סוד ישרים (ליינר)/סוכות/ד
בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. בזוה"ק (שם) מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסכות תחות צלא דמהימנותא ומאן דליתא מגזעו ושרשא קדישא דישראל לא יתיב בהו ויפוק גרמיה מתחות צלא דמהימנותא וכו'. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה כמו שמצינו חילוקי הנאה בצרכי הגוף שיש דברים שהאדם נהנה מהם ע"י שמכנים אותם בקרבו כגון אכילה ושתיה ויש דברים שאינו מכניס אותם לגופו כי אם שנהנה מהם ע"י שמגינים עליו כגון בית ומלבושים שהם נמי לקיום הגוף כן העמיד השי"ת בהקדושה נמי דברים שנעשה מהם אור פנימי שמאירים להאדם העושה אותם כגון כל מצות עשה ויש נמי דברים שכל ההנאה מהם הוא בזה ששובת מהם לבלתי יעשה אותם אזי מאירין המה להאדם באור מקיף כי מזה שרואה נגדו מה שהוא בלא תעשה מכיר שהוא חסר שלימות מלקבל אותם כי אם יקבלם יתגברו עליו להחשיך ולהסתיר בעדו וממילא מכיר נמי שמצד השי"ת שברא אותם נמצא גם בהם כבוד שמים כי כל מה שברא הקב"ה. לכבודי בראתיו וגו' וכמאמרם ז"ל אל יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר אלא אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי היינו משום שחסר לי כלי לקבל דברים כאלו אני צריך לשבות מלקבלם ומחמת זאת השביתה נעשה הגנה לאדם בבחינת אור מקיף וההגנה הכוללת מכל שס"ה לא תעשה נקרא סוכה לזה נאמר כל האזרח בישראל ישבו בסכות משא"כ או"ה עו"ג אינם יכולין לקיים מצות סוכה כי אין יכולין לשבות כמאמרם ז"ל (סנהדרין נח.) עכו"ם ששבת חייב וכו' שנאמר יום ולילה לא ישבותו היינו כי כאשר מראה להם השי"ת שרצונו לשבות אז נתבטלו לגמרי לזה איתא בגמ' (ע"ז ב) שהבירור האחרון יהי' מצות סוכה והם כשיכנסו לסוכה יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שיצאו מן הסוכה וזאת היציאה נחשב לשביתה אז בעוטי מבעטי כי רק ישראל משום שאין להם שום רצון אחר רק רצונו ית' לזה הם נמשכין אחריו תמיד כשמנהיר רצונו ית' לכנוס לסוכה יכנסו וכשמנהיר להם רצונו ית' לצאת יצאו מאי נ"מ איכא מאחר שכל חפצם הוא רק רצונו ית' וכשם שנקבל שכר על הכניסה כן נקבל שכר על היציאה אבל אוה"ע עו"ג כל חפצם רק להתפאר שיש בהם כח לפעול עבודה לזה אף שנכנסו מקודם לסוכה כי הכניסה נחשב פעולה ועבודה אבל כשמראה להם השי"ת שרצונו לצאת זאת היציאה נחשב בדעתם לשביתה אזי בעוטי מבעטי ומזה הוברר גם למפרע שכל כניסתם להסוכה לא היה נמי לקיים רצונו ית' כי אם בהתגלות לבם ובאמת כל פעולתם הוא נמי רק כמעשה אצטבע בעלמא וכדאי' בגמ' (פסחים פ"ז) גפא דרומא בהא סלקינן ובהא נחתינן היינו בזאת הדעה בעצמה שרוצים לפעול ההיפך מרצונו ית' ולהרע לישראל אוחז אותם השי"ת למעלה מדעתם ומסבב להם שיעשו דוקא רצונו ית' בעל כרחם שלא כרצונם אבל מישראל הוא עיקר רצונו ית' כדכתיב למען ידעו וגו' היינו שיהי' אצלם הכרה מדעת ועל זאת ההכרה מדעת רומז מצות סוכה שיהיו מבחינים מדעתם הגנת השי"ת כי הגנת הבית אין אדם מבחין כלום ממה שמגין עליו כי אינו רואה מה שבחוץ ע"י קורות הבית אבל ההגנה מסוכה שהסוכה צריך שיהיו כוכבים נראים בתוכה להורות שמבחין האדם ומכיר בדעתו שהסוכה מגינה עליו מהאוירים שמבחוץ כדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם למחסה ולמסתיר מזרם וממטר ולזה כל האזרח בישראל ישבו בסכות כי דוקא ישראל יש להם הגנה מהשביתה כמבואר. וענין זאת ההגנה הוא כדאי' בזוה"ק (אמור צ"ד ובכמה דוכתי) בששת ימים וגו' לא כתיב אלא ששת ימים וגו' לרמז על הששה מדות שהעמיד השי"ת כד' לך ד' הגדולה והגבורה וגו' ומאלו המידת נסתעפו התפשטות כל הכחות שהם מנגדים והופכים זה לזה כי כל כח מנגד לחבירו וחפץ להתגבר על זולתו וכח האדם הוא מצער מכולם כי קטן הוא ואחור לכל מעשה בראשית וע"י שישראל שובתים מפעולתם כפי הארת רצונו ית' כך שובתים נגדם נמי כל הכחות מפעולתם לבל יהי' ח"ו שום נזק גבי ישראל נמצא שגבי ישראל נתחזק ע"י השביתה קיום הויותם ביתר שאת וזהו הענין דאיתא בזוה"ק מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחות צלא דמהימנותא היינו כי אמונה הוא מלשון כאשר ישא האומן את היונק כלומר שישראל אינם אוחזים שום לבוש בקביעות גמור אלא שנמשכין אחר הנהגת רצונו ית' וזהו ענין אמונה כמאמרם ז"ל הרוצה לחיות יחזיק באמונה יתירה היינו שיאמין כ"כ עד שאפילו מה שנראה לפי עיני השכל שנמנע מלהאמין בכל זאת הרוצה לחיות צריך לקבוע בלבו אף אמונה יתירה כזו אף שרואה בקביעות איזה סדר עכ"ז צריך האדם להאמין שברגע אחרת יראה לו השי"ת סדר אחר ועד היכן יש אמונה בלב ישראל אף כשרואין סדר אחד שהוא בקביעות ומכירין הכ"ש היוצא ממנו עכ"ז מאמינים ישראל היטב שהשי"ת הוא כל יכול לשנות זה הסדר שהוא עכשיו בקביעות ולהראות להם סדר אחר וליתן להם שכל חדש שיבינו הכ"ש היוצא מזה הסדר שהוא ההיפך מסדר הקודם ומאחר שיש בישראל אמונה כזו לזה כל פעם שמנהיר להם השי"ת רצונו כך המה נמשכים אחריו אם מראה להם השי"ת רצונו שיפעלו המה מוכנים בכל נפשם לעשות וברגע האחרת כשמנהיר להם השי"ת לשבות מוכנים המה לשבות ואינם מבעטין ח"ו וזהו מאן דאיהו שרשא וגזעא קדישא דישראל יתיב תחות צלא דמהימנותא וזה הוא כענין שנאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה היינו שלא היה עדיין שום תקיפות לישראל כי מעט מזער היה להם אז אחיזה במעשה המצות וזהו בארץ לא זרועה בכל זאת זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי היינו אמונה בקביעות שהיה בלבבם כדאי' ויאמינו בד' ובמשה עבדו ועל זאת האמונה רומז סוכה שנקראת צלא דמהימנותא וזהו נמי ענין הסוכה שנאמר גבי יעקב אבינו דכתיב ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וגו' כי יעקב אבינו היה צריך אז לברר עצמו בסוכה כדאיתא בתזוה"ק (תיקון סה. צא ותיקון יג לא) ויעקב בההוא ירכא אתמר ביה והוא צולע על ירכו דפרח מיני' יו"ד ואשתאר עקב ורזא דמלה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב וכו' היינו כי יעקב הוא יו"ד עקב ויו"ד רומז על חכמה עלאה כדאי' בזוה"ק היינו שישראל מקבלים כל התקיפות מחכמה עלאה בבחינת עקב שהיא סופא דדרגין ע"י גודל צמצומים ובירורין כמו שמצינו בקדושת שבת שרומז על תקיפות עצום מחכמה עלאה שיהי' לעתיד שלא יצטרך למעשה ידיך וכמאמרם ז"ל (שבת ל:) עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ועכשיו מקבלים ישראל זאת התקיפות בעקב ע"י גודל צמצום שלא יפעלו כלום אף מה שנצרך להם כעת וזה הצמצום נקרא יעקב שמקבל כל התקיפות והקדושות עכשיו בעקב דוקא ואז בעת המלחמה שהי' ליעקב עם הס"ם שרו של עשו פרח היו"ד מיעקב היינו שנסתר ונתעלם ממנו אז כל התקיפות שהי' לו בהשורש מחכמה עלאה ואשתאר עקב כלומר שלא נשאר אז גבי יעקב אבינו רק הצמצום לבד בלא שום הארה מאור שרשו ועל זה העת החשך נאמר ויותר יעקב לבדו שנישאר לבדו בלא שום סיוע מהתקיפות שבשרשו העליון וזה הוא נמי דאיתא שם פרח יו"ד מבית ונשאר בת וזה רומז שנעלם ונשכח ממנו אז איך העקב הוא באמת בית והיכל לרצונו ית' ומחמת זה היה מקום לקטרג עליו כי טענת המקטרג היה כיון שאין ליעקב לעת עתה שום בטוחות חזק שתהיה מבוררת לסמוך ולבטוח עלי' רק כל הבטוחות שלו הוא כעת שהורתו ולידתו בקדושה א"כ הרי לעשו יש נמי בטוחות כזאת שנולד נמי מיצחק ורבקה וכמו שנאמר עליו שוכני בחגוי סלע אומר מי יורידני ארץ וזהו דאיתא שם (תיקון סה צא) ויותר לבדו ובההוא זמנא נצח לי' ס"ם וכו' דפרח יו"ד מגיד הנשה דאיהו יו"ד מיעקב ואשתאר איהו עקב וכו' ולכן הצריך השי"ת לברר אז ולהראות ההבדל והחילוק בין יעקב לעשו וכדאי' בזוה"ק (וישלח קע) ויאבק איש עמו וכו' ההוא מלאך שרו של עשו היה ואיהו ס"ם בגין כן דינא הוא שיעלה אבק ברגליו עד כסא הכבוד שהוא מקום המשפט וכו' דא אבק דאשתאר מן נורא דלא עביד איבין לעלמין וכו' מבאר בזה הזוה"ק אשר זאת בעצמו היה הבירור האמיתי שהראה השי"ת ההבדל והחילוק בין יעקב לעשו שגבי יעקב אבינו אף שהי' נסתר ונעלם ממנו האור כ"כ עד שהיה נראה בעיני עצמו לאבק דלא עביד איבין לעלמין היינו שאין לו עוד שום צמיחת ישועה ח"ו. בכל זאת לא היה מייאש בעצמו ח"ו והיה בוטח בה'. וזהו כוונת הזוה"ק שם שעלה אבק רגליו עד כסא הכבוד וכן פעל יעקב אבינו בלב זרעו עד עולם בזה שעלה אבק רגליו עד כסא הכבוד. שיהיה תמיד בטוחות בלבב ישראל בקביעות אשר אף מי שהוא בדרגא הנמוכה ביותר מ"מ לא יסור ח"ו בטחונו מה' ויהיה יודע בטח שיש לו ג"כ דרך לעלות עד כסא הכבוד. אבל עשו כשראה שמת אאע"ה אמר גם באותו זקן פגע מדת הדין כדאי' במדרש (תולדות) מיד כפר בעיקר ואמר לית דין ולית דיין וזה היה הבירור האמיתי שיש חילוק והבדל גדול בין יעקב לעשו כי לזרע יעקב אין לעולם שום קשיא ותרעומות על הנהגתו ית' ח"ו ומאמינים ובוטחים בו תמיד. וזהו דאיתא בתזוה"ק (שם) ויעקב בההוא ירכא אתמר ביה והוא צולע על ירכו דפרח מיני' יו"ד ואשתאר עקב וכו' ושם בתיקון (יג) מסיים כד אשתלימא סוכה בירך דילה אתמר ביעקב ויבא יעקב שלם וגו' הה"ד ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית כיון דאתא יעקב תמן מיד ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית בת יו"ד מיד אשתלים יו"ד בעקב ואתעביד יעקב ודא הוא דאמר קרא ויבא יעקב שלם וכו' היינו לאחר הבירור המבואר לעיל שנתבררו ישראל שהם נמשכין תמיד אחר רצונו ית' ואין להם לעולם שום קשיא ותרעומות ח"ו על הנהגת רצונו ית' וזה הבירור נקרא ויעקב נסע סכותה אזי החזיר לו השי"ת כל התקיפות מהחכמה עלאה וחזר יו"ד לבת ונעשה בית וזהו ויבן לו בית ויו"ד לעקב ונעשה יעקב והשיג כל השלימות בחזרה כדאי' ויבא יעקב שלם וגו' כן מברר השי"ת תמיד את ישראל נגד קטרוג האומות כ"ש בהנסיעה הראשונה ממצרים שהיה אז קטרוג הללו וכו' והללו וכו' נאמר ויסעו מרעמסס סכותה להורות שהמקום של ישראל הוא באוירא דעלמא ואין להם שום קביעות מקום מבלעדי רצונו ית':