סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/מ

ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל (גמ' שם). ענין טהרת המקוה הוא כי איתא במדרש (בראשית רבה) מתחלה היה העולם מים במים וכו' היינו שכך העמיד רצונו ית' שהישוב הדעת היותר גדול שבעולם ילך דווקא דרך טרדא הגדולה ביותר ומים רומזין על גודל הטרדא כמו שמצינו בגמרא (תמיד) כל נחותי ימא לא מייתבא דעתייהו עד דיתיבו ליבשתא וכו' ומחמת זאת הטרדא דווקא יכירו את הכבוד שמים ע"ד דאיתא בזוה"ק (תצוה) לית נהורא אלא מגו חשוכא ולית פולחנא אלא מגו חשוכא וכו' ועל זאת ההכרה הבאה מסבת הטרדא איתא במדרש (שם) שהמים מקלסין אדיר במרום ה' היינו שהשי"ת הוא מרומם על כל הטרדות שיכולין להכיר שפיר את הכבוד שמים גם בכל הטרדות אכן נקרא זאת ההכרה (שם במדרש) עבדים אלמים שמדברים ברמיזה ועל זה אמר הקב"ה יקוו המים וגו' אל מקום אחד ותראה היבשה היינו שיהיה מקום לתפיסת אדם אמנם זה המקום לתפיסת אדם הוא ג"כ רק לבוש כי כל הבריאה הוא באמת רק לבושים לרצונו ית' ע"ד מאמרם ז"ל חשוכא אלביש לנהורא (שם בזוה"ק) נמצא שעיקר שורש הרצון ית' הגנוז בכל אלו לבושים שהם בתפיסת אדם הוא באמת למעלה הרבה מהתפיסה ועל זה הרצון עליון שהוא למעלה מהתפיסה רומזין מים כי מים רומזין על רצון עליון כזה שלא בא עדיין בהתלבשות התפיסה של אדם כי מים רומזין על טרדא וכל הטרדות המה למעלה מתפיסת דעת האדם כי נסתרים המה מהבנת הדעה של אדם לכן מכסה האדם א"ע בהמים להורות בזה שמכליל א"ע בעצמות ההסתרה שהוא רק מחמת הרצון עליון ית' שהציב אותה במכוון בכדי שיגיע האדם ע"י אותה הסתרה להישוב הדעת היותר גדול וממילא נטהר האדם כי נמצא נצב ועומד בתוך עומק רצון עליון ית' שהציב זאת ההסתרה ועל זה איתא בזוה"ק (ויקרא כג:) ומאן דקאים בלילה למלעי באורייתא אורייתא קא מודעא ליה חוביה ולא באורח דינא וכו' ולילה רומז על הסתר היינו כי מזה שמקרב האדם עצמו לשורש הרצון להתיצב חזרה בתוך עצמות ההסתר שהעמיד השי"ת נמשך ממילא לזה האדם כל מיני טהרה כי עיקר שורש הטומאה הוא זה ההתרחקות שהאדם היה מרחיק עצמו מן השורש אבל אח"כ כשמקרב האדם א"ע לעלות לעומק רצונו ית' נמצא שעומד סמוך לשורש הרצון ית' ומחמת זה נטהר ממילא גבי זה האדם גם למפרע כל הפעולות שהיו מלפנים אצלו בחשך ובהסתר ובגודל טרדא כי נתבררו למפרע שכל אותן הטרדות היה אצלו רק כפי חק הרצון עליון שהציב זאת ההסתרה בכדי שיגיע על ידה להישוב הדעת היותר גדול אבל זה האדם בעצמו לא התפשט מעולם מצדו באותה הסתר כלל רק כמו שהעמיד אותה רצונו ית'. וזהו דאיתא בהאר"י הק' ז"ל (בכוונת המקוה) שצריכין לכוון בטהרת המקוה השם 'א'ל'ד היינו כי השם 'א'ל'ד רומז על זאת הכוונה שביארנו כי השם 'א'ל רומז על כל הכת שמסר השי"ת בהויית הבריאה כדכתיב חסד אל כל היום וד' רומז דלית ליה מגרמיה כלום ואיתא שם עוד (בכוונת המקוה) שאחר שטובל האדם בהמקוה נעשה משם 'א'ל'ד שם 'א'ל'ג'א היינו שנעשה מד' 'א'ג וכוונתו הקדושה כי ג' רומז על כל ההתפשטות כענין מאמרם ז"ל בגמ' מה דרכן של גומלי חסדים לרדוף אחר דלים וא' רומז שע"י זאת ההכרה דלית ליה מגרמיה כלום יכול האדם לעלות לשורש רצון העליון ית' עם כל ההתפשטות שלו ועם כל הטרדות שלו וזהו שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו היינו שמזה המקום שהציב רצונו ית' שיהיה נקרא לפני ה' נמשך כל הטהרה לישראל כי באמת איך שייך לומר לפני ה' הלא גמירי שאין למעלה לא עורף ולא פנים ולא עופי וכו' כדאי' בש"ס (חגיגה טו) אכן זה הוא כמבואר בזוה"ק (תרומה קע) על הפסוק כי מלפני ה' הוא בורח ותנינן מאי טעמא אזיל יונה וברח וכו' מאן יכול למברח מקמי קב"ה וכו' ומבאר שם כי מלפני ה' הוא בורח ולא לפני דהא הוה ידע דנבואה לא הוה אתי אלא מלפני וכו' היינו כי רצונו ית' העמיד מקום כזה שנקרא מלפני ה' על דרך שנאמר וראית את אחורי ופני לא יראו והלא גמירי שאין למעלה לא עורף וכו' אלא הפירוש הוא שהציב השי"ת הסתרה בתפיסת אדם וזאת ההסתרה נקרא מלפני ה' ועל זאת ההסתרה רומז נמי וראית את אחורי. וזהו דאיתא שם בזוה"ק מלפני ולא לפני היינו כי זאת אינו כלל בכח האדם לברוח ולהסתיר א"ע מהשי"ת רק מצד שיכול להטריד את דעתו בהיקף גבול תפיסתו וזהו מלפני ה' שלא יופיע עליו אור עליון ית' אבל כל זה רק בדעתו הסתיר עצמו כלומר בהיקף גבול תפיסתו וזה הוא הפירוש מלפני ה' הוא בורח אבל לא לפני ה' כי מהשי"ת אי אפשר לברוח וזהו נמי הפירוש לפני ה' תטהרו כלומר כפי מה שמברר האדם בהיקף גבול תפיסתו עד שמגיע לעצמות הרצון של ההסתרה וזה הרצון שהציב השי"ת שיהיה הסתרה בגבול תפיסת אדם נקרא לפני ה' ומזה הרצון בעצמו נמשך לישראל כל מיני טהרה: