סוד ישרים (ליינר)/סוכות/לא

אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' ולקחתם לכם וגו'. איתא בזוה"ק (אמור קב.) דהא חמישאה בי' יתיב מלכא בתרעא וכו'. היינו כמו שמצינו בכלל הבריאה קודם שנגמר הוית הבריאה בשלימות הגמור אז היתה עומדת נוכח השי"ת פב"פ ולא היה לה שום כח הוי' בפני עצמה אכן אחר שנגמר הוייתה בשלימות הגמור אזי הפך הקב"ה את אור פניו ממנה ללמען שיהיה לכל דרגא כח הוי' בפני עצמה להשפיע כזולתה כדאיתא (בספר הקנה) למה האותיות הן הפוכות ושברא הקב"ה את עולמו הפך את אור פניו ממנה וכו' על זה הגמר נאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו' וכן הסיהרא כל ארביסר יום עד יום חמשה עשר מקבלת אור מהשמש ועומדת כל אותו הזמן נוכח המאציל ית' ואינו בשלימות עד יום חמשה עשר לחודש ואז נגמר קבלתה ועומדת לעצמה בשלימות הגמור ואז מתחיל אצלה האור להתמעט בכל פעם יותר וכשמכרת שחסר לה אור אזי נכללת באור המאציל ית' עוד הפעם לקבל אור וכן הוא בכל פרט נפש בעת שעומד נוכח השי"ת פב"פ ומקבל אורו ית' אין לו בפני עצמו שום שלימות כי מכיר אז היטב שנכלל לגמרי באורו ית' אכן אחר כך כשגומר קבלתו יכול לחשוב שיש לו בפני עצמו כל השלימות אז הוא עיקר העצה שיכיר היטב אשר מצדו הוא באמת מחוסר הכל. וכן הוא בכל לילה יען שבלילה נסתר האור מן האדם לזה הוא אז עצתו שיקבל עליו עומ"ש ויאמר בידך אפקיד רוחי וגו' וזה הוא נמי כוונת הזוה"ק בזה שכתב דהא חמישאה בי' יתיב מלכא בתרעא היינו כי סיהרא רומזת על הכלל מהבריאה וביום חמשה עשר בחדש השביעי שהסיהרא הוא במלואה בשלימות הגמור אז יתיב מלכא בתרעא היינו אם יעמיד האדם כלי ויבקש למשוך אליו אורו ית' אז יהיה השי"ת שוכן אצלו וינהיר את האור בזאת הכלי ואם ח"ו לא יעמיד האדם מצדו כלי קיבול להמשיך אליו את האור אז יהיה זה האדם כולו מבחוץ וזה הוא בי' יתיב מלכא בתרעא כי תרעא הוא כדאי' בגמרא (שבת ו'.) אסקופה משמשת שתי רשויות אם נועל את הדלת אז האסקופה מבחוץ היא ואם הדלת פתוח היא משמשת כבפנים. וזאת הכלי קיבול שמעמיד האדם מצדו הוא מאותן העבודות שלפני החג ולכן בזה החג שנגמר בו כל השלימות יתיב מלכא בתרעא ולזה נתן השי"ת בו לישראל מעשה המצות. סוכה והארבעה מינים למען שימשיכו אצלם את אורו ית' שישכון תמיד אצלם: