סוד ישרים (ליינר)/סוכות/צז
והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וגו'. היינו שיסייע אותנו השי"ת לאסוף את ברכת החג כי בכל חג יש ברכה מיוחדת השייך לאותו החג וחג הסוכות נקרא חג האסיף שבו מאספין כל הברכות לכן מבקשים מהשי"ת שיסייע אותנו גם בשעת האסיפה לאסוף ולכנוס אותם בסדר נאה ומסודר למען שיהיה בנקל להאדם להשיג כל טובה בעתו לבל יצטרך לחפש אחריה ביגיעה אלא כל אימת שיצטרך לו יתגלה ממילא הטובה נגד עיניו מפורש. כאשר רצית ואמרת לברכנו זהו ע"ד מאמרם ז"ל בגמ' (כריתות ה') סימנא מילתא הוא וכו' היינו שהוא עת רצון לזה אנו מבקשים שיפתח לנו השי"ת הארת הרצון משורש העליון ית' עד תפיסת הלבוש האחרון של האדם. קדשנו במצותיך היינו כי אין לך בא בזרוע כמי שמקיים את המצות (תנחומא תבוא פ' א') כי ע"י פעולת המצוה יש תקיפות לדבר נוכח השי"ת פב"פ ולומר ברוך אתה וגו' אכן כפי מה שמוסיף האדם בפעולת המצוה חמימות וחביבות מצדו כך מרגיש בה אור רצונו ית' ועל זאת החמימות אנו מבקשים קדשנו במצותיך כי קדושה מורה על גודל חמימות. ותן חלקנו בתורתך היינו שינהיר מפורש האור בהמצוה שיהיו יכולין להבין בה כמו בפרשה מן התורה וטהר לבנו וגו' היינו כי כל מה שסובלים מן המצות כמאמרם ז"ל בגמ' (ברכות י"ז) על הפסוק אלופינו מסובלים מסובלים במצות זה הוא רק מחמת הסתרת אור אבל כשיהי' וטהר לבנו כדכתיב לב טהור ברא לי אלהים אזי יהיו מכירים שאין שום סבלנות מהמצות. כה תברכו וגו' איתא בגמ' (סוטה ל"א) כה בעמידה כה בלה"ק היינו כי מלת כה רומז על מדת מלכות שמים שהוא כ"ה אתוון דיחודא עלאה וכ"ה אתוון דיחודא תתאה והם מתאחדים לאחדים כדאי' בזוה"ק ובזאת המדה הנקראת מלכות אצטיירו כל דיוקנין כמבואר בזוה"ק שם וכשחפץ השי"ת להראות לאאע"ה השארתו עדי עד אמר לו כה יהיה זרעך וזהו כה בעמידה. וכה בלה"ק היינו שהכהן ימשך בעבודתו מדת מלכות שמים לישראל באורח מישור. יברכך ה' היינו שיהיו ישראל בריכה לנטוע בהם כל מיני טובות מלשון ונברכו בך וגו' כלומר שיהיה ניכר מפורש איך שעיקר הכ"ש הם ישראל, וישמרך היינו כי נגד הארה כזאת נתעורר קטרוג מהאומות שאומרים אשר מהם מתפשט נמי כ"ש כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה לזה נאמר וישמרך כי באמת יש הבדל גדול שישראל מכירים בתפיסתם הכ"ש המתפשט מהם משא"כ העכו"ם אינם מכירים בתפיסתם הכ"ש המתפשט מהם למעלה מתפיסתם, יאר ה' פניו אליך היינו כמאמרם ז"ל אנו אין לנו אלא הארת פנים כלומר שכל עיקר הנייחא מישראל הוא רק זאת כאשר מראה להם השי"ת הארת פנים משא"כ העכו"ם הוא כל הנייחא שלהם רק מהסתרת פנים.