סוד ישרים (ליינר)/סוכות/נד
הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך וגו'. כי הנה יש להבין מאחר שהשי"ת שופע חיים בכל רגע ורגע וחפץ להיטיב לבריותיו א"כ איך יתכן שיהיה בעולם גם ההיפך מן הטוב ומהיכן נסתעף כל ענין השחתה בעולם אמנם זה הוא כמו שמבואר לעיל מצד שהעמיד השי"ת בעולם אילנא דטוב ורע בכדי שיהיה מקום לעבודת אדם ושכר ועונש ולעומת הלבוש מרע מוכרח להיות ג"כ השחתה שישחית את הרע הגם שמצד השי"ת יש בהרע ג"כ מכוון מכבוד שמים. אכן מצד תפיסת אדם מוכרח להיות לבוש כזה בהרע שיתבטל לגמרי כי זה המכוון מהטוב הנמצא בהרע אינו מכיר כי אם מאן דנחית לעומק הטוב שבו אבל מי שיאחז רק בהלבוש האחרון של הרע ישאר בהרע ויקבל כל מיני השחתה. אמנם מי שיאחז במכוון הטוב הנמצא בו יראה מפורש שאין שום רע כלל והכל הוא רק טוב כי אף בהסבלנות שסובל מכיר נמי שהם רק רחמי ית' כי הם הכנה לקבל על ידם דברי תורה וכענין מאמרם ז"ל (פסחים נ.) על הפסוק והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון וגו' אלו נגעים ואהלות שיקרין הן בעוה"ז וקפויין הן לעוה"ב וכו' היינו כי נגעים ואהלות רומזין על כל מיני סבלנות ויסורין ר"ל הנמצא בעוה"ז וכל זאת העמיד השי"ת למען שיוציא האדם יקר מזולל ולזה אמרו ז"ל שיקרין הן בעוה"ז כי להוציא יקר מזולל אי אפשר בעוה"ז בלתי סבלנות כי רק ע"י גודל סבלנות יכולין לקנות דברי תורה הנקרא יקר כדאיתא בגמרא (ברכות ה.) שלש מתנות טובות נתנו לישראל וכולן לא נתנו אלא ע"י יסורין ועל זה אמר הכתוב והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון וגו' כי בעוה"ז אי אפשר לקבל יקרות כי אם ע"י יסורין משא"כ לעתיד ומאחר שא"א לקבל בעוה"ז שלימות בלתי הלבוש הנראה להיפך לזה התלבש רצונו ית' נמי בזה העולם בלבושים רחוקים הנראה שהם לגמרי ההיפך מרצונו ית' וכדאיתא בזוה"ק (משפטים קח.) דהשתא אלהים לא אתחבר לקרבנא דאלמלי אתחבר ביה כמה אלהים יסלקון אודנין וכו' כי מצד זה ההתלבשות נסתעפו נמי כל הלבושים הרחוקים כדאיתא שם בזוה"ק (בחקתי קיג.) אפילו על זה נמי בשמא דאלהים אקרי כי כמה שיכולין להכיר עדיין באותן הלבושים את האור נקראו אלהים קדושים כמבואר בהאר"י הק' ז"ל בענין ק"כ צרופין מאלהים שהם קדושים ויותר מאלו הק"כ צרופין אזי משם והלאה אין מכירין בהם עוד את האור אזי נקראו אלהים אחרים ואף שכל הלבושים אפילו הרחוקים ביותר נבראו נמי לתכלית הטוב כמו שמצינו (מדרש תמורה) אמר רשע לצדיק צריך אתה להחזיק לי טובה שאלמלי אני לא היה ניכר צדקתך אכן באמת מצד השי"ת נברא הכל לתכלית הטוב אבל האדם מצדו צריך לידע ברור שכל אלו הסתרות לא העמיד השי"ת אלא כדי שיתרחק האדם מהם כדאיתא בזוה"ק (בא לד.) אית למנדע טב ואית למנדע רע והדר להדרי לטב וכו' וזהו דאיתא שם וזמין קב"ה לאקדים מוחא לקליפה וכו' היינו כי לעתיד לא יהיו נצרכים לקבל היקרות מהפרי ע"י לבוש הנראה להיפך כמו בזה העולם שא"א להגיע להפרי כי אם ע"י הקליפה המסבבה וכענין דאיתא שם בזוה"ק לית נהורא אלא מגו חשוכא ולית טבא אלא מגו בישא וכו' אלא שאז יהיו מקבלים הלבוש ע"י הפרי כי מיקרות הפרי יכיר האדם שפיר איזה לבוש שייך לה אכן בזה העולם קליפה קדמה לפרי ואף שנתעלה גם מקליפה הקודמת לפרי הכבוד שמים אמנם זה הכ"ש הוא רק מצד הכרת ישראל שמכירין האור מתוך כל הלבושים ולכך נאמר כאן והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים וגו' ולחוג את חג הסכות וגו' היינו כי חג הסוכות מורה על צלא דמהימנותא כלומר הכרה באורו ית' דרך כל ההתלבשות וזאת ההכרה הוא רק בישראל שהם מכירין איך שמקיף השי"ת גם את האומות אבל האומות בעצמם אינם מכירין זה ההיקף כי אם ישראל מראים בעבודתם איך שיש אף באומות כבוד שמים. ולכן יהיה נשאר זה הכ"ש העולה מהם בקרב ישראל כענין שמצינו גבי פרעה שאמר מי כמכה באלים ה' וזה הכ"ש נשאר בקרב ישראל כי ע"י שנתבטל כח הרע של פרעה הכירו ישראל ביותר מפורש לומר מי כמכה באלים ה' כי כל ענין כח הרע הנמצא בעולם הוא רק שע"י הכנעתו יכירו ישראל ביותר את כחו ית' ומאחר שכל כח הרע הוא בעולם רק כדי שישראל יכירו מסיבתו את כבודו ית' ביותר ממילא יכולין ישראל לברר אשר כל הכחות הזרות הנמצא בהם הוא גם כן קודש לה' וזה שמסיים שם הכתוב ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה' וגו' היינו כי סוס מורה על תאוה חומריית ביותר כדכתיב וזרמת סוסים זרמתם אף שבהקדושה נמצא ג"כ כח הנקרא סוס כדאיתא בגמרא (סנהדרין צו.) אבות רצים לפני כסוסים אכן בהקליפה נקרא זה הכח סוסים מזוינים שמתפשטים בגודל זרם תאותם בלי ישוב הדעת כלל. אולם יען שישראל יושבין תחות צלא דמהימנותא לזה יתברר בהם כל כחות הזרם שהם קודש לה' ועל זה הבירור מורה צ"ל שבגמטריא ק"כ ורומז על ק"כ צרופי אלהים קדושים היינו שהלבושים של ישראל אפילו עד זה הצירוף הרחוק נקראו נמי אלהים קדושים: