סוד ישרים (ליינר)/סוכות/ל

וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וגו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו'. הנה בזה הפסוק מראה השי"ת שבחר במדתו של אברהם אבינו להנהיג בה את העולם ומדתו של אברהם אבינו הוא כדכתיב חסד אל כל היום ובזאת המדה ברא הקב"ה את העולם כדכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה וכמאמרם ז"ל עשרים וששה דורות קודם שנתנה תורה היו ניזונין מחסדו ית' אלא שהאור מזה החסד היה נעלם מאלו הדורות כי הם בעצמם לא הכירו כלל מי הוא הזן ומחיה אותם עד שבא אאע"ה והופיע בעולם הכרה באור חסדו ית' וממנו התחיל בעולם דרך התורה שיהיה כדכתיב לדעת כי אני ד' מקדשכם וגו' היינו שיהיה הכרה מפורשת מי הוא בעל הבירה ואין הבירה הזאת ח"ו בלא מנהיג אכן לא הסתפק אאע"ה את עצמו באותה ההכרה שהאיר השי"ת לו לבדו אלא שהתחיל להרעיש מה יהיה בשאר חלקי עולם אשר היה קודם ממנו וכי המה ישארו ח"ו בחשך בלי תיקון ח"ו לכן התחיל לתקן בעבודתו מאדם הראשון עד נח. וכן עורר מחדש הכרה בהכריתת ברית שהיה להשי"ת עם נח שהיה נעלם מכל העשרה דורות שהיה מנח עד אאע"ה ועוד זאת שקבע אותה ההכרה בזרעו אחריו עדי עד כי אמר מה בצע אם יהיה לו לבדו הכרה באור חסדו ית' אם לא ישאר ח"ו אותה הכרה לדורי דורות עדי עד וזה הוא שנאמר עליו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' ולכן כתיב המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וגו' היינו שאומר השי"ת וכי יש לי מקום בכל הבריאה שיהיה מכוסה מאברהם כלומר וכי יש לי עסק בהבריאה בלעדי אברהם שלא יגיע שם אורו של אברהם כי מאחר שאור עבודתו של אאע"ה מקיף את כל העולם א"כ אברהם הוא הכסא כבוד של הקב"ה הכולל ההנהגה של כל הבריאה וזהו דאיתא בזוהר הקדוש (וארא לא) יומא דאזיל עם כלהו וכו' היינו שבמדת החסד של אברהם אבינו עליו השלום נכללו כל המדות כי אף שנחלקו אח"כ לפרטי המדות גבורה תפארת נצח וגו' מ"מ אלו פרטי המדות בעצמם נכללו כלם במדת החסד כי כל ענין מדת הגבורה הוא כדי שיהיה ניכר יותר מפורש אור חסדו יתברך. כי ע"י שמגביל ומצמצם את אור חסדו ית' במדת הגבורה כדכתיב ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה ניכר ביתר שאת הבהירות מאור חסדו ית':