וכבר מודעת זאת מיודעי חן, שטעם השתלשלות העולמות הוא כדי שיגיעו הדברים אל הגשמיות וממנו אל ההפסד, ואל מכוון זה כמה מעלות טובות למקום, מדרגה אחר מדרגה, בכח השתלשלות ממאציל לנאצל, ומנאצל לנברא ומנברא לנוצר ומנוצר לנעשה, ולהורות נתן בלבנו כל זה מ"ד בב"ר פ' ט'. אר"ש בר נחמני, רכוב הייתי על כתיפו של זקיני ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאון, ושמעתי את ר"ש בן אלעזר יושב ודורש משמיה דר"מ, הנה טוב מאד, טוב מות. דהלא כפי הנראה אין שום התייחסות למלת מאד עם מות, אך הנראה לענ"ד דהמאד, דהיינו ריבוי כל אלו המדרגות, דרגא דרך גג עד עמקי שאול, ריבוי אחר ריבוי שלא היה אלא למעט. מלך ה"ן להרב"ה. ראה בחכמתו כי טוב, ועל מה עשה ה' ככה, הלא הכוונה שיתעבה ויתגשם זה העולם כנזכר, ואמר הכתוב וירא אלקים וגו'. שהמאד עצמו טוב, וא"כ איפה טוב מות. ויומתק ג"כ במ"ש הרמ"ז בפי' הזהר בפ' חקת סוף דף קפ"ד, גבי ויגר מואב מפני העם מאד (במדבר כב, ג). וז"ל, והד' במלת מאד, כי כל הריבוי הוא מצד הדין, כי הוא מבדיל ומחלק, כפטיש יפוצץ סלע, ולכן א"ה נקראים רבים, להיותם נמשכים מן הגבורות והדינין, וגם אמרו בפ' יתרו ס"ח ב'. מאד דא סטרא דשמאלא. כי מצד החסד הוא היחוד והאחדות, ועוד מא"ד גימטריא מ"ה. ומ"ם ה"א גימט' אלקי"ם וכו' עכ"ל. וכ"כ בריש פ' נח דף נ"ט, כל הריבוי מצד הגבורה ע"כ. וכ"כ בפ' במדבר דף קי"ז ע"ב, והוסיף בה משם האר"י ז"ל ארב"ה גימט' יצח"ק, ונמצא למד בטוב טעם, טוב מאד, טוב מות. שגם המאד ראה אלקים כי טוב, וגם זה לטובה, טוב מות. וגם זה ראיתי אני, דר"ש בר נחמני בא באריכות לשון כי רוכלא, ומגיד בגדלו מה ששמע בקטנו, באותו פרק ובאותו זמן ובאותו מקום, ושבאזניו שמע רשב"א יושב ודורש כן משמיה דר' מאיר, וכל הני למה לי? אך כל עמל פיהו נ"ל ודאי לסלק מלבנו הס"ד שר"מ אמר כן מצד חריפותו ולא מצד האמת, כדאמרינן בעירובין דף י"ג, א"ר אחא בר חנינא, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר' מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו, מפני שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו, שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, ועל טהור טמא ומראה לו פנים. והנה כי כן בא והעיד ששמע לדרוש אותו בפרקא, דידעי רבנן דדבר אמיתי הוא, ועד"ז הבין הר"ב בעל פנים מאירות בפתיחת חלק שלישי מתשובותיו, ברבה בר נחמני בפ' הפועלים דף פ"ו, דכי ניחא נפשיה אמר טהור טהור, דהואיל דרבה בר נחמני היה עוקר הרים, כדאמרינן בפ' הרואה (ברכות סד, א), ופירש"י מחודד בפלפול. ואם יאמר פעם אחד טהור, לא יסמכו עליו שיאמרו שאמר כן מצד החידוד, ואמר על טמא טהור כר"מ ומראה לו פנים, ולכך כפל דבריו ואמר טהור טהור, שהוא טהור באמת, ולא בדרך פלפול שאינו אמת, ועוד לאלוק מילין בזה לקמן בס"ד.