סידור בית יעקב (עמדין)/שער הצאן
נסתיים שער הניצוץ. ונסגר שער שלכת. עת להשליך אבני קודש בראש כל חוצות. ועת כנוס אבנים, לבנות חומת ירושלים ולגדור פרצות (שהיה בחודש הסמוך). ונפתח שער הצאן, לחודש אלול, על שם שבו נבנתה חומת ירושלים, והועמד שער הצאן בתחילה. גם שבו נכנסין הצאן להתעשר (ר״ל גורן מעשר בהמה שבסופו), כצאן אדם שעומדים בו למנין. אחר שנפלו הזאבים עליהם בחודש העבר וחסרו מהם, צריכין לעמוד על נפשם ולמנותם, שתהא הצאן שלמה תמימה מכל מום. וגדיים נעשים תיישים קשים. ועזי דמייתן דובי בקרנייהו. לכן הוכן החודש הלז לעדר מרעיתו ית׳. צאן קדשים אדם אתם. להתקדש בו קודם היום הנורא. אחת בשנה לכפרה. כי על כן תוקעים (בשופר של איל מן הצאן) כל החודש, לקבץ הצאן התועה, להשיבם אל המרעה. לאסוף נפזריהם ונדחיהם. לחבוש נשבריהם לרפא נחליהם. ומשכימין בו לסליחות. ומקדימין להתענות. לשוב לב לקנות:
דיני חודש אלול עריכה
(א) אלול גי׳ בינה. ע״י בינה באה תשובה. ככתוב ולבבו יבין ושב ורפא [ומראש חודש אלול ואילך, הם ימי הרחמים והסליחות דמי רצון. ומסוגל לתשובה ולכפר חטאי השנה. ויש לכל אחד לעורר לבו בתשובה וצום ותפילה וצדקה. למען יזכה במשפט בראש השנה]:
(ב) מזלו בתולה. שבטו זבולון:
(ג) ב׳ דר״ח אינו חל אלא באבד״ו (בשנה זו, ביום ב׳. מולדו א׳ י״ב שמ״ז) [וא׳ דראש השנה ביום שאחריו. והסימן בגה״ז]. ומתחילין לתקוע [תשר״ת] כל יום [בחול. חוץ מער״ה. אפילו בביתו להתלמד] אחר השלמת התפילה [בשחר, קודם אמירת תהלים]. ומקום שנהגו להתחיל לתקוע מיום א׳ דר״ח, הוי מנהגא. עמו״ק עיין מור וקציעה. ויש מקומות תוקעין בבוקר ובערב:
(ד) כשחל א׳ דר״ח בשבת. מוציא ב׳ ספרי תורה. בא׳ קורא לז׳ פ׳ ראה. ובב׳ קורא לא׳ מפטיר "וביום השבת, ובראשי חדשיכם" עד סוף הפרשה, ומפטיר "השמים כסאי" (ובשבת תצא, מפטיר "רני עקרה" וגם "עניה סוערה"). וכשטעה ואמר "עניה סוערה" ונזכר קודם שבירך לאחריה. אומר ג״כ "השמים כסאי" ומברך לאחריה. וכשנזכר אחר שבירך, אומר "השמים כסאי" בלי ברכה. ואם חל א׳ דר״ח בא׳. מפטיר בשבת שלפניו "עניה סוערה":
(ה) מיום שאחר ראש חודש ואילך, אומרים בצבור בכל יום מימי החול אחר התפילה, י׳ מזמורי תהלים (וגומרין אותו ב׳ פעמים קודם ראש השנה, ועולה[1] כמנין כפר). ואחר היהי רצון אומר ק׳׳י קדיש יתום (וכשאין עשרה בעת האמירה וממתינין עד שיבואו לומר קדיש. ישאירו מזמור א׳ לומר במנין ולומר קדיש) ואח״כ אומר תחינה זו:
רבונו של עולם. אתה ידעת מיעוט דעתנו. ואין בנו כח להשיג ולכוין מעלתך וגדולתך. יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו. בזכות מזמורי תהלים אלו שהשלמנו בשבוע זה שני פעמים העולים במנין כפר, בזכות פסוקיהם ותיבוחיהם ואותיותיהם ונקודוחיהם והשמות היוצאים מהם מראשי תיבות ומסופי תיבות, כפר לנו על כל חטאתינו ופשעינו ועונותינו, שחטאנו ושעוינו ושפשענו לפניך, מיום היותנו על האדמה עד היום הזה. חסד ואמת יקדמו פניך בעמדנו לפניך ביום הדין הגדול והנורא הבא עלינו. ויגולו רחמיך על מדותיך ותכתבנו בספר חיים ארוכים ונצחיים. ותאיר עינינו להבין ולהשכיל עמקי תורתך הקדושה והטהורה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי. ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:
בין ר״ה ליו״כ אומרים בכל יום יותר מי׳ מזמורים, כדי לגמרו פעם ג׳ קודם יו״כ (שם):
(ו) כשכותב לחבירו אגרת שלום מר״ה עד יו״כ, ירמוז לו בתחילה או בסוף שמעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים:
(ז) בחודש אלול יפשפש במעשיו, וישב קודם סעודתו וקודם שינתו, ויחשוב עם נפשו למצוא עונו, ויתחרט ויתודה עליו, וישוב לה׳ ויוסיף אומץ בקיום המצות. ויבדוק תפילין ומזוזות שלו וכדומה:
(ח) א׳ בו ניבא חגי. ה׳ בו ראה יחזקאל סילוק שכינה מהבית. (ו׳ בו שנה זו שבת, קורין שופטים ומפטירין אנכי אנכי). ז׳ בו הוא יום חזרת יוכבד לעמרם (ותענית, שבו מתו מוציאי דבת הארץ. עמו״ק):
(ט) ויום טוב של מגילת תענית. חנוכת העמדת שערי חומת ירושלים בימי נחמיה:
(י) ט׳ בו נולד דן ומת בן קכ״ה:
(יא) י״א בו, פתח נח חלון התיבה ושלח העורב:
(יב) (י״ג שנה זו שבת, קורין כי תצא, [ו]מפטירין רני עקרה, פרקי אבות פ״ב):
(יג) י״ד בו מתחילין לשאול ולדרוש בהלכות החג:
(יד) בו י״ט מגילת תענית, אתנטילו רומאי מיהודה ומירושלים:
(טו) י״ח, שלח נח היונה ולא מצאה מנוח:
(טז) ך׳ בו זמן עצי כהנים (עדין) (שנה זו שבת, קורין כי תבא, [ו]מפטירין קומי אורי):
(יז) כ״א בו[2], יחידים מתענין ומשלימין, ומשכימין לסליחות:
(יח) דין ברכות השחר, עיין במבוא בית אל. ולענין ברכות התורה דש״ץ, הסכים אמה״ג[3] ז״ל עם הט״ז לדעה א׳ שיוכל לסדרם גם בבה״כ אף שכבר אמרם לפני הסליחות. עיין בס׳ תשובותיו[4] (סימן כב) שהשיאו עצה טובה, שיכוין שלא לפטור בראשונה, רק מה שאומר וקורא עם הסליחות, ואח״כ יפנה ויעשה צרכיו, נמצא שיש כאן היסח הדעת וזקוק לחזור ולברך. וזה עולה יפה לברכת התורה בלבד, אבל בשאר ברכות השחר נראה שאין דעתו ז״ל שוה בהן עם הט״ז, שעשאן לגמרי כתפילת י״ח שאע״פ שיצא מוציא. אבל אמה״ג ז״ל עם שעשאו סניף לטענת היסח הדעת ע״י צירוף ב׳ הסברות סמך להעמיד המנהג במקומו, מ״מ דעתו מוכחת דבאמת לא ס״ל הכי. וכן עיקר, שלא יאמרם בבה״כ מי שכבר אמרם פ״א בביתו, וזה שייך בכל יום:
(יט) ולענין עטיפת הש״ץ בטלית בעוד לילה. אם אפשר בטלית שאולה ודאי עדיף, כדברי ט״ז. מיהו היכא דליתא, נ״ל דמתעטף בטלית שלו בלי ברכה ואין כאן בית מיחוש, עמו״ק:
(כ) כ״ב, יום טוב מגילת תענית, תבנא לקטלא רשיעיא בימי יונים:
(כא) כ״ד בו, ויאמר חגי מלאך ה׳ וגו׳ ויער ה׳ את רוח זרובבל וגו׳ ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה׳, לנסר עצים ולסתת אבנים ושאר צרכי הכנה לבנין בית שני:
(כב) כ״ה בו. נברא העולם על דעת כל המדרשים, רבות ופסיקתא ופר״א ופרקי רבי אליעזר (אליבא דר״א) [לכן ילמוד פרשת בראשית עד "יום אחד", וכן בכל יום, עד שבר״ה ילמוד הפרשה מיום הששי, שבו נברא האדם]:
(כג) וכתב הר״ן פ״א דר״ה, שמטעם זה נהגו בברצילונה להשכים באשמורת הבוקר לסליחות מיום זה:
(כד) בו שלח נח היונה פעם ב׳, ותבא אליו לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה:
(כה) בו נשלמה חומת ירושלים בימי נחמיה:
(כז) לעולם קורין נצבים קודם ר״ה. הסימן "קומו ותקעו". ומפטירין שוש אשיש (שנה זו, בכ״ז בו):
(כו) אבל תוך י״ב חודש לא יהיה ש״צ בר״ה ויו״כ (ותוך ל׳ לשאר קרובים מותר, אם החזיק מכבר), כשיש אחר הגון כמוהו בקול ערב ובתורה ובמעשים טובים:
(כח) אבל תוך י״ב חודש. והוחזק כמה שנים להתפלל בשכר מפני דחקו. ומרוצה לקהל. וספק כשיחזרו אחר ש״ץ אחר שמא לא תערב תפילתו לציבור. יתפלל האבל:
(כט) יחזרו אחר ש״ץ היותר הגון וגדול בתורה ובמעשים טובים שאפשר למצוא, שיתפלל סליחות ובימים נוראים. ויהא בן ל׳ שנה (וכשאין בן ל׳, עכ״פ על כל פנים יהא בן כ״ה), ויהא נשוי (אפילו היא במקום רחוק ממנו. אבל נתרחק ממנה מפני קטטה, יש לדחותו. ומי שלא נשוי כלל, אפילו החזיק לא יתפלל, רק בדליכא אחר כמוהו). וכשאין מי שבו מעלות ומדות אלו, כל ישראל כשרים, רק שיהא מרוצה לקהל. והמתפלל בחזקה אין עונין אחריו אמן. ויכוין להוציא כולם. וכשיש לו שונא ומכוין שלא להוציאו, כולם אין יוצאין. ואין למנות ש״ץ סומא, אפילו יודע בעל פה, רק באין אחר הראוי לש״ץ:
(ל) אלמן אין למנותו לש״ץ לכתחילה, אפילו אירס אשה ולא לקחה עוד. ואם מינוהו והחזיק כמה שנים, אין לדחותו. וכל שכן בהחזיק בהיותו נשוי ונתאלמן. ורשאי להתפלל אפילו מוסף יו״כ:
(לא) כל מקום שמותר בהוחזק, דווקא שהחזיק במקום זה שרוצה להתפלל עתה. אבל החזיק בתפילות אלו במקום אחד ורוצה להתפלל במקום אחר, לא מהני:
(לב) מי שהחזיק להתפלל או לתקוע ברצון הקהל, אין רשאים ליתן המצוה לאחר, רק בשאירע דבר שיש להעבירו על ידי זה. ואס החזיק ראובן להתפלל בר״ה ושמעון ביו״כ, וקודם ר״ה נסע ראובן, וכבדו לשמעון, ורוצה להתפלל גם ביו״כ, ואומר שזה שכבדוהו בר״ה הוא לפי שהיה פנוי מהמחזיק בה, והוא נוסף על חזקתו. אז אם שמעון מעולם לא הפך הסדר להתפלל בר״ה ואחר ביו״כ. או אפילו הפך, רק שערער וצוח שרוצה יותר בתפילת יו״כ, אלא לא היה יכול לדון עם התקיף ממנו. יתפלל גם ביו״כ. אבל אם פעם אחת אחר שהחזיק ביו״כ הפכו הקהל הסדר מרצונו והתפלל בר״ה ואחר ביו״כ, רשאים לכבד בתפלת יו״כ למי שירצו:
(לג) עיר שאין בה אלא עשרה. ואחד רוצה לצאת לדרך קודם ימים נוראים. יכולין לכופו לישב במקומו או לשכור אחר תחתיו להצטרף לעשרה:
(לד) רבים נוהגין להתענות עשי״ת. ולפי שחסר מהם ד׳ ימים (ב׳ ימי ר״ה ושבת שובה ועי״כ) נהגו להשלימם בימי הסליחות שקודם ר״ה. וכשחל ר״ה בה׳, יתענה כל הד׳ ימים רצוף. וכשחל ביום אחר, יתענה א׳ וב׳ דסליחות וב׳ ימים לפני ר״ה. וכשרוצה להתענות א׳ דסליחות וערב ר״ה וב׳ ימים אחריה דסליחות, רשאי, אך יקבל התענית במנחה. וכשאינו רוצה להשלים, יקבל על דעת כן:
(לה) תענית עשי״ת (ויש לו קביעות על הימים שלפני ר״ה באיזה מתענה) א״צ לקבל התענית במנחה שלפניו, ואין צריך להשלים עד צאת הכוכבים (ואחר תפילת מנחה יכול לאכול שעה ורביע קודם צאת הכוכבים. ויש חלושים המתענין רק אחר המנחה גדולה). ויש נוהגין לקבל ולהשלים. והיודע שלא יזיק לו לתענית יו״כ ומחמיר תע״ב תבוא עליו ברכה. אבל החלוש ומסופק לא יחמיר. ובתפילת מנחה בלחש אומר עננו בשומע תפילה, ומדלג צום תעניתנו. והש״ץ בחזרה אינו אומר עננו ונשיאות כפים, ואין קורין ויחל, אפילו יש י׳ המשלימין עד צאת הכוכבים:
(לו) בא׳ דסליחות יחידים מתענין ומשלימין. ונהגו רוב הקהל להתענות אפילו מי שאין מתענה עשי״ת, וכיון שנוהג כן בכל שנה, אינו צריך קבלה והשלמה (וכן הנוהג בכל שנה להתענות יום אחר. אבל כשרק פעם אחת רוצה להתענות, צריך קבלה. וישלים ג״כ, אם לא שהתנה בפירוש בעת הקבלה שלא ישלים). אך נהגו להשלים, ואין להתיר רק לצורך:
(לז) אם בשבת שלפני א׳ דסליחות חלם חלום שמתענין עליו והתענה, אם אין מתענה בכל שנה א׳ דסליחות ועתה מתענה, עולה גם לתענית לתעניתו. ואם מתענה תמיד, אינו עולה, ויתענה תענית לתעניתו ביום אחר:
(לח) כשיש סעודת מילה אפילו שלא בזמנה, או פדיון בזמנו, ביום תענית עשי״ת. כל הקרואים מבעל הסעודה, וכל שכן הקרובים השייכים לסעודה, רשאים לאכול (אפילו נוהגים להשלים. ואפילו קיבל התענית במנחה ואח״כ נודע לו מהסעודה. אבל מי שאין מתענה עשי״ת, וקיבל תענית במנחה יום א׳ מעשי״ת, והוזמן לסעודה, אסור לאכול בלי התרה). במקום הסעודה (ולא בביתו, אפילו שלחו לו מבעל הסעודה). ובעל הברית רשאי לאכול אפילו קודם זמן הסעודה הקבועה. ובער״ה יעשה הסעודה קודם שעה י׳ זמנית שהוא ג׳ רביעי היום:
(לט) פדיון הבן שחל יום ל״א בשבת ומחר הוא תענית עשי״ת. אם נוהגים להשלים, ישלימו ויעשו הסעודה בלילה (ואם לאו, יתענו עד הזמן שרגילים תמיד ואח״כ יעשו הפדיון והסעודה). ובערב ר״ה יעשוה קודם שעה י׳:
(מ) כשחל ל״א בר״ה, לא יעשו הפדיון בער״ה (אפילו מלאו לו אז כ״ט י״ב תשצ״ג, ואפילו אומר שיחול הפדיון רק אחר ל׳. ואפילו דיעבד חוזר ופודהו בצום גדליה בלי ברכה אפילו לא נתאכלו עוד המעות), רק במוצאי ר״ה, והסעודה גם כן, או יעשו הפדיון בצום גדליה והסעודה בלילה אחר התענית. וכשחל ל״א בא׳ דר״ה ור״ה חל ביום ה׳ ו׳, יעשו הפדיון והסעודה במוצאי שבת ולא בצום גדליה:
(מא) המתענה עשרת ימי תשובה, וידע לפני ר״ה שיאכל בין ר״ה ליו״כ על סעודת מצוה, יתענה עוד יום א׳ בימי סליחות שלפני ר״ה. וכ״ש כשאירע סעודת מצוה בימי סליחות שלפני ר״ה ואכל שם. אבל כשחל ר״ה בה׳, שאין רק ד׳ ימי סליחות, אינו צריך להתענות צום אחר קודם סליחות:
(מב) המחענה יא״צ יארצייט בא׳ דסליחות, או בערב ר״ה, או בין ר״ה ליו״כ, עולה ג״כ לעשי״ת. אבל כשהי״צ בשאר ימי סליחות שלפני ר״ה, אם הם יותר מד׳ ימים, יתענה בהם עוד יום א׳. ואם לאו, א״צ להתענות יום אחר קודם סליחות:
(מג) בשבת שלפני ר״ה קורין נצבים (וסימן קומו ותקעו) וילך (ולעולם מפטיר שוש אשיש). והאזינו בין ר״ה ליו״כ. וכשחל א׳ דר״ה בב׳ או ג׳, שיש ב׳ שבתות בין ר״ה לסוכות, קורין נצבים לבד לפני ר״ה. וילך בין ר״ה ליוה״כ. האזינו בין יו״כ לסוכות:
(מד) בשבת שלפני ר״ה אין מברכין החודש, ואומרים אב הרחמים ובמנחה צו״ץ, אפילו מחר ערב ר״ה. ומסיים ב׳ פרקים אחרונים מאבות. ובמוצאי שבת אין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש, רק כשחל ר״ה בשבת:
(מה) כתב בשל״ה: הש״ץ והתוקע צריכין להפריש עצמן ג׳ ימים קודם ר״ה מכל דבר המביא לידי טומאת קרי. וילמדו הכוונות [התפילות והתקיעות. ואם לא באו בסוד ה׳, ילמדו פירוש התפילות והפיוטים ודיני התפילות והתקיעות וספרי מוסר המעוררים לב אדם לירא מפחד ה׳ ומהדר גאונו בקומו לשפוט הארץ. וכל אדם יסדר לעצמו התפילות והפיוטים וילמוד הפירוש שיהא שגור בפיו בר״ה, גם ילמוד לבניו הקטנים סדר התפילות שלא יצטרך להפסיק בר״ה להראותם הסדר]:
(מו) כ״ט פ׳ תרומת הלשכה (וגורן מעשר בהמה) לר״א ור״ש ופרוס החג:
(מז) מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר:
דיני ערב ראש השנה עריכה
(מח) ערב ר״ה הגדולים מתענין ולא משלימין (מת חנניה בן עזור נביא שקר) והאוכלים קודם עלות השחר יזהרו שלא ישתכרו ושלא ימשכו עד אור היום:
(מט) באשמורת קודם עלות השחר נופלין על פניהם אבל לא בתפילה:
(נ) ואין אומרים למנצח, כמו בשאר ערב יום טוב; אע״פ שבמנהגים משמע שאומרין אותו, האידנא לא נהוג עלמא הכי ונמוקם עמם. אבל אל ארך אפים ודאי י״ל כשחל בב׳.
[ועושין סדר התרת נדרים. ורבים מדלגים סדר קבלת נזיפה ולבישת שק. ומכל מקום אומר נוסח "אם עברתי", רק מדלג תיבות "ואשב יחף על הארץ כמנודה ואתפלש בעפר", כיון שאין עושה כן. והנוהג לקבל נזיפה יחלוץ התפילין בעת שהוא בנזיפה, אפילו היה נוהג תמיד לילך בתפילין. וכשגומר "אם עברתי" אומר יהי רצון, והקהל עונים "כולם מחולים". וזה סדרו]:
סדר התרת נדרים עריכה
המשך דיני ערב ר"ה עריכה
אין קורין ויחל. ואין אומרים עננו [וקורא לג' בפ' וילך][5]:
(נא) אין תוקעין בערב ראש השנה. על אודות הליכה לבית הקברות, עיין מה שכתבנו לעיל בשער הדלק. וההולך מקיף בית הקברות. ומבקש רחמים מהשם יתברך, שזכות הצדיקים השוכנים שם יגן ויעזור להכתב לשנה טובה. ומשתטח על קבריהם. שימליצו טוב בעדו [ומקום קבורתם קדוש וטהור. והתפילה מקובלת שם ביותר]. ולא ילך על קבר א׳ ב' פעמים ביום אחד. ויתן שם צדקה:
(נב) אם יש ברית, אוכלין כל השייכים לברית מחמת קורבה ואהבה. והיינו כל שהיו מזמנין אותו בפעם אחר, ואין לזמן יותר. מיהו אם עברו וזמנו יותר, נראה לי להקל. משום דהוה ליה כמנודה לשמים אם אינו הולך לסעודת מצוה שקראוהו לה. משום הכי כהאי גוונא ודאי לא קיבלו עלייהז מעיקרא. ומכל מקום אף המזומנין לה, אינן מותרין לאכול בביתם:
(נג) ויש ליזהר לעשות הסעודה קודם שעה עשירית. כמו שכתוב בסימן ד׳ דלת ד׳ מבוא ג׳ משער המפקד:
(נד) אין אומרים צידוק הדין אחר חצות (ויש אומרים אפילו קודם חצות). אך בליל שלפניו אומרים, במקום שאומרים בלילה:
(נה) ילוש שיעור חלה לעשות לחמים לבציעה. ויאפה לב׳ הימים. וכשחל ר״ה ה׳ ו׳, יאפה גם לשבת. ואסטניס רשאי לאפות ביום טוב:
(נו) מכבסין ומסתפרין כמו בשאר ערב יום טוב. ויש שטובלין גם כן לפרישות. ואין צריך ברכה. ולובשין לבנים ובגדי יום טוב:
(נז) והוי יודע שהיום הזה הוא אחד מד׳ פרקים שמשחיטין בו את הטבח. שמע מינה שמצוה לאכול בשר בראש השנה, ולשמוח בו יותר מיום טוב ראשון של סוכות. וכן מצינו בנחמיה (ח, י): "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי היום קדוש ואל תעצבו". על כן יכין מאכלים שמנים וחשובים. ופירות מתוקים וטובים:
(נח) הכנת הבשר. עיין בשער האיתון. גם שם מבוארים דיני עירוב תבשילין:
(נט) אמנם בזה חלוק ראש השנה משאר יום טוב. שאם שכח להניח עירוב תבשילין ונזכר בראשון, אינו יכול להניחו ולהתנות. לפי שביום טוב של ראש השנה קדושה אחת הן. ואינן משום ספק כשאר יום טוב:
[(ס) בן כפר הדר יותר מתחום שבת מהעיר. ורוצה לילך ביום טוב להתפלל ולשוב. יניח עירובי תחומין בסוף אלפיים. ומועיל לב׳ הימים. אפילו נאכל ביום א׳. ואינו יכול להניח ב׳ ערובין, א׳ ליום א׳ לרוח א׳, וביום ב׳ לרוח ב׳. או עירוב א׳ ליום א׳, ובשני יהיה כבני עירו כבשאר יום טוב. והמניח העירוב מברך על מצות עירוב, ואומר: בזה העירוב יהיה מותר לי לילך מכאן או ממקום פלוני אלפיים אמה לכל רוח. וכשחל ראש השנה ה׳ ו׳, יוכל להניח גם העירוב תבשילין במקום העירוב תחומין. ולכללם בברכה א׳, על עירובי תחומין ועירובי תבשילין. וכשאומר על מצות עירובין יצא. ואינו יוצא בפת א׳ לשניהם:
(סא) הנשים מדליקות נרות בברכה. וכשחל בשבת, תברך (אחר הדלקה) על הדלקת נר של שבת ושל יום טוב. ונהגו לברך גם שהחיינו בב׳ לילות. ובליל ב׳ תלבוש בגד חדש ותכוין בשהחיינו גם לחובת הבגד. או תניח הבגד שיניח אחר כך בעת קידוש:
(סב) בערב ראש השנה ילך לבית הכנסת להתפלל מנחה מבעוד יום. ומתפלל בכוונה ביותר, ומאריך בה קצת. שהיא מנחה אחרונה מהשנה, והקדמת תפילה טרם בוא יום הגדול. והנוהג לומר בכל ערב שבת, הודו, ידיד נפש, אומרם גם עתה. ומי שהתענה. אומר עננו ומדלג ביום צום תעניתנו. והש״ץ בחזרה אין אומר עננו ונשיאות כפים. ואומריס לדוד. עלינו. והמתענה הולך לביתו ואוכל מעט, שלא יכנוס ליום טוב מעונה. וחוזר מיד לבית הכנסת (ויש נוהגין לאכול קודם הליכתם לתפילת מנחה. ואז אין צריך לומר עננו במנחה. וכשרוצה אומרו). וקודם מעריב, יבקש מה׳ שתכלה שנה וקללותיה. ותחל שנה וברכותיה. ואומר אחות קטנה. אפילו כשחל ראש השנה בשבת. והוא מנהג ספרד. וכן נהגו בירושלים. וחתום אברהם חזן חזק. ונחסר חרוז אות ה׳, מפני השלום. ומשקלו ד׳ ד׳ תנועות (ומנוקד בהפסק נקודה א׳ לפי המשקל. ובהפסק ב' נקודות לפי הפשט), ונוסח זה עיקר. וכן הוא בסידור ספרד דפוס ליוורנו:
סדר ערב ראש השנה עריכה
אָחוֹת קְטַנָּה. תְּפִלּוֹתֶיהָ. עוֹרְכָה: וְעוֹנָה. תְּהִלּוֹתֶיהָ: אֵל נָא רְפָא נָא. לְמַחֲלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
בְּנוֹעַם מִלִּים. לְךָ תִּקְרָאֶה: וְשִׁיר וְהִלּוּלִים. כִּי לְךָ נָאֶה: עַל מָה תַּעֲלִים. עֵינְךָ: וְתִרְאֶה. זָרִים אוֹכְלִים. נַחֲלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
רְאֵה אֶת צֹאנְךָ. אֲרָיוֹת זָרוּ. וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ. בְּאוֹמְרִים עָרוּ: וְכַנַּת יְמִינְךָ. פָּרְצוּ וְאָרוּ: לֹא הִשְׁאִירוּ. עוֹלְלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
מָתַי תַּעֲלֶה. בִּתְּךָ מִבּוֹר. מִבֵּית כֶּלֶא. עֻלָּהּ לִשְׁבּוֹר: וְהַפְלֵא פֶלֶא. בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר: לְהָתֵם וְכַלֵּה. מְכַלּוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
חֵילָהּ קָבְעוּ. הַגּוֹי כֻּלּוֹ: וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ. בָּזְזוּ אִישׁ לוֹ: וְלִבָּהּ קָרְעוּ. וּבְכָל זֹאת: לֹא מִמְּךָ נָעוּ. מַעְגְּלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
זְמִירוֹת הַבַּת. וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר: לַחְפּוֹץ קִרְבַת. דּוֹדָהּ: וְתַעֲבִיר מִלֵּב. דַּאֲבַת. נַפְשָׁהּ: וְתָמִיר. לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת. כְּלוּלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
נְחֶהָ בְנַחַת. לִנְוֵה רִבְצָהּ: רַב נִזְנַחַת. מִדּוֹד חֶפְצָהּ: וְהִיא כְפוֹרַחַת. עָלְתָה נִצָּהּ: לֹא הִבְשִׁילוּ. אֶשְׁכְּלוֹתֶיהָ: תִּכְלֶה שָׁנָה. וְקִלְלוֹתֶיהָ:
חִזְקוּ וְגִילוּ. כִּי שׁוֹד גָּמַר: לְצוּר הוֹחִילוּ. בְּרִיתוֹ שָׁמַר. לָכֶם: וְתַעֲלוּ. לְצִיּוֹן: וְאָמַר. סֹלּוּ סֹלּוּ. מְסִלּוֹתֶיהָ. תָּחֵל שָׁנָה. וּבִרְכוֹתֶיהָ:
נשלם שער הצאן