סידור בית יעקב (עמדין)/סדר התרת נדרים

סדר התרת נדרים

בשם אלהים ע״פ התורה אנחנו מתירים נדרים ושבועות שהאדם אוסר בהם איזה אסר על נפשו ובכלל מתירים אנחנו נדרים ושבועות שהאדם נודר ונשבע מפי עצמו רק על דברים שבינו לבין עצמו אבל ח״ו לכל איש לחשוב שאנחנו מתירים אלות ושבועות שנשבעים להממשלה ובמקומות המשפט או אלות ושבועות שנודרים ונשבעים בענינים שבין אדם לחברו במה שנוגע לטובת ולתועלת זולתנו ולכל איש מאיזה דת וגזע שיהיה והנדרים והאלות והשבועות שנאמר עליהן בתורה כי לא ינקה ה׳ את עובריהן מחוייבות להיות שרירין וקיימין בתקפן ובלי שנוי וכל העובר עליהן ישיגהו חרון אף אלהים ויהיה לחרפות ולדראון עולם:

שִׁמְעוּ נָא רַבּוֹתַי דַּיָּנִים מוּמְחִים. כָּל נֶדֶר אוֹ שְׁבוּעָה אוֹ אִסָּר אוֹ קוֹנָם אוֹ חֵרֶם שֶׁנָּדַרְתִּי אוֹ נִשְׁבַּעְתִּי בְּהָקִיץ אוֹ בַחֲלוֹם. אוֹ נִשְׁבַּעְתִּי בְּשֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאֵינָם נִמְחָקִים. וּבְשֵׁם הוי"ה בָּרוּךְ הוּא. וְכָל מִינֵי נְזִירוּת שֶׁקִּבַּלְתִּי עָלַי. וַאֲפִילוּ נְזִירוּת שִׁמְשׁוֹן. וְכָל שׁוּם אִסּוּר. וַאֲפִלּוּ אִיסוּר הֲנָאָה שֶׁאָסַרְתִּי עָלַי אוֹ עַל אֲחֵרִים. בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל אִסּוּר בֵּין בִּלְשׁוֹן אִסּוּר אוֹ חֵרֶם אוֹ קוֹנָם. וְכָל שׁוּם קַבָּלָה. אֲפִילוּ שֶׁל מִצְוָה שֶׁקִּבַּלְתִּי עָלַי בֵּין בִּלְשׁוֹן נֶדֶר בֵּין בִּלְשׁוֹן נְדָבָה בֵּין בִּלְשׁוֹן שְׁבוּעָה בֵּין בִּלְשׁוֹן נְזִירוּת בֵּין בְּכָל לָשׁוֹן. וְגַם הַנַּעֲשֶׂה בִּתְקִיעַת כָּף. בֵּין כָּל נֶדֶר וּבֵין כָּל נְדָבָה. וּבֵין שׁוּם מִנְהָג שֶׁל מִצְוָה שֶׁנָּהַגְתִּי אֶת עַצְמִי. וְכָל מוֹצָא שְׂפָתַי שֶׁיָּצָא מִפִּי. אוֹ שֶׁנָּדַרְתִּי וְגָמַרְתִּי בְּלִבִּי לַעֲשׂוֹת שׁוּם מִצְוָה מֵהַמִּצְוֹת אוֹ אֵיזֶה הַנְהָגָה טוֹבָה. אוֹ אֵיזֶה דָּבָר שֶׁנָּהַגְתִּי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא הִתְנֵיתִי שֶׁיְּהֵא בְּלִי נֶדֶר. הֵן דָּבָר שֶׁעָשִׂיתִי הֵן עַל עַצְמִי הֵן עַל אֲחֵרִים. הֵן אוֹתָם הַיְּדוּעִים לִי הֵן אוֹתָם שֶׁכְּבָר נִשְׁכְּחוּ מִמֶּנִּי. בְּכוּלְּהוֹן אִתְחַרַטְנָא בְהוֹן מֵעִיקָּרָא. וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמַּעֲלַתְכֶם הַתָּרָה עֲלֵיהֶם. כִּי יָרֵאתִי פֶּן אִכָּשֵׁל וְנִלְכַּדְתִּי חַס וְשָׁלוֹם בַּעֲוֹן נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת וּנְזִירוּת וַחֲרָמוֹת וְאִסּוּרִין וְקוֹנָמוֹת וְהַסְכָּמוֹת. וְאֵין אֲנִי תּוֹהֵא חַס וְשָׁלוֹם עַל קִיּוּם הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים הָהֵם שֶׁעָשִׂיתִי, רַק אֲנִי מִתְחָרֵט עַל קַבָּלַת הָעִנְיָנִים בִּלְשׁוֹן נֶדֶר אוֹ שְׁבוּעָה אוֹ נְזִירוּת אוֹ אִסּוּר אוֹ חֵרֶם אוֹ קוֹנָם אוֹ הַסְכָּמָה אוֹ קַבָּלָה בְּלֵב. וּמִתְחָרֵט אֲנִי עַל זֶה שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי הִנְנִי עוֹשֶׂה דָּבָר זֶה בְּלִי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה וּנְזִירוּת וְחֵרֶם וְאִסּוּר וְקוֹנָם וְקַבָּלָה בְּלֵב. לָכֵן אֲנִי שׁוֹאֵל הַתָּרָה. בְּכוּלָּם אֲנִי מִתְחָרֵט עַל כָּל הַנִּזְכָּר. בֵּין אִם הָיוּ הַמַּעֲשִׂים מִדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים בְּמָמוֹן. בֵּין מִדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים בְּגוּף. בֵּין מֵהַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים אַל הַנְּשָׁמָה. בְּכוּלָּם אֲנִי מִתְחָרֵט עַל לְשׁוֹן נֶדֶר וּשְׁבוּעָה וּנְזִירוּת וְאִסּוּר וְחֵרֶם וְקוֹנָם וְקַבָּלָה בְּלֵב. וְהִנֵּה מִצַּד הַדִּין הַמִּתְחָרֵט וְהַמְּבַקֵּשׁ הַתָּרָה צָרִיךְ לִפְרֹט הַנֶּדֶר. אַךְ דְּעוּ נָא רַבּוֹתַי כִּי אִי אֶפְשָׁר לְפָרְטָם כִּי רַבִּים הֵם. וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ הַתָּרָה עַל אוֹתָן נְדָרִים שֶׁאֵין לְהַתִּיר אוֹתָם. עַל כֵּן יִהְיוּ נָא בְּעֵינֵיכֶם כְּאִלּוּ הָיִיתִי פּוֹרְטָם:

והמתירין משיבין לו ג׳ פעמים בלשון הזה

הַכֹּל יִהְיוּ מוּתָּרִים לָךְ. הַכֹּל מְחוּלִים לָךְ. הַכֹּל שְׁרוּיִם לָךְ. אֵין כָּאן לֹא נֶדֶר. וְלֹא שְׁבוּעָה. וְלֹא נְזִירוּת. וְלֹא חֵרֶם. וְלֹא אִסּוּר. וְלֹא קוֹנָם. אַדְּרַבָּא יֵשׁ כָּאן מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה. וּכְשֵׁם שֶׁמַּתִּירִים הַבֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה. כָּךְ יִהְיוּ מֻתָּרִים מִבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה:

ואחר כך יהא מוסר מודעא בפניהם. ויאמר בלשון הזה:

הֲרִי אֲנִי מוֹסֵר מוֹדָעָא לִפְנֵיכֶם. וַאֲנִי מְבַטֵּל מִכָּאן וּלְהַבָּא מַה שֶׁאֲקַבֵּל עָלַי. כָּל הַנְּדָרִים. וְכָל שְׁבוּעוֹת. וּנְזִירוּת. וְאִסּוּרִין. וְקוֹנָמוֹת. וַחֲרָמוֹת. וְהַסְכָּמוֹת. וְקַבָּלָה בְּלֵב. הֵן בְּהָקִיץ. הֵן בַּחֲלוֹם. חוּץ מִנִּדְרֵי תַּעֲנִית בִּשְׁעַת מִנְחָה. וּבְאִם שֶׁאֶשְׁכַּח לִתְנַאי מוֹדָעָא הַזֹּאת וְאֶדֹּר מֵהַיּוֹם עוֹד. מֵעַתָּה אֲנִי מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם. וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶם. שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן בְּטָלִין וּמְבֻטָּלִין. לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין. וְלֹא יְהוּ חָלִין כְּלָל וּכְלָל. בְּכֻלָּן אִחֲרַטְנָא בְהוֹן. מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

ויועיל זה. כשלא יזכור לתנאי בשעת השבועה. כמבואר ביורה דעה.   ואחר המודעא. יאמר לפניהם:

סדר קבלת נזיפה

אִם עָבַרְתִּי עַל שׁוּם דָּבָר שֶׁנִּתְחַיַּבְתִּי נְזִיפָה. אוֹ אָרוּר. אוֹ נִדּוּי. אוֹ חֵרֶם. אוֹ שַׁמְתָּא. אוֹ קְלָלָה. בֵּין מִפִּי הַשְּׁכִינָה. בֵּין מִפִּי בֵּית דִּין שֶׁל צְבָא מַעְלָה. בֵּין מִפִּי עַצְמִי. בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים. בֵּין בָּעוֹלָם הַזֶּה. בֵּין בָּעוֹלָם הַבָּא. הֲרֵינִי שָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְאֵשֵׁב יָחֵף עַל הָאָרֶץ כִּמְנֻדֶּה. וְאֶתְפַּלֵּשׁ בֶּעָפָר. בּוֹכֶה וּמְבַכֶּה. וּמִתְחָרֵט וּמִתְוַדֶּה. עַל כָּל מַה שֶּׁחָטָאתִי. וְעָוִיתִי. וּפָשַׁעְתִּי. וּמָרִיתִי. וּמָרַדְתִּי. מִיּוֹם הֱיוֹתִי עַל הָאֲדָמָה. עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִשְׁאֹל סְלִיחָה וּמְחִילָהּ וְכַפָּרָה. מַן הַשָּׁמַיִם וּמַן הַבְּרִיּוֹת. וְאֶשְׁאַל מִמַּעֲלַתְכֶם שֶׁתַּתִּירוּנִי מַן כָּל הַנְּזִיפוֹת. וְהָאֲרוּרִים. וְהַנִּדּוּיִים. וְהַחֲרָמִים. וְהַשַּׁמְתּוֹת. וְהַקְּלָלוֹת. שֶׁנִּתְחַיַּבְתִּי. וְשֶׁנִּכְשַׁלְתִּי בָּהֶם. עַד הַיּוֹם הַזֶּה: :

ואז מתרחק מן העדה הקדושה ד' אמות בחליצת מנעלים. ויתפלש בעפר כאבל ומקבל הנזיפה. ואומר בלשון זה:

הריני יושב לקבל הנזיפה והנדוי. אשר נתחייבתי מפי בית דין של מעלה. על כמה חטאים. ועונות. ופשעים. שחטאתי ועויתי ופשעתי. אנכי עצב נפוץ נבזה. הרביתי אשמה בתורתך. בגדתי ביחודך. פגמתי בספירותיך. השלכתי פגם בקדשיך. והמים היוצאים מבית ה־ הולכתים מבית המלכות, לבית הכסא. הרסתי מזבחותיך. חללתי בריתך וכסיתי הערלה על ברית הקדש. ופגמתי בכל כ״ז אותיות הקדושים. הגברתי החיצונים. והנה נתחייבתי נידוי מפי בית דין הצדק. או מפי הקב״ה. או מפי השכינה. לכן מתודה אני ומתחנן ומתחרט. ובוכה ומתאונן על עוונותי. ואומר חטאתי עויתי פשעתי. לא אוסיף עוד לשוב בדרך הזה. התר. התר. התר. יוצר בראשית. סלח. סלח. סלח. אביר יעקב. כי אל מלך טוב וסלח אתה. וסייעני להיות מהשבים אליך בלב שלם. אשר לחטאתם לא תזכור עוד. אמן סלה:

ולאחר שישב מעט על הארץ כמנודה ואבל, אז קוראין אותו העדה הקדושה ואומרים לו בלשון הזה:

• אחינו אתה, אחינו אתה, מאחר שקבלת עליך את הדין:

ואז יעמוד מן הארץ ויתפלל בדמעות שליש ויאמר:

יהי רצון מלפניך יי אלהי ואלהי אבותי. שכל הקללות, והארורים, והחרמות והשמתות שקללתי, או שאררתי, או שנידיתי, או שהחרמתי, או ששימתי את עצמי. או את אחרים אשר מזרע ישראל המה. או אחרים שקללו או אררו או שהחרימו או ששמתו, אותי, או אשתי או את זרעי או את בני ביתי, יהי רצון מלפניך יי אלהי ואלהי אבותי. אלהינו שבשמים ובארץ. שאל ישלטו בנו. ואל יעשו רושם. וכל הקללות יתהפכו עלינו לטובה ולברכה. ככתוב: ויהפוך יי אלהיך לך את הקללה לברכה. כי אהבך יי אלהיך:

• ואחר כך גם העדה הקדושה יחזרו ויאמרו לו ג' פעמים בלשון הזה:

כולם מותרים לך. כלם שרויים לך. כלם מחולים לך. כשם שאנחנו מתירין לך בבית דין של מטה. כך יהיו מותרים מבית דין של מעלה. וכל הקללות יתהפכו לברכה, ככתוב: "ויהפוך יי אלהיך לך את הקללה לברכה. כי אהבך יי אלהיך":

מסירת מודעא רבה שחידש בשל״ה, לא הניח אבי מורי הרב ז״ל לאמרו, וטעמו ונמוקו עמו, שלא לגרות יצר הרע בעצמו:

הריני מבקש ממעלתכם להתיר לי קללות ונזיפות ודברים אסורים. ולבטל עין הרע. הן וכיוצא בהן:

ואז יאמרו העדה קדושה נוכח פני המבקש ההתרה בלשון זה: מותרים יהיו כל קללות אלות ושמתות וחרמים נידויים וארורים ונזיפות ובטויים וכשפים. וכל

דברים רעים. וכל חלומות רעים ופתרונות רעות. ומסירת דין. ופתחון פה לרעה. וכל מיני דברים אסורים. וכל מיני גזירות קשות ורעות. וכל מיני עין הרע. שהושמו עליך. או על שום אחד מבני ביתך. וכן קללות שקללו אתכם אחרים. או שקללתם עצמכם בכל אופן שיהיה. או שנתחייבתם שוס קללה או ארור או חרם או נידוי או נזיפה או שום גזירה רעה. באיזה צד ואופן שיהיה. על הכל מעכשיו אנו מתירין ומבטלים הכל. וכך אנו אומרים. בצירוף וברשות קב״ה ושכינתיה. ברשות בית דין של מעלה וברשות בית דין של מטה. וברשות תורתנו הקדושה. וברשות סנהדרי גדולה. וברשות סנהדרי קטנה. מותרים לכם מותרים לכם מותרים לכם. שרויים לכם שרויים לכם שרויים לכם. מחולים לכם מחולים לכם מחולים לכם. אין כאן קללות אין כאן אלות אין כאן שמתות. אין כאן ארורים אין כאן חרמים אין כאן נידויים. אין כאן נזיפות אין כאן ביטויים אין כאן כשפים. אין כאן חלומות רעים ופתרונות רעים. אין כאן מסירת הדין. אין כאן פתחון פה לרעה. אין כאן מחשבות זרות והרהורים רעים. אין כאן גזירות קשות ורעות. אין כאן עין הרע דאנשים. אין כאן עין הרע דנשים. אין כאן עין הרע דשונאים ואוהבים. כולם יהיו בטלים ומבוטלים וחשובים ככלי חרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש. וכל מיני עין הרע יוסר מעליכם ומבתיכם ויושלכו למצולות ים. ככתוב "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, למען ישוב ה׳ מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך". אנא ה׳ תתמלא רחמים, ויכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ויתמתקו הדינין. וזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו ע׳׳ה כאלו אפרו צבור על המזבח, והבט באפרו להצילנו לנו ולכל ישראל מכל רע. ותבטל מעלינו ומעל כל ישראל גזירות קשות ורעות. בשם (קר״ע שט״ן). וכשם שמסכימים ומתירים לכם ב״ד של מטה. כך יסכימו ויתירו לכם ב״ד של מעלה. וכל הקללות וחלומות רעות ופתרונות רעות. ופתחון פה לרעה. וכל גזירות רעות כולם יתהפכו לכם לטובה ולברכה ככתוב: "ולא אבה ה׳ אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה׳ אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה׳ אלהיך", וכתיב: "ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כולכם היום. עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך. ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום:

נוסח מסירה מודעה נגד היצר הרע. טוב לומר זה כמעט אפילו בכל יום ואפילו בינו לבין עצמו.

הריני מוסר מודעה לפניכם. שכל מחשבה רעה והרהור רע ורעותא דלבא. אם יעלה בלבי ומוחי. ובפרט בעת התפילה ותלמוד תורה. באיזה צד ואופן שאינו לכבוד ורצון הבורא יתברך שמו. מעכשיו אני מבטל אותן מחשבות והרהורים רעים ורעותא דלבא אשר הם נגד רצון קודשא בריך הוא, ביטול גמור כחרס הנשבר. ומכל שכן אם אדבר איזה דיבור רע ואיסור, מעכשיו יהיו הכל בטלים ומבוטלים. ועתה אני מגלה דעתי ורצוני בכל לבי כי רצוני ומאוויי וכוונתי לעבוד את בוראנו. אלהי אברהם אלהי יצחק וישראל. עבודה שלימה עבודה תמה. במחשבה ודבור ומעשה ויראה ואהבה ושמחה. כדת מה לעשות. וכל מחשבה ודיבור ומעשה שהם נגד רצונו יתברך מעכשיו בטלים ומבוטלים. כי הם מצד יצר הרע והכל הבל. באופן שכל עבודתנו להבורא יתברך שמו במחשבה ודיבור ומעשה. הכל הוא לעשות נחת רוח לפניו דווקא. בלי שום פניה כלל ועיקר. והכל הוא לשם יחוד קודשא בדיך הוא בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו. ליחד שם י״ה בו״ה ביחודא שלים בשם כל ישראל לדעת רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו ולדעת רבינו יצחק לוריא אשכנזי ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו. מעתה ועד עולם. יהיו לרצון אמרי פי וכו':