנ"ל, והוא (היינו האדם של הסוס הנ"ל), הלך ולמדו הדבר הנ"ל להיות מבין דבר מתוך דבר:
והבן מלך האמת, מאחר שנעשה מבין דבר מתוך דבר, היה הולך שם אצל שער המדינה הנ"ל, והבין שהוא באפשר שיחגור מתניו לזה להחזיר להמדינה שם הראשון, כי כבר נעשה מבין דבר מתוך דבר, על כן הבין שהוא באפשר, אף על פי שעדין אינו יודע איך ומה, איך יוכל לעשות זאת, אף על פי כן, מאחר שנעשה מבין דבר מתוך דבר, על כן הבין שהוא באפשר. ונתישב שיצוה להניח אותו לכנס, והוא יכניס עצמו לזה (היינו להחזיר להמדינה שם הראשון),ומה יפסיד בזה? ואמר (לאותן האנשים, שלא רצו להניח לכנס שם שום אדם, כי אם מי שיחגור מתניו לענין הנ"ל), שיניחו אותו לכנס, והוא יחגור מתניו לענין הנ"ל להחזיר אל המדינה שם הראשון. והניחו אותו לכנס.
והודיעו אל השרים שנמצא איש כזה שרוצה לחגור מתניו לזה, להחזיר להמדינה שם הראשון. והביאוהו אל השרים של המדינה, ואמרו לו השרים: תדע שגם אנחנו אין אנו טפשים חס ושלום, רק שהמלך שהיה, היה חכם גדול, מפלג מאד, אשר כנגדו היינו כולנו נחשבים טפשים, ועל כן היתה המדינה נקראת מדינה טפשית ומלך חכם. ואחר כך נפטר המלך הנ"ל, ונשאר הבן מלך, וגם הוא חכם, אבל כנגדנו אינו חכם כלל, על כן נקראת המדינה(עכשו), להפך: מדינה חכמה ומלך טפש. והניח המלך צוואה, שמי שימצא חכם כזה, שיוכל להחזיר להמדינה שם הראשון, הוא יהיה מלך, וצוה לבנו, שכשימצא איש כזה, יסתלק הוא מן המלוכה, ואותו האיש יהיה נעשה מלך. היינו, כשימצא חכם כזה, שיהיה מופלג בחכמה מאד מאד, עד שכנגדו יהיו כלם טפשים, הוא יהיה מלך, כי זה האיש יכול להחזיר להמדינה שם הראשון, כי יהיו חוזרים וקורין אותה מדינה טפשית ומלך חכם, כי הם כולם טפשים כנגדו, על כן תדע לאיזה דבר אתה מכניס עצמך.(כל זה אמרו לו השרים הנ"ל).
ואמרו לו (היינו גם כן השרים הנ"ל, כי כל זה הוא המשך דבריהם): הנסיון יהיה אם אתה חכם כזה; היות שיש כאן גן שנשאר מן המלך שהיה, שהוא היה חכם גדול מאד, והגן הוא נפלא מאד מאד, שגדלים בו כלי מתכות, כלי כסף וכלי זהב, והוא נפלא ונורא מאד, אך אי אפשר לכנס בו, כי כשנכנס בו אדם, אזי תכף מתחילין שם לרדפו, ורודפין אותו והוא צועק, והוא אינו יודע כלל ואינו רואה מי רודף אותו. וכך הם רודפין אותו עד שמבריחין אותו מן הגן, על כן נראה אם אתה חכם, אם תוכל לכנס אל הגן הזה. ושאל אם מכים את האדם הנכנס. אמרו לו, שהעיקר שרודפין אותו, והוא אינו יודע כלל מי ומי רודף אותו, ובורח בבהלה גדולה מאד, כי כן ספרו להם בני אדם שנכנסו לשם.
והלך אל הגן (היינו זה הבן מלך האמת), וראה שיש לו חומה סביב, והשער פתוח, ואין שם שומרים, כי בודאי אין צריכים שומרים לזה הגן. והיה הולך אצל הגן, והסתכל וראה, שעומד שם אצל הגן אדם, היינו שהיה מצויר שם אדם, והסתכל וראה, שלמעלה מעל האדם יש דף שקורין "טאבליצע"(לוח), וכתוב שם, שזה האדם היה מלך לפני כמה מאות שנים, ובימי המלך הזה היה שלום. כי עד אותו המלך היו מלחמות, וכן אחריו היו מלחמות, ובימי המלך הזה היה שלום, והתבונן מאחר שכבר נעשה מבין דבר מתוך דבר כנ"ל, שהכל תלוי בזה האדם, שכשנכנסין לגן ורודפין אותו, אין צריכין לברוח כלל, רק לעמוד עצמו אצל האדם, ועל ידי זה ינצל. ויותר מזה, שאם יקחו את האדם הזה ויעמידו אותו לפנים בתוך הגן הזה, אזי יוכל כל אדם לכנס בשלום אל הגן הזה.(כל זה הבין זה הבן מלך האמת על ידי שהיה מבין דבר מתוך דבר כנ"ל).והלך ונכנס אל הגן, ותכף כשהתחילו לרדפו, הלך ועמד אצל האדם הנ"ל, שעומד אצל הגן מבחוץ, ועל ידי זה יצא בשלום בלי פגע כלל. כי אחרים, כשנכנסו לגן והתחילו לרודפם, היו בורחים בבהלה גדולה מאד, והיו מכים ונלקים על ידי זה, והוא יצא בשלום ושלוה על ידי שעמד עצמו אצל האדם הנ"ל. והשרים ראו ותמהו על שיצא בשלום. ואזי צוה (זה הבן מלך האמת), לקח את האדם הנ"ל ולהעמיד אותו בפנים בתוך הגן, וכן עשו. ואזי עברו כל השרים בתוך הגן ונכנסו ויצאו בשלום, בלי פגע כלל.
אמרו לו השרים: אף על פי כן, אף על פי שראינו ממך דבר כזה, אף על פי כן, בשביל דבר אחד אין ראוי לתן לך המלוכה. ננסה אותך עוד בדבר אחד. אמרו לו: היות שיש כאן כסא מהמלך שהיה, והכסא גבוה מאד, ואצל הכסא עומדים כל מיני חיות ועופות של עץ (היינו שהם חתוכים ומתוקנים מן עץ. בלע"ז: "אויסגשניצט"), ולפני הכסא עומד מטה, ואצל המטה עומד שולחן, ועל השולחן עומד מנורה. ומן הכסא יוצאים דרכים כבושים (שקורין "גשלאגיני וועגין"),והדרכים הם בנויים בבנין חומה (היינו "גימואירטי וועגין"), ואלו הדרכים יוצאים מן הכסא לכל צד, ואין אדם יודע כלל מה ענין הכסא הזה עם הדרכים הללו, ואלו הדרכים, כשהם יוצאים ומתפשטים להלן איזה שעור, עומד שם אריה של זהב, ואם ילך ויתקרב אצלו איזה אדם, אזי יפתח את פיו ויבלענו. ולהלן מן אותו האריה מתפשט הדרך עוד להלן יותר, וכן בשאר הדרכים היוצאים מן הכסא, היינו שגם הדרך השני היוצא מן הכסא לצד אחר, הוא גם כן כך. כשמתפשט ונמשך הדרך איזה שעור, עומד שם מין חיה אחר, כגון לביא של מיני מתכות, ושם גם כן אי אפשר להתקרב אליו כנ"ל. ולהלן מתפשט הדרך יותר, וכן בשאר הדרכים. ואלו הדרכים הם מתפשטים והולכים בכל המדינה כלה, ואין שום אדם יודע ענין הכסא הנ"ל עם כל הדברים הנ"ל עם הדרכים הנ"ל, על כן תתנסה בזה, אם תוכל לידע ענין הכסא עם כל הנ"ל.
והראו לו הכסא, וראה שהוא גבוה מאד וכו'. והלך אצל הכסא, והסתכל והתבונן, שזאת הכסא עשויה מן העץ של התבה הנ"ל (היינו הכלי הנ"ל, שנתן לו אדם היער כנ"ל). והסתכל וראה שחסר מן הכסא למעלה איזה שושנה (היינו "רייזילי"), ואם היה להכסא זאת השושנה, היה לה הכח שיש להתבה הנ"ל (היינו הכלי הנ"ל, שהיה לה כח לנגן כשהיו מניחין אותה על איזה מין חיה או בהמה או עוף כנ"ל). והסתכל יותר וראה, שזאת השושנה, שחסר למעלה מן הכסא, היא מונחת למטה בכסא, וצריכין ליקח אותה משם ולהניחה למעלה, ואזי יהיה להכסא הכח של התבה הנ"ל. כי המלך שהיה, עשה כל דבר בחכמה, באופן שלא יבין שום אדם את הענין, עד שיבוא חכם מופלג, שיבין את הדבר ויוכל לכוון להחליף ולסדר כל הדברים כראוי. וכן המטה, הבין שצריכין לנתקה קצת מן המקום שעומדת. וכן השולחן צריכין גם כן לנתקו קצת, לשנות מקומו קצת. וכן המנורה, צריכין גם כן לנתקה קצת ממקומה. וכן העופות והחיות, צריכין גם כן לשנותם כולם ממקומם: לקח זה העוף ממקום זה ולהעמידו במקום זה וכן כולם, כי המלך עשה הכל בערמה ובחכמה, באופן שלא יבין שום אדם, עד שיבוא החכם שיוכל להתבונן לסדרם כראוי, וכן האריה שעומד שם (אצל התפשטות הדרך), צריכין להעמידו כאן, וכן כולם. וצוה לסדר הכל כראוי: לקח השושנה מלמטה ולתחבה למעלה, וכן כל הדברים הנ"ל, לסדר כלם בסדר הראוי כנ"ל. ואז התחילו כולם לנגן נגון הנפלא מאד, ועשו כולם הפעלה הראויה להם, ואז נתנו לו המלוכה. ענה ואמר הבן מלך האמת, שנעשה עתה מלך, אל בן השפחה האמת הנ"ל: עתה אני מבין, שאני בן המלך באמת, ואתה בן השפחה באמת:
(גם אלה דברי רבנו נרו יאיר. אחר שספר זאת המעשה, ענה ואמר דברים אלה):
בדורות הראשונים, כשהיו מדברים ומשיחים קבלה, היו משיחים בלשון כזה. כי עד רבי שמעון בר יוחאי לא היו מדברים קבלה באתגליא, רק רבי שמעון בר יוחאי גלה קבלה באתגליא. ומקדם, כשהיו החברים מדברים קבלה, היו מדברים בלשון כזה: כשהניחו הארון על הפרות התחילו לשורר, והבן.
כי יש חדתותי דסיהרא (חידוש הלבנה). כשהלבנה מקבלת חדושים מן השמש, וזה בחינת (שמואל א ו) כשנושאין הארון אל בית שמש, ואזי כל החיות נושאי הכסא עושין נגון חדש, בחינת "מזמור שירו לה' שיר חדש" (תהילים צ"ו), שזהו השיר, ששרו פרות הבשן. וזה בחינת מטה ושלחן וכסא ומנורה, הם תקונהא דשכינתא . ובחינת הגן, כי אדם הראשון נתגרש מן הגן, ושבת אגין עלוהי, כמובא (עין זהר שמות קלח). ושבת הוא בחינת מלך שהשלום שלו, בחינת האדם הנ"ל, שהוא מלך שהיה שלום בימיו, ועל כן עמד עצמו אצל שבת. והשאר לא באר:
(ענה ואמר אחר שספר המעשה הזאת בזה הלשון): המעשה הזאת היא הפלא גדול. והכל אחד. הבהמות וכו', והכסא וכו' והגן הכל אחד. פעם נקרא (הבחינה המרמזת בהספור) בשם זה ופעם בשם זה; הכל לפי הענין והבחינה: והדברים עמקים נפלאים ונוראים מאד מאד. גם אלה דברי רבנו נרו יאיר: ויש עוד ואין צריכין לגלות לכם. גם יש עוד מה שהמלך, שהיה בהמדינה הנ"ל, עשה דבר כנגד החמה ודבר כנגד הלבנה, (היינו שאלו הדברים היו מרמזים על חמה ולבנה), והלבנה היתה אוחזת נר בידה, וכשמגיע היום, אזי אין הנר מאיר, כי שרגא בטיהרא (נר בצהרים אינו מועיל) וכו', וזהו שאמרה הלילה אל היום: מפני מה כשאתה בא אין לי שם (כמבאר לעיל), כי ביום אין מועיל הנר כלל: פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל שעקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך. וכן בשאר הדברים, היינו בפרוש של המעשה, לפעמים נקרא האדם של המעשה הנ"ל בשם זה ולפעמים בשם אחר, וכן בשאר הדברים. אשרי מי שיזכה להבין דברים אלו לאמתתן. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
(כל זה דברי רבנו הקדוש עליו השלום זכר צדיק לברכה.)