סוד ישרים (ליינר)/סוכות/לט
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'. וביארו ז"ל במדרש (אמור) ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות וכו'. והענין הוא כדאיתא בזוהר חדש (דף ב) קב"ה אקרי אחד ואקרי ראשון וכו' היינו כי אחד מורה על שורש העליון שהוא למעלה מתפיסת הבריאה כלומר זה הרצון העליון שהאציל השי"ת שיהיה לסדר הבריאה השגה והכרה בו שפיר שהוא למעלה מתפיסת הבריאה בכדי שיכירו מה בין לי ולך וזאת ההכרה בעצמה שמכירה הבריאה מה בין לי ולך שיש מקום למעלה הרבה מהבנת תפיסתה נכללת גם כן בהסדר של הבריאה כי למעלה מזאת ההכרה מה בין לי ולך אינו כלל בסדר הבריאה ועל זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות במה שהורשית התבונן וזה הרשות להתבונן הוא רק מזה המקום שמתחיל הכרה להבריאה מה בין לי ולך הגם שעדיין נשארה הבריאה בזה משוללת הבנה כי אחר כל השגת הבנתה אינה מכרת יותר רק מה בין לי ולך בכל זאת מאחר שהבריאה מכירה בזה שהוא למעלה מהבנת תפיסתה מזאת ההכרה בעצמה מתחיל כל הסדר של הבריאה וזה הוא שאיתא שם קב"ה אקרי אחד היינו שזה הרצון העליון שהציב השי"ת בסדר הבריאה שיכירו בו הבריאה שהוא למעלה הרבה מתפיסה נקרא אחד. וקב"ה אקרי ראשון היינו כי ראשון מורה על זה הרצון שהציב השי"ת בכל הסדר של הבריאה שיהי' ממש בהבנת תפיסת דעתה ובכח השגתה ועל זה הרצון רומז חג הסוכות כדאיתא בזוהר הקדוש (תצוה קפו:) כד שרא חכמה לנפקא מאתר דלא ידיע ולא אתחזי כדין נפק חד משחתא ובטש וההוא חכמתא עלאה נציץ ואתפשט לכל סטרין ברזא דמשכנא עלאה וההוא משכנא עלאה אפיק שית סטרין וכדין ההוא נציצו דמשחתא נהיר לכלא ואמר בסכות תשבו שבעת ימים וכו' אתר דלא ידיע ולא אתחזי. היינו הרצון העליון ית' הנקרא אחד. וחד משחתא היינו הקו המדה שהציב השי"ת בין עלמא עלאה לעלמא תתאה כמבואר בזוה"ק (פקודי ובספרא דצניעותא ובתקונים בכמה דוכתי) כי למעלה מזה הקו המדה הוא כדאי' בזוה"ק (קדושים פג) תמן באצילות לית לא חטא ועון ולא מיתה וכו' כי כל אותו הסדר מתחיל מהקו המדה וממילא מתחילין ממנו נמי כל העבודות כי מאחר שיכולין להפסיד יכולין נמי לקנות כי למעלה מזה הקו המדה כיון שאין יכולין להפסיד אין יכולים נמי לקנות אכן ע"י עבודה בהקו המדה יכולין נמי לעלות לזה האור עליון שעלו בו ישראל במחשבה שאותו אור הוא גבוה הרבה מזה הקו המדה וע"י עבודתו בהקו המדה יהיה להאדם חלק וקנין באותו אור העליון ע"י יגיע כפו ועל זה הקו המדה רומז יום הראשון של חג הסוכות וזהו דאיתא בזוה"ק וכדין ההוא נציצו דמשחתא נהיר לכלא ואמר בסכות תשבו וגו' וזה הוא נמי דאיתא במדרש ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות וכו' היינו שבו מתחיל הסדר של הבריאה שיכולין להפסיד באותו הסדר ע"י חטא ועון ח"ו וממילא יכולין נמי להרויח בו כל מיני יקרות ולזה מתחיל מצות סוכה בלילה ומצות לולב ביום כי סוכה מורה על אור המקיף שהוא למעלה מהתפיסה וזה נקרא לילה אלא שהאדם צריך להמשיך אליו מזה האור המקיף שהוא למעלה מהתפיסה שיהיה ממש בהבנת תפיסתו וכפי מה שממשיך האדם בעבודתו מזה האור המקיף אל תפיסתו כך מתחיל אצלו יום כי יום רומז על אור שבתפיסת עבודת אדם ובהלולב ממשיכים את האור המקיף של הסוכה שיהיה בבחינת אור פנימי לזה הוא מצות לולב ביום והציב השי"ת בהתחלת הסדר של עבודה שנקרא ראשון. מצוה בהחוש הנמוך ביותר כדכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' שכל אותה המצוה היא בחוש המישוש שעל אותו החוש אמרו ז"ל חוש המישוש חרפה היא לנו (רמב"ם ז"ל) והוא ממאמרם ז"ל בגמ' (סוטה ה.) בש"ר נוטריקון 'בושה 'סרוחה 'רימה כי כל החושים כגון חוש השמיעה או חוש הראיה וכדומה יכול האדם לשמש בהם גם במה שרחוק הימנו וגם דברים כאלו שאי אפשר לו להבינם מסבת קטנות תפיסתו אבל ע"י שמיעה וראיה יכול שפיר להבינם משא"כ חוש המישוש אינו משמש כלום גבי האדם במה שהוא רחוק ממנו כי כל עסק זה החוש הוא רק נגיעת גשם בגשם ומחמת זה החוש הגשמי נסתעפו גבי האדם כל הדברים הנמוכים והשפלים מאד לזה העמיד השי"ת בהתחלת הסדר של עבודת אדם מצוה גם בזה החוש הנמוך והשפל ביותר להורות שאפילו במקום הנמוך והשפל ביותר יש גם כן בכח עבודת אדם להנהיר שם ע"י עבודתו ומזה מתעורר גבי האדם כל השמחה ולזה נקרא זמן שמחתנו: