פתיחת התפריט הראשי

דע כי שמו הגדול יש בו ד' אותיות, המורים על אמיתתו יתברך, שהוא יתברך קדמון, והוא אחד, ושהוא ברא הכל, והוא יתברך מעמיד ומקיים הכל אחר היבראם, כי אף אחר בריאת העולם אין העולם עומד בעצמו רק שהוא יתברך מקיים העולם.

  • והיו"ד שהיא ראשונה בשמו הגדול יתברך מורה על שהוא אחד, כי היו"ד אין חילוק בעצמה, כי האותיות אפשר לחלקם, כי הוי"ו אפשר לחלק ולעשות ממנה שני יודי"ן חוץ מן היו"ד שהיא אות קטן א"א לחלקה לשנים. ואחדותו יתברך היתה קודם שנברא העולם, וכן אמרו (פרקי דרבי אליעזר ג): "קודם שנברא העולם היה הוא יתברך אחד ושמו אחד". ולכך היו"ד שמורה על אחדותו יתברך הוא קודם.
  • והה"א שבשמו הגדול מורה שהוא יתברך ברא העולם, כי ברא העולם בה"א, וכדכתיב "אלה תולדות השמים בהבראם" - בה"א בראם.
  • הוי"ו בשמו הגדול מורה שהוא יתברך מעמיד העולם, עד שהוא עומד כמקל זקוף מבלי נטיית ימין ושמאל, כמו הוי"ו הזאת שהוא כמו מקל זקוף.
  • הה"א האחרונה בשמו הגדול יתברך מורה שהוא יתברך מחדש בכל יום מעשה בראשית. ולפיכך שני ההי"ן בשמו הגדול, הה"א ראשונה מורה שהוא יתברך ברא את העולם, הה"א שניה מורה שהוא יתברך מוציא תולדות העולם, וכדכתיב "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" - בה"א בראם.

ולכך אמר:

  • "כת חנפים אינו רואה פני שכינה", כי המחניף מדבר אחד בפה ואחד בלב, והרי המחניף הוא מחולק לשנים, ואין רואה פני שכינה אשר היו"ד בשמו מורה על שהוא יתברך אחד בכל צד מבלי שום חילוק בעולם, והמחניף הוא מחולק, שהוא אחד בפה ואחד בלב.
  • "כת לצים" - פירוש, הליצנות הם דברי הבאי, שעושה מעשים שאין בהם ממש כלל, כמו שהוא כל ליצנות, ולפיכך אין רואה פני שכינה, אשר בשמו אות הה"א ראשונה שהוא מורה כי הוא יתברך ברא כל העולם ואין בעולם דבר אחד של ריקן והבל ושל בטלה, רק כל הבריאה הוא לצורך, אף שרואה האדם ויחשוב כי דבר זה הוא לבטלה, אבל אין הדבר כך כלל, רק הכל לצורך. לכך אין רואה פני שכינה הלץ שהולך אחר דברי הבאי ודברי בטלה.
  • "כת מספרי שקרים אין רואין פני שכינה", כי יש בשמו הגדול וי"ו שמורה שהוא יתברך מקיים העולם ומעמידו, וזה מפני שהם נבראים באמת, ולכך יש לו קיום, כי קושטא קאי, דכתיב "סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר", ר"ל כי הנבראים סמוכים ומקוימים לעד ולעולם מפני שהם עשויים באמת ובישר. ולכך מספרי שקרים אינם רואים פני שכינה, כי הוי"ו מורה על האמת.
  • "כת מספרי לשון הרע" הוא הלשון, שמוציא הדיבור הרע לפועל והדיבור הוא תולדות האדם, ולפיכך נקרא הדיבור פרי, כדכתיב "ניב שפתים" מלשון "תנובת שדי", "עוד ינובון", שהדיבור היוצא מן האדם פרי שמוציא האדם לפועל, שכל דבר שמוציא האדם אל הפועל הוא פרי שלו. ועיין בפרשת וארא בדברי הראב"ע ז"ל אצל "ואהרן אחיך יהיה נביאך". והרי בשמו אות ה"א שניה, שהוא יתברך מוציא תולדות העולם אל הפועל, וכולם טובים אין בהם דבר רע, ולכך כת מספרי לשון הרע המוציאים תולדות רע אל הפועל אין רואין פני שכינה.