סוד ישרים (ליינר)/סוכות/נג
הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך וגו'. היינו שכל הפירוד וההירוס שהציב השי"ת בזה העולם מזה בעצמו יתברר כל הרע מישראל ויהיה נשאר אצלם רק חיבור ולזה פתח הזוה"ק בזה הפרשה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו' שזה מורה על גודל הפירוד לזה רומז בזוה"ק שם בהפתיחה מזה הפסוק שכל המכוון מהגוון של הפירוד הוא רק למען שיהיה נשאר גבי ישראל כל החיבור אחר שיתפרד הרע ואז יהיה כדכתיב שם והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור היינו כי ענין יום ולילה הוא רק מצד הבריאה כדאיתא בזוה"ק (נשא קלד.) לית יום בלא לילה ולית לילה בלא יום ודא הוא מסטרא דילן וכו' אבל מצדו ית' הוא רק יום אכן להגיע לזה היום בלי הדרגה אי אפשר אף שהמכוון מרצונו ית' מוכרח לפעול בכל הבריאה כי אפילו על האומות נאמר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה אמנם זה המכוון מכ"ש הנפעל על ידם נתגלה אחר שנתבטל תפיסתם ואין מכירין א"ע בעת ההתגלות הכ"ש על ידם כי הם נתבטלו מקודם אבל לישראל נתן השי"ת מצות סוכה שעל ידה יגיע לזה היום בהדרגה כדי שיהיה להם חיבור בתפיסתם שיכירו בזה היום היודע לה' גם כן את תפיסתם הקודמת כי סוכה היא הממוצע בין זה העולם לעוה"ב כי סוכה אינה לגמרי כבית וגם אינה לגמרי כמו באויר רק שהאדם היושב בה רואה נגדו רוחות וטללים ומרגיש שפיר הגנתה כדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם למחסה ולמסתור מזרם וממטר ועל ידי זאת ההדרגה יכולין להגיע לזה היום הנאמר עליו יום א' הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור וגו' בלי שום ביטול בינתים: