סוד ישרים (ליינר)/סוכות/ה
והנה זה החג נקרא זמן אסיפה להורות שאחר כל הבירורין צריכין לחזור מחדש אל ההתחלה כדכתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה וכו' כי כל הבירורין צריכין לילך דרך שלש רגלים. והבירור הראשון של אדם צריך שיהיה במקום שהוא מקבל. שלא יקבל שום דבר שהוא ח"ו נגד רצונו. וזה הבירור הוא בפסח שאז הוא הבירור על הקבלה. וזה הבירור הוא הכנה לבא אל צורת אדם שיהי' בשלימות כי עדיין היה הקרבן עומר מאכל בהמה ולזה צריכין הכנה כדי להגיע אל צורת אדם וזהו בשבועות שיכולין אז להקריב שתי הלחם מחטים שהוא מאכל אדם ואח"כ כשמאסף האדם אצלו כל העבודות ואז הוא כדאי' במדרש אימתי בעה"ב עומד על הכרי לא בשעה שזורע ולא בשעה שקוצר כי אם בשעת הכרי ואז יכול האדם לחשוב בנפשו שיש לו כבר סדר בקביעות לזאת הוא המצוה לישב בסוכה היינו בצלא דמהימנותא ולידע ברור שאין שום קביעות אצל השי"ת וכמו דאיתא בזוה"ק (וירא קט) והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו וגו' הקב"ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימון אינון עובדין קוב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוה בקדמיתא וכו' היינו כי כשהאדם מחשב בנפשו שאוחז בידו סדר בקביעות בהנהגת השי"ת אזי שולל השי"ת את רצונו מזה הלבוש ואז נתבטל זה הסדר כי כל הלבושים הם רק מצד האדם כי מצד השי"ת אין שום לבוש כי מה אכפת לי' להקב"ה לשוחט מן הצואר או לשוחט מן העורף כדאי' בגמ' רק האדם צריך לישב בצלא דמהימנותא שלא לאחוז שום לבוש בקביעות כי אם שיהיה נמשך תמיד אחר הארת רצונו ית' לזה צריכין בזה הזמן שהוא זמן אסיפה לישב בסוכה: