סוד ישרים (ליינר)/סוכות/יז
איתא בגמ' (סוכה ב. ) למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי וגו' עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע וכו' וזה הוא כדאיתא שם (דף ה) תניא ר"י אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלה משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. ולא ירדה שכינה למטה והכתיב וירד ה' על הר סיני למעלה מעשרה טפחים וכו' ולא עלה משה ואליהו למרום והכתיב וכו' למטה מעשרה וכו' מכל מקום מאחז פני כסא כתיב אשתרבובי אשתרבב לי' כסא עד עשרה וכו'. היינו כי מה שנקרא מצדו ית' אמה נקרא מצד הבריאה טפח כדכתיב הנה טפחות נתתה ימי וגו' והענין שמעולם לא עלה משה ואליהו למרום היינו כי אצלם היו כל העבודות העצומים והחזקות שיתכן להיות בעולם היו אצל משה ואליהו וענין עבודה הוא כדאיתא (זבחים ו' ) לשם ה' ולשם מי שאמר והיה העולם וכו' היינו שכל העבודות מסובבים המה על זה הרצון שאמר והיה העולם וזהו מעולם לא עלו משה ואליהו למרום היינו שלא עלו בעבודתם למעלה מזה הרצון שאמר והיה העולם לקבל תקיפות מזה שישראל עלו במחשבה שהוא למעלה מגבול התפיסה כי זאת התקיפות אין ברצון ישראל כלל ומה שמצינו שאמרו ישראל רצוננו לראות מלכנו היינו שרוצים להכיר הזדווגות רצונו ית' בגבול תפיסתם ע"י עבודתם אבל בעצמותו ית' היינו למעלה מתפיסת עבודתם רק כמו שעלו במחשבה על זה נאמר כי לא יראני האדם וחי וזה הוא מעולם לא עלה משה ואליהו למרום כי כל עבודתם הי' רק למטה מעשרה היינו בגבול שהעמיד השי"ת לעבודת אדם וזה הגבול הוא עשרה מתתא לעילא וכן יש עשרה מצד השי"ת מעילא לתתא וכדאיתא שם אשתרבובי אשתרבב לי' כסא עד עשרה וכו' וזהו כדאי' בזוה"ק (בא לז) על הפסוק ויט שמים וירד שהשתלשל רצונו ית' מכתרא לכתרא ומנזרא לנזרא עד שנזדווג רצונו ית' בגבול העבודה שבתפיסת אדם. וזהו דאיתא שם עד עשרים אמה אדם יודע וכו' היינו כי עשרים הוא ההזדווגות הרצון עם תפיסת אדם ויש עדיין הכרה בזה בתפיסת אדם אבל למעלה מעשרים אין אדם יודע וכו' מ"ט דלא שלטא ביה עינא היינו כי למעלה מעשרים הוא למעלה מהגבול של תפיסת אדם ואין שום הכרה בתפיסת אדם בזה הרצון עליון שהוא למעלה מעבודת אדם כי שם עלו ישראל במחשבה למעלה מעבודה וזה נקרא דלא שלטא ביה עינא ואין אדם יודע וכו' והטעם ממצות סוכה הוא למען ידעו שמורה על כל עבודות: