נתיבות עולם/נתיב העבודה/ה

משלימות עבודה הזאת שם (ברכות ח א) אמר רבי חסדא לעולם יכנם אדם שני פתחים שני פתחים סלקא דעתך אלא אימא שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל. ופירוש זה שאם יכנס שיעור פתח אחד אין הפתח האחד מורה רק על הסלוק מבחוץ בלבד, דהיינו שהוא מסלק עצמו מכל עסקי העולם ואין זה התייחדות לגמרי עם השם יתברך, שצריך אל זה שני דברים, האחד הסלוק מכל הדברים, והשני להתייחד עם השם יתברך אשר הוא מתפלל לפניו. ואין זה בלא זה שאם אין מסלק עצמו מכל הדברים שהם בחוץ אף שהוא פונה להשם יתברך ומתפלל לפניו מכל מקום יש כאן עירוב המחשבה והוא מעכב הדביקות עם השם יתברך, ואם מסלק עצמו מכל הדברים שהם בחוץ עדין צריך שיתחבר עם השם יתברך ולפיכך צריך שיכנוס שיעור שני פתחים הכניסה בפתח האחת היא הסתלקות מבחוץ, והכניסה בשנית היא לפנים להתייחד עם השם יתברך כי בפתח השנית אין כאן סלוק מבחוץ רק כניסה בפנים והפתח הראשון אינו רק הסילוק מבחוץ, ולפיכך אלו שני פתחים הם סלוק מבחוץ וכניסה בפנים לגמרי, ודבר זה מבואר.

אמנם יש עוד בדברי חכמים דבר עמוק אשר על זה אמרו שצריך שיכנוס שיעור שני פתחים דוקא. וזה כאשר תבין המאמר שלפני זה אמרו לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה אמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל לא בחוץ לארץ כיון דאמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דמהני להו וכדאמר ר' יהושע בן לוי לבניו קדימו וחשיכו לבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי אמר רבי אחא בר חנינא מאי קרא אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים עד כאן.

ויש לפרש כי המקום הוא מקיים את הדבר שהוא מקומו כמו שהתבאר ולכך נקרא מקום שהוא מקיים את הדבר שהוא עומד בו, כי כך תמצא כל הדברים הטבעיים אשר יש לכל אחד מקום, כאשר הוא במקומו הוא מקויים וכאשר יוצא מן המקום אשר הוא טבע אליו הוא נפסד ונאבד, כי האויר אין לו קיום רק במקומו וכבר העידו על זה חכמים במקומות הרבה. ואין להאריך כאן והארכנו בזה אצל טובה עשה הקדוש ברוך הוא שהקדים גלות ישראל שתי שנים אל ונושנתם. וארץ ישראל הוא מקומם הטבעי אל ישראל שנקרא ארץ ישראל ולפיכך כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה, והיה מתמיה כאשר איכא סבי בבבל אשר אינם במקומם המיוחד להם, ולא כן שאר האומות כי לא נתן להם לנחלה עולמית מקום מיוחד, כמו שנתן ארץ ישראל לישראל שנחשב מקומם הטבעי לגמרי כמו כל מקום שהוא מיוחד לאשר הוא מקום לו אין לו קיום כאשר יוצא ממנו, ולפיכך היה מתמיה ר׳ יוחנן על זה.

עד שאמרו לו כי הם מקדימים ומחשיכים לבית הכנסת. ואמר שדבר זה הועיל להם, וזה כי כאשר מקדימים ומחשיכים לבית הכנסת וכאלו ביתם טפל אצל בית הכנסת לא תוכל לומר שאין זה מקומו, כי בית הכנסת ראוי בכל מקום כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳ ומקום בית הכנסת בכל העולם, וכאשר משכים ומעריב לבית הכנסת עושה ביתו טפל ובית הכנסת עיקר ולפיכך דבר זה הוא דמהני להו, כך יש לפרש המאמר הזה לפי פשוטו והוא נכון.

אמנם הפירוש הברור במאמר הזה כאשר משכים ומעריב לבית הכנסת גורם לו החיים, כי השם יתברך הוא אלקים חיים וכאשר האדם בא לביתו ראוי לו החיים כדכתיב בקרא (משלי ח) כי מוצאי מצא חיים. ודבר זה נקרא כי מצא השם יתברך כי הליכה לבית השם יתברך להתפלל בעשרה נקרא זה שמצא השם יתברך כמו מי שנכנס לביתו של בעל הבית יאמר שמצא בעל הבית, ומפני שהוא אלקים חיים אשר מוצא אותו דבק בחיים לגמרי כמו שיתבאר, וזה שאמר כי מוצאי מצא חיים רצה לומר כי מוצאו הם מתדבקים בו וראוי להם החיים כדכתיב (דברים ד) ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים.

ויש לך להבין עוד הלשון לשקוד על דלתותי יום יום, וזה כי מי ששקד על דלתי השם יתברך הוא נכנס לפנים אל המלך לגמרי, ודבר זה הוא התדבקות בחיים כי התדבקות שהוא בפנים הוא מדריגת החיים וכמו שבארנו זה באריכות בהקדמת הפרקים עיין שם.

ודבר זה רמזה התורה (בראשית ב) ועץ החיים בתוך הגן, הרי כי עץ החיים הוא באמצע לקבל החיים ממקור העליון. וכאשר הוא נכנס לפנים אל בית הכנסת שהוא מיוחד אל השם יתברך הוא נכנס אל מדריגת החיים אשר הוא לפנים.

וזה תבין גם כן ממה שכתוב למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר וגו', כי ארץ ישראל הוא ארץ החיים כמו שהתבאר בהקדמה בפרקים [=הקדמה לספר דרך חיים], ולמה הוא ארץ החיים רק בעבור שהוא באמצע העולם ודבר שהוא באמצע מקבל החיים ממקור העליון.

ולפיכך אמר דזהו דמהני להו שזהו עומד במקום מדריגת ארץ ישראל, כי ארץ ישראל בשביל זה היושבים עליה יש להם חיים בשביל כי ארץ ישראל תחת מדריגת החיים כאשר ידוע לחכמים ולנבונים, וכן כאשר הוא שוקד על דלתי הקדוש ברוך הוא ולכנוס לפנים במה שנכנס לפנים מגיע אל מדריגת החיים.

ולא נקרא לפנים רק בשיעור שני פתחים שזה נקרא לפנים לגמרי, אבל כאשר יושב אצל הפתח אף על גב שנקרא שאינו בחוץ אינו נקרא שהוא בפנים לגמרי.

ולכך כתיב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי כי מוצאי מצא חיים, כי כאשר יכנס אל השם יתברך לפנים לגמרי לא שיהיה פורש מן החוץ בלבד אלא שגם נכנס לפנים לגמרי, והוא כאשר יכנוס שעור שני פתחים שנחשב שעור הפתח האחד שפירש מן החוץ ושיעור הפתח השני שנכנס לפנים, הוא זוכה למדריגת החיים כי החיים הם הפנים, וזהו פירוש הנכון וברור לחכמים יודעי בינה:


במדרש (ילקוט שמעוני משלי תתק) מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה ובאת לפני רבי יוסי בן חלפתא אמרה לו רבי זקנתי יותר מדאי ומעכשיו חיים של נבול הם שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה ואני מבקשת לפטור מן העולם אמר לה במה הארכת כל כך ימים אמרה לו למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום אמר לה מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה הלכה ועשתה כך וביום השלישי חלתה ומתה לכך אמר שלמה אשרי אדם שומע לי מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים אמר הקדוש ברוך הוא אם הלכת להתפלל לבית הכנסת לא תעמוד לך על פתח החיצון אלא הוי מתכוין לכנוס דלת לפנים מדלת לשקוד על דלת אין כתיב כאן אלא דלתותי שתי דלתות ולמה כן שהקדוש ברוך הוא מונה פסיעתך ונותן לך שכר.

כבר התבאר לפני זה הליכת בית הכנסת הוא החיים הגמורים. ומה שאמר בדבר הזה בפרט דהיינו התפלה שהקדוש ברוך הוא מונה פסיעתך. וכך אמרו בגמרא (סוטה כב א) שיש ללכת אל בית הכנסת שהוא יותר רחוק מן האדם מפני שהוא גומל שכר פסיעות. ויראה כי אין הדין הזה גבי סוכה שאם יש לו שתי סוכות האחת קרובה והאחת רחוקה שאין לו לילך אל הסוכה הרחוקה בשביל שהוא גומל שכר פסיעות, כי אם גבי בית הכנסת אמרו וכדאמר הכתוב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וגו׳ מזוזות פתחי. וזה כי השם יתברך מצוי בבית הכנסת כמו שאמרו ז"ל (מגילה כט א) כי בית הכנסת הוא מקדש מעט ולכך השם יתברך מצוי בבית הכנסת, ולפיכך כאשר הולך לבית הכנסת הוא נמשך אל השם יתברך להיות לו דביקות בו יתברך. וידוע כי המתנועע אל דבר הוא דביקות גמור עם המתנועע יותר ממי שהוא קרוב לו כבר, כי המתנועע אל דבר הרי אינו עמו ועם כל זה הוא הולך אליו וזהו דביקות וחבור גמור, ודבר זה בארנו למעלה גם כן.

ולכך אמר שהקדוש ברוך הוא מונה פסיעתך כי אף פסיעה אחת יותר דבוק הקדוש ברוך הוא מונה כי הכל הוא לפי התנועה יש לו דביקות בו יתברך כי אם הילך מרחוק הרי זה מורה דביקות גמור בו יתברך לכך הולך מרחוק. ואמר גם כן שלא יהיה זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות ואם אתה עושה כך אתה מקבל פני שכינה, וזה כמו שבארנו שכאשר עושה כך מורה זה על דיבוק השכינה פנים אל פנים, וזה שאמר כי מוצאי מצא חיים, כי כאשר יש לו דביקות בו כתיב ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כלכם היום ובזה מקבל פני שכינה ואמר עוד כי הוא מקבל ברכות גם כן כדכתיב ויפק רצון מאת ה׳ ודבר זה ידוע בחכמה כי יש לו דביקות בו עד רצון העליון זה שהוא מצוי בבית הכנסת ואין לפרש יותר:

ובפרק קמא דברכות (ברכות ה א) אמר ר׳ לוי כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס לשם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר ה׳ על שכני הרעים הנוגעים בנחלה ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתיש מתוכם עד כאן.

בארו כי מי שאינו הולך לבית הכנסת נקרא שכן רע, ויש לפרש שהוא שכן רע אל בני אדם וזה כי בית הכנסת בו מתאספים בני אדם אדם להתפלל, והנה שמו מעיד כי הוא המקום שיתאספו ביחד בני העיר להתפלל ליוצרם והתפלה מיוחדת שתהיה באסיפה בצבור, ואם אינו נכנס לשם הרי אינו מבקש החבור והאסיפה הזאת להתאסף לתפילה, וזה נקרא שכן רע כי כן ענין שכן רע, שהוא פורש משכנו שהוא עמו. ומכל שכן שנקרא גם כן שכן רע אל השם יתברך, כי השם יתברך מצוי בבית הכנסת וראוי לאדם שיהיה נמצא בבית שמצוי השם יתברך שם ואם אינו בא שם נקרא שכן רע שאין לו חבור עם מי שהוא שוכן אצלו, שאם לא היה שכן רע היה בא לשם.

ואמר שהוא גורם גלות לו ולבניו זהו לפי כי בית הכנסת מיוחד לאסיפה וקיבוץ, וכאשר אינו רוצה בקיבוץ ואסיפה ראוי שיהיה לו הגלות כי אין הגלות רק הפירוד והפיזור ודבר זה מבואר.

ועוד כי אלו היה שכן טוב ולא היה שכן רע דרך השכינים שעומדים ביחד ואינם מתפרדים ולא היה לו גלות, עכשיו שהוא שכן רע אין הקבוץ ראוי אליו אלא הגלות והפירוד לו ולזרעו, כי כאשר השורש נעקר מקום חבורו גם הענפים נעקרים ממקומו ולכך הוא גורם גלות לו ולזרעו:

אמר רבי חלבו (שם ברכות ו ב) המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנשתא אבל מהדר אפיה לבי כנשתא לית לן בה ההוא גברא דהוי מצלי אחורי בית הכנסת הוי חליף אליהו אדמי ליה כטייעא אמר לו כדו בר קימת קמי מרך שקיל ספסרא וקטליה עד כאן.

והרבה פירושים נאמרו בזה מה שאמר אחורי בית הכנסת. ולפי הנראה אין חלוק, שכל אשר הוא מחוץ לבית הכנסת ואפילו אם הוא עומד במזרח והשתא אי מהדר פניו לבית הכנסת מתפלל לצד מערב הפך הצד שהצבור מתפללים אפילו הכי אין חלוק דסוף סוף הוא מהדר אפיה לבית הכנסת. ודומה בית הכנסת בדבר זה לבית המקדש כמו שבית המקדש כל פנות שאתה פונה לא יהיו אלא למקום בית המקדש, כך בית הכנסת כאשר הוא בסמוך לו צריך שיהיה פונה אליו, ואין חילוק אם הצבור מתפללין למזרח והוא למערב דבזה אין קפידא רק שיהיה פונה לבית הכנסת. אבל אם פונה מן בית הכנסת הוא נראה כשתי רשויות כי בית הכנסת הוא מתאסף הכל ביחד והוא עושה פירוד בין דברים שראוי להם החבור.

ולכך אמר דאליהו שקל ספסרא וקטליה. כי מיתה זאת ראוי לו בשביל שהוא עושה קיצוץ ופירוד וכן יהיה לו פירוד וקיצוץ גם כן. ומפני זה אמר שנקרא רשע כי הרשע מוציא עצמו מן הכלל, וכמו שאמרו (מכילתא בא) רשע מה הוא אומר וכו׳ עד ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר, וזה שהתפלל אחורי בית הכנסת הוא פורש עצמו מן הצבור שהם בבית הכנסת ולפיכך הוא רשע שמוציא עצמו מן הכלל, ודבר זה מבואר: