ויפה דיבר מהר"י אברבניל ז"ל בס' מפעלות אלקים מאמר ז' פ"ג, שהכתובים ומאמרי חז"ל כולם מורים על הפסד העולם עצמו, ושעל זה כתיב תסתיר פניך יבהלון וגו' (תהלים קד, כט). יהי כבוד ה' לעולם (תהלים קד, לא). וכמו שפירש הראב"ע, פ' ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו (תהלים סא, ח). שר"ל אם יתמיד העולם לפני אלקים, מי יהיה שומר האמת לדעת ולהכיר הבורא והיוצר האמיתי יתברך?
ומעתה אין לתמוה על החפץ, אם כל אשר עשה האלקים, והוא יהיה לעולם, ראה בחכמתו כי טוב להגיע אל תכלית תכליתם, וגם אלה תשכח"נה לטובה ואינה, היא המית"ה, כי אם מדת רחמנות ותיקון, כמ"ש המעבר יבק בשפת אמת פרק י"ו, ובשפתי צדק פרק י"ז ופכ"ו. וכן איתא בזוהר פ' תרומה, והנה טוב מאד. זה מלאך המות, בגין דאפשיט מיניה לבושין דהאי עלמא, ואתלבש בלבושין דגנתא דעדן עכ"ל. והיינו דאמרינן בפ"א ד(ברכות י, א). בדוד, נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר ברכי נפשי את ה' וגו' הוד והדר לבשת (תהלים קד, א)[1]. ובפ' חלק (סנהדרין צח, א) איתא דאשכחיה ריב"ל לאליהו ושאל לו, אתינא לעלמא דאתי. וכתב בעל עיון יעקב שם, דאפשר שהיה מסתפק בנפשו לפי שלא מת ע"י מלאך המות, כי המיתה כפרה גדולה. ולא תברא מ"ד בפ"ק ד(עבודה זרה ה, א) לרבי יוסי, למען ייטב להם ולבניהם (דברים ה, כו). רבי יוסי אמר לך כיון שאין מיתה אין טובה גדולה מזו. דאין ודאי אי לא חטאו אבותינו בעגל, דלא הוה מצטריך כפרה, אין לך טובה גדולה מזו, אבל מאחר שחטאו ואתייא מיתה לכפרה, טוב מאד, טוב מות, מות בשי"ר.
- ^ עיין בחידושי שם סי' נ' ד"ה נסתכל.