סוד ישרים (ליינר)/סוכות/ו
כתיב ואברהם זקן בא בימים וגו'. איתא במדרש תנחומא כיון שראה הקב"ה שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם התחיל משבחו ואומר לו יפיפית מבני אדם וכו' אמר לו איזה היופי שלי אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין אב לבן אמר לו הקב"ה והדר זקנים שיבה לכך נאמר ואברהם זקן וכו'. להיות שהאבות הן הן המרכבה כדאי' בגמ' ואברהם אבינו היה לבוש וכלי פעולה לחסדו ית' כדאי' בזוה"ק (הקדמה ג:) אימתי ההוא מפתחא פתח תרעין ואזדמן לשמושא ולמעבד תולדין כד אתא אברהם דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ותנינן באברהם ומה דהוה כלא סתים במלת ברא אתהדרו אתוון לשמושא ונפק עמודא דעבד תולדין וכו' וי"א דנטיל קב"ה מי ושדי באלה ואתעביד אלהים ונטיל קב"ה מה ושדי באבר ואתעביד אברהם וכו' פירוש שעיקר היסוד והתכלית המכוון מבריאת העולם נפתח ויצא לאור ע"י אברהם אבינו ע"ה כי קודם אאע"ה היה השער והפתח מדרך ד' סגור וחתום והיה נראה שאין שום חיבור ח"ו מהשם מ"י לאלה היינו שכל התפשטות עוה"ז נפרדים המה ח"ו ואין להם התקשרות עם השי"ת אכן אאע"ה הוא היה הראשון שפתח זה השער לה' והראה בעולם את הדרך מסדר עבודה וזה הדרך הוא כדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וע"י אותו הדרך יהיה ניכר בזה העולם החיבור ממי לאלה. וכל מי שילך דרך אותו השער יהיה מכיר שפיר בהבנת תפיסתו ההתקשרות שיש להשי"ת עם הבריאה שלא השליך השי"ת את הבריאה ממנו ומעולם לא עזב אותה עדיין מידו אפילו רגע אחת ח"ו וזה השער לה' צדיקים יבואו בו נתגלה ע"י אאע"ה שדוקא ע"י סדר עבודה בזה הדרך יהיה ניכר התקשרות השי"ת עם הבריאה והזווג יהיה בשלימות הגמור. לכך אמר אאע"ה איזה היופי שלי כלומר כיון שכל עסקי בזה העולם הוא להיות כלי פעולה שיתפרסם ע"י אור חסדו ית' וכיון שאין לאל ידי להופיע אור בהבריאה שיבינו גם המה בתפיסת דעתם עוצם הבהירות מחסדו ית' כמו עוצם הבהירות המנהיר בהבנת תפיסת דעתי. א"כ אין הכלי פעולה שלי בשלימות הגמור ומה גם לאחר כמה דורות כשיתמעטו הלבבות ויקטן הדעת בהבנת אור חסדו ית' ולא יהיו עוד מכירין אותי ע"י זה יהיה נגרע הלבוש והכלי פעולה שלי ג"כ כי יהיה מוכח גם למפרע שהיה חסרון אצלי וזהו שאמר אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין אב לבן היינו כי כלי פעולה בשלימות הוא רק באופן שיכול להופיע אור בהבנת תפיסת הבריאה עד שנפשות אחרות יבינו נמי ויכירו באור חסדו ית' ממש כמו שהופיע השי"ת אצלו בלי שום מגרעת ואם יגרע מעט הכרה שוב אין כלי פעולתו בשלימות לזה השיב לו השי"ת ממך מתחיל הזקנה היינו הגם שאין זאת בכחך להופיע הכנה בתפיסת הבריאה בחסדו ית' שיהיה מנהיר אצלם ממש כמו בהבנת תפיסתך בכל זאת אין הכלי פעולה שלך נגרע כלום כי ממך מתחיל הזקנה וזקן הוא זה שקנה חכמה וחכמה הוא למעלה הרבה מהמדות כי כל פעולת המדות הוא רק כפי אשר קובעת בעולם מאור מדתה וכמו שהיא קובעת כך היא פעולתה ג"כ נמצא שכל פעולתה הוא בצמצום הגבול רק כפי מדת הכלי. משא"כ פעולת החכמה הוא בלי גבול ואין סוף כי אור החכמה אינה נגבלת בצמצום כלי מדה כי חכמה רומזת על התשוקה ואהבה הנשאר גבי המשפיע שחפץ להשפיע יותר. רק מסבת קטנות כלי המקבל נקצר יד המשפיע מלהשפיע ביותר. ומחמת זה נשאר תמיד בלב המשפיע חשק ואהבה להשפיע עוד. וכן נשאר בהמקבל נמי תמיד תשוקה שיתרחב גבולו וכלי מדת קיבולו בכדי שיהיה בכחו לקבל אור יותר. ולהזווג מאלו שתי התשוקות מרמז החכמה שהוא למעלה מן המדות כי רצון ותשוקה עולה עד אין סוף ואינו נגבלת בשום מדה מן המדות ולאהבה ותשוקה כזאת שמרומז בחכמה היה אאע"ה לבוש וכלי פעולה שיהיה ניכר על ידו גם אותה התשוקה ואהבה הנשארת בהנותן ית'. וזהו שהשיב לו ממך מתחיל הזקנה כי זקנה הוא שערות. ושערות רומזין לזאת התשוקה ואהבה הנשארת גבי המשפיע לזה הם גדלים תמיד סביב כלי ההשפעה. ונקראים מותרות המוחין. והחיים שבהם הוא בצמצום מאד לזה כאשר חותכין אותם אין מרגישין בהם שום כאב. רק כאשר יתלשו אותם משרשן מרגישים בהם כאב. והוא מפני שכל החיים שלהם הוא רק בשרשם ורומזין על אהבת רצונו ית' הנשאר בשורש המקור ית' להשפיע עוד. אם לא היה סבת החסרון מהמקבל שהוא משולל כלי קיבול הגם שאינו ניכר על הגוון זאת התשוקה ואהבה הנשאר בשורש המקור. אכן הוא עד אין סוף וזהו שהשיב לו הקב"ה ממך מתחיל הזקנה כלומר שאתה הוא הלבוש וכלי פעולה לזאת האהבה והתשוקה הנשאר בשורש המשפיע ית'. שאי אפשר עוד לבוא בהתלבשות תפיסת המקבלים. וזהו דאיתא שם אמר לו רבש"ע עשיתני דוגמא היינו כיון שאין שום תפיסה באותה האהבה והתשוקה שהוא בהשורש. א"כ מה ארויח בזה ואיזה כלי פעולה יתכן שיהיה בתשוקה כזאת. א"ל הקב"ה עטרת תפארת זקנים והדר זקנים שיבה היינו שהשיב לו שזו האהבה הנשאר בהרצון ית' להשפיע והתשוקה שיש בהמקבל יותר לקבל הוא גבוה במעלה הרבה יותר מהשפע הנגבלת כבר בהבנת תפיסת המקבל. כי הזווג מאלו השנים הוא עד אין סוף ונעשה מזה להאדם עטרת תפארת לראשו. והדר לכל גופו בבחינת אור מקיף. וזהו כל הענין מי"ג תקוני דיקנא שאמרו ז"ל שאינן חוזרין ריקם והוא מפני שרומזין על אהבת הרצון והתשוקה הנשאר ברצונו ית' להשפיע כל מיני חסדים טובים וזאת האהבה היא בלי גבול וא"ס לזה אין חוזרין ריקם. וזהו שהשיב לו השי"ת עטרת תפארת זקנים היינו שמזאת התשוקה הנשארת בלבבך שאתה משתוקק להופיע הבנה בדעת הבריאה שיכירו היטב באור חסדו ית' וכל המניעה הוא רק מחמת קטנות תפיסתה מזאת התשוקה שלך יהיה נשאר גם בהבריאה תמיד תשוקה ורצון. ובזה החשק של הבריאה ותשוקתה יש יקרות גדול יותר ממעלת הבנת השגת תפיסתה בחסדו ית' וזהו עטרת תפארת וגו' כלומר שהיקרות מזאת התשוקה הוא גבוה במעלה כמו העטרה שהיא למעלה מן הראש ומקיף אותו ולזאת התשוקה היה אאע"ה לבוש כלי פעולה ומתשוקה כזאת לא יגרע לעולם אף אחר שיוקטן הדעת כי באמת מנהיר לעולם מהכלי פעולה של אאע"ה אהבה עזה ותשוקה נפלאה לאורו ית' בלבבות ישראל אף בעת שאין להם שום השגה בתפיסתם כי רצון וחשק הוא בלי גבול ואין סוף לעולמי עד: