סוכה נד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אי משום ערב הפסח לאו שיורא הוא דהא מני רבי יהודה היא דאמר מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לומר (תהלים קטז, א) אהבתי כי ישמע ה' מפני שהיו עמה מועטין (הא אוקימנא) דלא כר' יהודה ודלמא האי תנא סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא אלא מאי שייר דהאי שייר שייר ערב הפסח שחל להיות בערב שבת אפיק שית ועייל שית:
ואין מוסיפין על מ"ח:
ולא והא איכא ערב הפסח שחל להיות בשבת דאי לרבי יהודה חמשין וחדא אי לרבנן חמשין ושבע כי קתני מידי דאיתיה בכל שנה ערב הפסח שחל להיות בשבת דליתיה בכל שנה ושנה לא קתני אטו ע"ש שבתוך החג מי איתיה בכל שנה זימנין דלא משכחת ליה והיכי דמי כגון שחל יום טוב ראשון בערב שבת כי מקלעינן יום טוב ראשון בערב שבת מדחי דחינן ליה מאי טעמא כיון דאיקלע יו"ט הראשון של חג להיות בע"ש יוה"כ אימת הוי בחד בשבת הלכך דחינן ליה ומי דחינן ליה והא תנן חלבי שבת קריבין ביוה"כ ואמר רבי זירא כי הוינן בי רב בבבל הוה אמרי הא דתניא איום הכפורים שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין ובמוצאי שבת לא היו מבדילין דברי הכל היא כי סליקית להתם אשכחתיה לרבי יהודה בריה דר' שמעון בן פזי דיתיב וקאמר ר"ע היא לא קשיא הא רבנן הא אחרים היא דתניא אחרים אומרים באין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה מיתיבי גראש חדש שחל להיות בשבת שיר של ראש חדש דוחה שיר של שבת ואי איתא לימא דשבת ולימא דראש חדש אמר רב ספרא מאי דוחה דוחה לקדם ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אמר ר' יוחנן לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו והאי היכירא עבדינן הא היכירא אחריתא עבדינן (דתניא) דחלבי תמיד של שחר ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ושל מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב ושל ראש חדש ניתנין תחת כרכוב המזבח ולמטה
רש"י
עריכה
ערב הפסח - שיש בשחיטת פסח כ"ז תקיעות שהפסח נשחט בג' כתות כת אחר כת כדאמר בתמיד נשחט (פסחים דף סד.) וכל כת קוראה את ההלל ג' פעמים שהיו פסחיהם מרובין והיו טעונין הלל בשחיטתם ולא היו מספיקין לשחוט פסחם כל כת וכת עד שיקראוהו שלש פעמים ואף על גב דתנן התם אע"פ שלא שילשו מימיהן היינו לא גמרו פעם שלישית כולו אבל מיהו אין כת שלא היתה גומרתו שתי פעמים ומתחלת בו פעם שלישית ואין חסר מן התקיעות כלום שבתחילת קריאתו תוקעין וכל קריאה ג' תקיעות:
לא הגיעה לאהבתי - של קריאה ראשונה ואין בה אלא ג' תקיעות מפני שעמה מועטין שבשתי כתות הראשונות נתמלאה העזרה לכל כת ונשאר כת שלישית במעט ולא היה שחיטת פסחיהן מארכת בכדי קריאת שלש הללות:
והאמרת רישא דלא כרבי יהודה - דאי ר' יהודה תקיעה ותרועה ותקיעה בחדא מני להו:
סבר לה כוותיה בחדא - בערב הפסח ופליג עליה במנין התקיעות:
ואלא - הואיל ואיכא לאוקמה כרבי יהודה מאי שייר דהאי שייר:
ערב הפסח שחל להיות בערב שבת דאפיק שית - מתקיעות כת שלישית כר' יהודה:
ועייל שית - דכל ערב שבת דהבטלה והבדלה:
ולא מוסיפין על מ"ח ולא - בתמיהה גרסינן ליה:
דאי לרבי יהודה חמשין וחדא - כ"א שבכל יום ותשעה דמוספין הרי שלשים ושמונה עשרה דשתי כתות ושלשה דכת שלישית הרי חמשין וחדא:
זימנין דלא משכחת לה - שיהו בו תקיעות דמילוי המים דמתני':
והיכי דמי כגון שחל יו"ט הראשון בערב שבת - דשמחת בית השואבה לא דחיא יום טוב כדתנן מוצאי יו"ט כו' וכי מטי תו ערב שבת הוה ליה שמיני עצרת:
מידחא דחינן ליה - ועבדינן ליה אלול מעובר כי היכי דליקלע ראש השנה בשבת:
מ"ט כו' בחד בשבא - וחיישינן משום ירקייא ומשום מתייא כדאיתא בראש השנה (דף כ.):
והתנן - פרק אלו קשרים:
חלבי שבת - של תמיד של בין הערבים קריבין ביום הכפורים שחל במוצאי שבת אלמא חייל יוה"כ במוצאי שבת:
ואמר ר' זירא - התם באלו קשרים: כי הוינן בבבל הוה אמרי הא דתניא יוה"כ שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין. להבטיל ולהבדיל משום דיום הכפורים נמי לאו מלאכה עביד:
ובמוצאי שבת - ואם חל יוה"כ להיות במוצאי שבת:
לא היו מבדילין - על הכוס בין קודש לקודש כדרך שמבדילין משבת ליו"ט דהתם הוא שהיוצא חמור והנכנס קל אבל כאן הנכנס חמור כיוצא לענין כל איסור מלאכה והוה אמרינן דברי הכל היא בין לרבי ישמעאל בין לר"ע דפליגי גבי חלבי שבת קריבין ביוה"כ מיתוקמה:
כי סליקית להתם אשכחתיה לרבי יהודה בריה דר' שמעון בן פזי דיתיב וקאמר ר"ע היא - והתם מפרש למילתיה מיהו שמעינן נמי מברייתא דחל יוה"כ במוצאי שבת:
הא רבנן הא אחרים - מתני' רבנן דפליגי אדאחרים ואמרי מעברין החדש לצורך הלכך ר"ה בערב שבת לא מיקלע דדחינן ליה והנך מתניתין דאמרי מיקלע ולא אמרינן דחינן אחרים היא דאמרי אין מעברין את החדש לצורך:
אלא ארבעה ימים בלבד - אם זה באחד בשבת יחול לשנה הבאה בחמישי בשבת דהיינו ארבעה ימים וזה הסדר לפי מולד לבנה הוא שבין מולד למולד עשרים ותשעה יום ומחצה לשני מולדות חמשים ותשעה נמצא כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר ואחרים סבירא להו דאין מעברין ואין מחסרין שום חודש לצורך אלא קובעים ראשי חדשים אחד מלא ואחד חסר לעולם נמצא בין פסח לפסח ד' ימים ששה מלאים וששה חסרים שלש מאות וחמשים וארבעה ימים הן שלש מאות וחמשים ימים חמשים שבועות נמצאו ד' יתירים בין קביעת שנה זו לקביעת שנה הבאה:
ואם היתה שנה מעוברת חמשה - דקסבר חדש העיבור לעולם חסר עשרים ושמונה ימים שלו ארבעה שבועות נמצא יום אחד יתר תנהו על ארבעה ימים שבשנה פשוטה הרי חמשה:
מיתיבי - לרבי אחא דאמר תוקעין על כל מוסף ומוסף:
לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו - האי חשיבותא עבדינן ליה להיכרא שיכירו דפשיטא להו לב"ד שקידשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב בני אדם לא ראו חידוש הלבנה:
חלבי התמיד - ה"ה לכל אבריו דכל אברי עולה קרי חלבי:
ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח - ששה כהנים הזוכים בהולכת אברים כדאמרינן בסדר יומא (דף כז.) מסדרין אותו בתחתיתו של כבש מחציו ולמטה במזרחו של כבש עד שיבא המעלה ומקטירן מן הכבש ולמזבח וזה היה סימן שהן של תמיד שפעמים היו מתעכבין אברי תמיד עד המוסף והיה צריך היכר שלא יקטירו למוספין קודם לעולת התמיד דהא מפקינן מקרא שאין שום קרבן קודם על המערכה לתמיד של שחר הלכך היה צריך היכר:
ושל מוספין - ניתנין כנגדו במערבו של כבש שהכבש רחבו שש עשרה אמה מן המזרח למערב ואורכו ל"ב מן הצפון לדרום:
ושל ראשי חדשים - אברים של מוספי ראשי חדשים נתנין היו בכבש סמוך לכרכוב המזבח למטה הימנו מעט דהיינו בחצי העליון של כבש שכל הכבש אורכו שלשים ושתים ואינו משפע ועולה אלא תשע אמות השש אמות מן הארץ לסובב והשלש מן הסובב ולמעלה נמצאו שני שלישי אורך הכבש מן הארץ לסובב:
תוספות
עריכה
אי משום ערב הפסח לאו שיורא הוא הא מני רבי יהודה היא. תימה וכי יעמידנה כר' יהודה כדי שיקשה לו וכי האי גוונא איכא בנזיר פרק שלשה מינים (דף לח: ושם) אי משום בל יחל לאו שיורא הוא וכן בב"ק ספ"ק (דף טו.) ובכתובות פרק אלו נערות (דף מא. ושם) אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא בההוא ניחא טפי דאיצטריך ליה למימר הכי כדי שלא יקשה למ"ד פלגא נזקא ממונא דשייר חצי כופר מאי שייר דהאי שייר:
כגון שחל יו"ט הראשון של חג להיות בערב שבת. דאין תקיעות של שמחת בית השואבה דוחות יו"ט אע"פ שהתקיעות של בטלה ממלאכות דוחות יו"ט כדתנן בסוף פ"ק דחולין (דף כו:) והטעם פי' בריש פירקין:
אלא ד' ימים בלבד. דקסבר אין מעברין את החדש לצורך וכולם הולכים לפי המולדות ובפרק ב' דערכין (דף ט: ושם) פריך דאיכא יומא דשעי לתלת שנין ואיכא יומא דחלקים לתלתין שנין לפי שיש עדיין שמונה שעות ותתע"ו חלקים ועולות השעות יום אחד לסוף שלש שנים והחלקים עולין ליום לסוף שלשים שנה ומשני כיון דליתא בכולי שני לא קחשיב:
ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. בלא רב ספרא יכול להקשות כן: דתניא אברי תמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב ושל מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ושל ראשי חדשים ניתנין על כרכוב המזבח ולמעלה. והיא שנויה כן בסוף מסכת שקלים (פ"ח מ"ח) ואין גירסת הספרים שלפנינו נכונה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק ה (עריכה)
יח א מיי' פ"ה מהל' שבת הלכה כ"א, סמג לאוין סה:
יט ב סמג עשין מג:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק ה (עריכה)
ואם גמרו את הלל שונין אותו ואם שנו ועדיין לא נשלמה שחיטת פסחים של כל כת משלשין את הלל נמצאו שתוקעין על כל כת ט' תקיעות בג' כתות כ"ז תקיעות הנה מ"ח תקיעות בערב הפסח ושייר ולא שנאה במשנתנו וכשם ששייר זו כך שייר ר"ה שחל להיות בשבת ואמרינן לא יכלת למימר הכי דאית לך למימר משנתנו ר' יהודה היא דאמר מימיה של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע ה' מפני שעמה מועטין ואין להן פסחים הרבה כדי שיתעכבו בהן ולא משכחת בע"פ לרבי יהודה אלא מ"ב תקיעות הלכך לאו שיורא היא ואמרינן והא אמרת מתני' דלא כר' יהודה דמתניתין קתני מ"ח ור' יהודה תני ט"ז. ופרקינן האי תנא סבר לה כוותיה בערב הפסח שאין שם אלא שתים ומ' תקיעות ופליג עליה בחדא בתקיעות דחשיב כל תלתא חד. הלכך שיורא דערב הפסח לאו שיורא הוא. ואקשינן והא איכא ערב הפסח שחל להיות בערב שבת דמשכחת אפילו לרבי יהודה מ"ח תקיעות כיצד כ"א שבכל יום. וט' לכת ראשונה. וט' לכת שניה. וג' לשלישית הרי כאן מ"ב וג' להבטיל וג' להבדיל בין קדש לחול אלא שייריה הא נמי ר"ה שחל בשבת שייריה ואהדרינן לאקשויי אהא דתנן ואין מוסיפין על מ"ח ולאו והא איכא ערב הפסח שחל בשבת דאית תמן כ"א תקיעות שבכל יום וי"ח לב' כתות וג' לשלישית הרי מ"ב וט' למוספי שבת הרי נ"א אליביה דרבי יהודה ולרבנן דמוסיפין ששה לכת השלישית הרי נ"ז תקיעות. ופרקינן כיון דליתה בכל שנה לא שכיח בכל השנה דזמנין דמקלע יו"ט ראשון בע"ש ואין תוקעין למילוי המים ביו"ט. ולא משכחת לה מ"ח תקיעות בע"ש ופרקינן כי מקלע ר"ה בע"ש אתי יוה"כ אחר השבת ודחינן ליה וכן הכי נמי כי מקלע ברביעי אתי יוה"כ בע"ש. ודחינן להו דלא למקלע יוה"כ סמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה:
ירושל' במס' מגילה בתחילה לית כאן חל להיות בשני בשבת ולא חל להיות בשבת דאי חל בשני חל צומא רבא בחד בשבתא ואי בחד בשבתא צומא רבא בערובתא הלכך לא מקלע יו"ט ראשון בע"ש לעולם. ומקשינן איני דלא חייל יוה"כ סמוך לשבת ובאחד בשבת לעולם. והתנן במסכת שבת פרק אלו קשרים חלבי שבת קריבין ביוה"כ. וא"ר זירא כי הוינן בבבל הוה אמרינן הא דתנן יוה"כ שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין ובמ"ש לא היו מבדילין דברי הכל היא אלמא חייל יוה"כ להיות בערב שבת ובאחד בשבת ולא קא דחו ליה. ופרקינן הא דאמר ר' זירא דברי הכל היא ליתא אלא מתני' דהתם אחרים הוא דלית להו דחויים אלא לעולם סבר כולהו ירחי אחד מלא ואחד חסר. דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת אין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד ואם היתה השנה מעוברת ה'. וקי"ל דלא הוי בקי ר' מאיר בסוד העיבור והא דאחרים מיפרשא בערכין בפרק אין נערכין ובשבת בסוף אלו קשרים.
ואסיקנא דהא ר' זירא לאו דברי הכל היא ולעולם לרבנן כל אימת דמתרמי הכי דחינן להני היכי דמסירי להו בסוד העיבור למשה מסיני והא הלכה לא אימסירא ליה לר' מאיר. תוב מותבינן אהא דר' אחא ר"ח שחל בשבת שיר של ר"ח דוחה את של שבת ואם איתא דר' אחא לימא שיר דר"ח ושיר של שבת במוסף של שבת.
ופרקינן אמר רב ספרא איכא למימר דאמר הא והא ומאי דוחה דקתני דקדם דר"ח והא שבת תדיר. ותנן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.
ופריק רבי יוחנן להודיע שהוקבע ר"ח בזמנו מקדימין שאינו תדיר. איני והא הכירא אחרינא עבדינן לה באברים ואמר ר' יוחנן לידע שהוקבע ר"ח בזמנו.
אי משום ערב הפסח לאו שיורא היא הא מני ר"י היא: תמיהא מלתא דהא בכל דוכתא דחקינן ומשנינן בהכי כי היכי דלא תקשי ואלו הכא דחקי' באיפכא לאוקומי מתניתין יחידאי כי היכי דתקשי לן אמאי לא תני ר"ה שחל להיות בשבת ול"ק דהכי אורחא דתלמודא כה"ג בלחוד דלא לאחזוקי תנא בשיירנא כל היכא דאפשר למדחי דלא שייר עד דמוכרח לן להדיא דשייר מידי דלית ליה דחייה וכדאמרינן בפ"ק דב"ק אי משום חצי כופר הא לאו שיורא הוא הא מני רבי יוסי היא ואיתא נמי בכתובות ושם פיר':
כל ימים של כת שלישית לא הגיעו לאהבתי מפני שעמה מועטין ופסחיהן מיעוטין ובצרו שית תקיעות מכת שלישית שלא תקעו אלא לפרק א' ולא הוו להו תקיעות של הלל אלא כ"א ושמעינן מהכא דעד אהבתי חשיב פרק א' כדכתיבנא לעיל וסבר ר"י שאין אומרים הלוים הלל אלא בכדי שחיטת פסחים של אותה כת ואם גמרו לשחוט הכהנים פסחיהם קודם גמר ההלל מפסיקין אותו אבל חכמים אומרים שלעולם גומרין אותו פעם אחת לכל כת וכת ופרכינן והא אמרת דרישא דחשיב תר"ת לשלש דלא כרבי יהודה וכו' אלא מאי שייר דהאי שייר שייר ערב הפסח שחל להיות ע"ש אפיק שית דבצרי מהללא לר' יהודה ועייל שית שתוקעין בע"ש למלאכה והבדלה:
ולא מוסיפין על מ"ח והא איכא ערב הפסח שחל להיות בשבת דלר' יהודה נ"א: פי' כיצד כ"א שבכל יום וט' דמוסף שבת וכ"א דשחיט' הפסח הרי נ"א ואי לרבנן שגומרין את הלל הם נ"ז שהם מוסיפין שם תקיעות יותר:
כיון דליתיה בכל שנה לא קא חשיב ופרכינן אטו ע"ש שבתוך החג נמי איתיה בכל שנה והא זמנין דמקלע י"ט א' בע"ש ואין תוקעין למילוי המים שאינו דוחה י"ט כדאיתא לעיל ואע"ג דדחו ודאי תקיעות דערב שבת כדמוכח בשבת ובחולין ופרקינן דלא משכחת לה שיהא יו"ט בערב שבת דאי מקלע הכי י"ה אימת הוי בחד בשבא שהרי ד' ימים ולא יותר יש מי"ה עד י"ט ולא אפשר דמקלע י"ה בחד בשבא משום ירקיא ומשום מתיא כדאיתא בר"ה שב"ד הקובעין את החדשים דוחין אותו מפני כן והרשות בידם בכך כדכתיב אשר תקראו אותם תקראו אתם אפי' שוגגין ואפילו מוטעין ואפילו מזידין כדאיתא התם ופרכינן ומי דחינן ליה דלא ליקלע בחד בשבא והתנן חלבי שבת פי' של תמיד בין הערבים קרבין בי"ה הבא אחריו ביום ראשון אלמא מיקלע ולא דחינן ליה:
ותו א"ר זירא כי הוינן בבבל אמרינן הא דתנן י"ה שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין: פירוש לא היו צריכין לתקוע להבטיל ולהבדיל כשאר ערבי שבתות שהרי גם היום לא עשו מלאכה:
ולמוצאי שבת לא היו מבדילין: פי' חל להיות י"ה באחד בשבת לא היו מבדילין בתפילה למוצאי שבת שהרי קדושה אחת הן ואצ"ל שאין מבדילין על הכוס דהא ליכא כוס כדאמרינן התם גבי זמן דיום הכפורים אבל למוצאי י"ה בליל יום ב' היו מבדילין כשם שמבדילין בכל מוצאי י"ה משא"כ בט' באב שחל להיות בא' בשבת שכיון שנדחית במ"ש הבדלה על הכוס דליכא כוס נדחית לגמרי ואין לה תשלומין ואפילו למ"ד שאם לא הבדיל במ"ש מבדיל והולך עד יום רביעי כדאיתא בפרק ערבי פסחים שאני הכא שאין חיוב בהבדלה על הכוס במוצאי שבת זו שהוא בליל תשעה באב שלא קבעו הבדלה על הכוס כשהענו אלא כשהעשירו כדאיתא בברכות וכל ישראל עניים מרודים בלילה זו ולא חייבוהו הבדלה על הכוס ונדחה לגמרי. מורי נר"ו בשם רבו רבינו הגדול ז"ל:
ל"ק הא רבנן הא אחרים דתניא אחרים אומרים אין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד: פירוש הא דמקלע י"ה בחד בשבת אחרים היא דסברי שאין מעברין חדשים לשום צורך כלל אלא שנוהגין בסדר הידוע לעולם אחד מלא ואחד חסר הלכך אין בין חג זה לחג שבשנה אחרת אלא ד' ימים כיצד ששה חדשים מלאים ק"פ ימים וששה חדשים חסרים קע"ד הרי שנ"ד והשנה הם חמשים שבועות נשארו ד' ימים שאינה שבוע:
ואם היתה שנה מעוברת חמשה: פי' שלעולם חדש העבור חסר והוא כ"ט יום הכ"ח הם ד' שבועות נשאר יום אחד:
א"ר ספרא מאי דוחה לקדם: פי' לאו כדקאמרת דאמרי' להו לתרווייהו אלא דמקדי' ר"ח מקמי שבת:
ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כיון דהוו תרווייהו חיובא דיומא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה