נתיבות עולם/נתיב האמת/ב
בפרק חלק (סנהדרין צ"ב, א') אמר ר"א כל המחליף בדבורו כאלו עובד ע"ז כתיב הכא והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים ע"כ. הדבר הזה הוא דבר נפלא, וכבר התבאר לך למעלה כי כך יש לפרש מה שאמרו ז"ל בשבת בפרק במה בהמה וביומא בפרק בא לו ובסנהדרין בפרק חלק חותמו של הקב"ה אמת, כי האמת הוא אחד ואין שני לאמת אבל השקר הוא רבים וכמו שיסד הפיוט אמת חותמו להודיע כי הוא אחד, ולפיכך אמרו כל המחליף בדבורו כאלו עובד ע"ז שהרי יוצא מן האמת שהוא אחד ודבק בשקר שהוא השניות כי האמת הוא אחד והשקר הוא שניות וכמו שהתבאר. ועוד תדע כי המחליף בדבורו ומדבר שקר עושה ההעדר אשר אין לו מציאות כאלו יש לו מציאות, וזה ענין העע"ז שעושה שאינו ישנו כאלו ישנו. וזה כי כל הנמצאים אפס זולתו ית' כמו שאמרו הוא אלקינו אין עוד אמת מלכנו אפס זולתו ככתוב בתורתו וידעת וגו', וכל הנמצאים תלוים בו ולפיכך אין לנמצא שום מציאות זולתו יתב', והעובד ע"ז עושה שאינו נמצא נמצא כי נותן לע"ז מציאות בעצמו שהרי עושה אותו אלקים לעבוד אותו, על כן אומר המשנה בדבורו עושה נמצא דבר שאינו נמצא הרי הוא כאלו עובד ע"ז שכמו שהעובד ע"ז עושה דבר שאינו נמצא שהוא נמצא וכך המשנה והמחליף בדיבורו עושה דבר שאינו נמצא שהוא נמצא, לפיכך המחליף בדיבורו והעע"ז הם ענין אחד, ולכך המחליף בדיבורו כאלו עובד ע"ז, כי כמו שהאמת הוא חותמו של הש"י כך השקר הוא ע"ז והמשקר יצא מן הש"י ודבק בע"ז: ובפרק קמא דברכות (ד', א') כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים הוי לי' לומר בחצי הלילה אלא אמר משה שמא יטעו אצטגניני פרעה והיינו דאמר מר למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז ע"כ, פי' כ"כ יש להרחיק האדם עצמו מן מדת השקר שמגונה הוא השקר כי תמצא שהיה משה מדקדק על דבר זה ביותר, כי אף שבסוף יהיה נגלה הדבר כאשר תבא המכה, מ"מ יהיה בעיניהם כמו חצי שעה בדאי ועל זה היה מדקדק, ולכן ילמד לשונו לומר איני יודע, ומה שאמר ותאחז כאלו אמר שיהיה נתפש בשקרו כמו גנב שנתפש בגניבתו כך המשקר גונב האמת ומעלים אותו ומשקר: ובמדרש (ב"ר, פל"ב) שנים שנים באו אל נח אתא שיקרא בעי למיעל לתיבותא אמר ליה נח לית את יכיל אלא א"כ נסבת לך זיווג פגע ביה פחתא א"ל מן אן את אתי א"ל מן נח דאזילת בעי למיעל לתיבותא ולא שביק לי אלא אמר לי מי אית לך בר זוג את יכיל למיעל ואי את בעי תהוי זווגי אמר ליה ומה את יהיב לי אמר ליה אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבת. אתקין ביניהון דכל דשיקרא מכניס תהא פחתא נסבא ועלין תרויהון לתיבותא כיון דנפק הוי שיקרא אזיל ומכנס ופחתא נסבי דקדמי קדמי אתא שיקרא אמר ליה אן אינון כל דסגולתא א"ל ולמגן אתקינת עמי דכל מה דאת מכניס אנא נסבא לא הוי ליה פתחון פה לכך נאמר הרה עמל וילד שקר. המדרש הוא קשה מאוד, והמדרש בא לבאר ענין השקר שיש לשקר בן זוג היא הפחתא, כי המכניס ממון בשקר ויש לו תוספת ממון שקר שאין ראוי לו מתחבר אל זה חבור שהוא מקבל התוספת שהוא תוספת שקר, ואלו שנים מזדווגים יחד כמו הזכר והנקבה. ומפני כך אמר כי השקר הי' רוצה לכנוס לתיבתו של נח ולא רצה נח לקבל אותו, כי נח לא היה מקבל רק זכר ונקבה, כי הזכר והנקבה ביחד יש להם קיום כי אי אפשר לזכר שהוא נחשב פועל להיות בלא מקבל שהיא הנקבה, ואי אפשר למקבל להיות בלא פועל וכאשר יש פועל ומקבל הוא הזכר והנקבה ביחד יש קיום אליהם, כי הפועל בלבד יוצא מן השווי והמקבל בלבד הוא יוצא מן השווי וכאשר הם ביחד יש להם השווי פועל ומקבל וכל דבר שיש לו שווי יש לו קיום, ותיבתו של נח לקיום נעשה ולפיכך לא היה מקבל רק זכר ונקבה. ולכך כאשר בא השקר לכנוס בתיבתו של נח ר"ל שיהיה השקר בעולם ולא רצה להכניסו כי השקר אין לו זיווג ואי אפשר שיהיה בעולם, ולכך כאשר בא אליו חבור אמר שיהיה זיווג לשקר כלו' אם השקר יוצא מן השווי שפעל שקר ומכניס ממון שלא כדין יש כנגד זה המתחבר אליו הוא חבור שמקבל תוספת של שקר ונאבד שם, ומפני כך יש להם חבור של זכר ונקבה וזהו קיום שלהם, אבל אם לא היה חבור שמקבל מה שמכניס השקר לא היה אפשר שיהיה השקר בעולם כאשר השקר יוצא מן הסדר השוה והיושר לכן לא היה אפשר שיהיה בעולם, אבל כאשר יש כאן פחתא היינו חבור שכאשר האדם עושה שלא באמת יש כאן דבר שמחסיר ממנו מה שאסף דבר זה יש זיווג וחבור לשקר עד שאפשר שיהיה השקר כאשר אין קיום לו שהחבור נוטל מה שאסף בשקר ויחזור אל הסדר הראוי, לכך ידע האדם אם מכניס ממון בשקר יש כנגדו זיווג שלו המתחבר אליו ר"ל חסרון והעדר המקבל מה שמאסף השקר, וזולת זה שאין כנגד השקר חבור המתחבר אליו אי אפשר שיהיה השקר אף שעה אחת, רק עתה שהשקר יש כנגד זה חבור שמתחבר אליו החסרון אשר נוטל ומקבל מה שעשה בשקר יש לשקר זמן מה שהוא בעולם, ויש להבין זה: