סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/לא
איתא בגמ' (יומא פא:) ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענים והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי וכו'. להיות שהציב השי"ת אשר כל עבודות האדם למטה יהיה מכוון כפי מה שעוסק אז השי"ת למעלה כענין שנאמר תנו עוז לאלהים לכן בר"ה מאחר שנכלל אז הבריאה בחזרה למקור שורשה כמו שהיתה קודם המאמר של בראשית נמי מאמר הוא וכדאיתא בזוה"ק יהי אור דא ראש השנה ובאור אין שום לבוש לכן צריכין ישראל נמי להתיצב כך בעבודה כזו נוכח השי"ת בעבודה כזאת שהוא בלי שום לבוש כלל רק בקלא פנימאה דשופר שהוא בלי שום חיתוך אותיות כלל רק קול פשוט להורות שמוסרין ישראל א"ע לרצונו הפשוט המשולל לבוש שהוא הקלא פנימאה המחיה כל הלבושים כדאי' בזוה"ק שהקול שופר הוא הקול שאמר דוד על המים והשבע קלין שאמר דוד על המים רומזין על המוצא פי ה' המחיה כל הלבושים ומהוה אותם כמו שנאמר לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. והנה אחר הנסירה המתעורר בראש השנה אזי בא שוב המוצא פי ה' שהוא הקול פנימאה בהתלבשות העשר מדות וע"ז רומזין העשרה ימים שמר"ה ליוה"כ שנחלק האור לעשרה מדות ומחמת זה ההתלבשות יש גודל הצעקה כי מסבת ההתלבשות נתעלם מהבריאה הקול פנימאה שהוא המוצא פי ה' המחיה את כל הדברים ואינו נראה רק הגוון והלבוש מכל הדברים אבל לא המוצא פי ה' ולזה עולה צעקה גדולה מהבריאה מדוע נתעלם כ"כ האור מהמוצא פי ה' שלא יהיה ניכר כלל ועל זאת הצעקה איתא בזוה"ק (שלח קסח) תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין וכו' קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא וכו' קול דבר נש וכו' קול נחש וכו' היינו כי הנפש בשעה שנולד יש לה גודל צעקה מדוע יורדת ממקום הבהירות להתעלם בלבושי עוה"ז וכן הוא צעקת הבריאה מדוע יתעלם הקול פנימאה בכ"כ הסתרות לבושים עד שנראה ממש כדומם שאינו ניכר כלל המוצא פי ה' המחיה כל הלבושים וזה ההסתר נקרא קלא דנחש אכן ביוה"כ נתעורר זאת הצעקה ונתגלה מפורש הקול פנימאה המחיה את הכל כמו שרמזו זאת בגמ' (שם) וכבר אמר אנא ה' ונשמע קולו ביריחו ויריחו מורה על מקום הסתר ביותר שהיה קשה מאד לכבוש אותה תחת הקדושה עד אחר שעלה אליהו בסערה השמימה אזי נתרפאו מימיה ע"י אלישע ועל זה אמרו ז"ל אשר בכל זאת אמר הכה"ג ביום הכפורים אנא ה' ונשמע קולו ביריחו היינו שהיה ניכר ביוה"כ מפורש הקול פנימאה אף בהלבושים הרחוקים מאד כי ביוה"כ נתגלה ע"י עבודת הכה"ג הארת שם הויה בכל הלבושים ומאחר שביוה"כ נתעלה האדם מכל הלבושים ומקבל כל קיום הוייתו רק מהקול פנימאה שהוא המוצא פי ה' בלי שום לבוש כלל וממילא מכיר נמי בכל הלבושים שהיה אצלו מלפנים שכל קיום הוייתם היה נמי רק מוצא פי ה' המחיה אותם כי מאחר שמקודם היה אצלו כל אלו הלבושים ובכל זאת לא הסתירו בעדו אלא אדרבה שעל ידם יש בכחו להגיע להקול פנימאה ולעזוב כל הלבושים מזה בעצמו מוכח אשר כל הלבושים שהיו אצלו מקודם כשאכל ושתה בתשיעי היה בהם התלבשות שם הויה אשר לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על כל מוצא פי ה' הנמצא בכל הלבושים כדכתיב ואתה מחיה את כולם ולכך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי כי בתענית העשירי נתודע לו להאדם המוצא פי ה' של האכילה ושתיה הקודמת: