נתיבות עולם/נתיב הלשון/ט
הרחקת לשון הרע, צריך שיהיה מרחיק מאוד לגודל החומר שלו. ויש עוד לשון הרע שהוא חומר יותר מי שהוא מדבר לשון הרע על המתים אשר כבר מתו ובפרט בת"ח, וכך אמרו במסכת ברכות בפרק מי שמתו (ברכות דף יט.) והא אמר רב פפא חד אשתעי מלתא בתריה דמר שמואל ונפל קניא מטללא ובזעא ארנקי דמוחא ע"כ. פי' שנפל דוקא קניא מטללא, מפני כי החכמים והצדיקים הם כמו הסוכה שהם מגינים על הדור, וזה שאמר דנפל קניא מטללא שהוא לשון צל כי הם מגינים ועושים צל של הגנה על הדור. ועוד ידוע כי החכמים הם על הדור כמו הסוכה שהיא על ראש האדם, וכך הם החכמים למעלה מראש האדם, וזה שאמר דנפל קניא מטללא ובזעא לארנקי דמוחא, דוקא לארנקי דמוחא כי החכמים בדור הם נחשבים כמו המוח שהוא הראש ששם השכל, ולכך נפל קניא מטללא שהוא על ראש האדם ובזעא לארנקא דמוחא שהוא בראש האדם, כי דומה הת"ח שבו השכל כמו הסוכה שהיא בראש האדם וכמו המוח שהוא בראש האדם, כי הת"ח מגין כמו הסוכה על הדור והם נחשבים אל הכלל כמו המוח לכלל איברי האדם:
ובפרק כ"ג ונזיר (נזיר דף נב:) תניא אמר רבי שמעון כל ימיו של ר' עקיבא היה מטמא רביעית דם אם משמת חזר בו איני יודע, ואמרינן על זה הושחרו שניו מפני תעניתו. וכהאי גוונא אמרי' בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כב:) דאמר ר' יהושע בושני מדבריכם ב"ש ואמר שם הושחרו שניו של ר' יהושע מפני תעניתו. אמנם בדורות הללו טרם יקרא והוא יענה דבה והוצאת שם רע על אבותיו ואבות אבותיו עד עשרה דורות, וגם בימי הקדמונים התחילה הנגע הזאת עד שעשו הקדמונים תקנה וחרם שלא להוציא לעז על שוכני עפר, כמו שכתב מהר"ם ז"ל בתשובתו והביא במרדכי בפ' החובל (סי' ק"ה). ובדורנו אין משגיחין על הכל עד כי הורגלו כל הנערים ברחובות קריה יקראו זה לזה דברי בזוי ולגנות קדושים אשר בארץ. ויותר מזה לא די להם רק כי יבזו את המתים אשר הם לאלפים ולרבבות עד אין קץ ותכלית, וכמו כן החיים אשר הם עודם חיים אלפים ורבבות בכל גלות ישראל. ועתה מה יעשו בני אדם כאשר יראו דברי חכמים הנאמנים בדבריהם ובתורתם ונמשכו בדבריהם אחר הש"י אשר ברא ותקן הלשון, כאשר ראו גודל כח הלשון כמו שהתבאר למעלה, עד שנאמר על הלשון מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. וכך עשו חכמים בדבריהם ובאזהרתם, לא תמצא חטא שהאריכו לספר בו כמו חטא זה, בודאי באמת אם כל בני אדם לבלרין לא יוכלו לכתוב פחיתות הלשון ולכך באו חכמים לתקן חסרון הלשון והאריכו בזה, ובאולי יקחו מוסר אנשי לשון בגודל אזהר' שלהם אשר המבין דבריהם ישתומם. וכל זה בדור הזה אינו מועיל ולא ישימו לב על זה שאמרו (ערכין דף טו.) ומה המוציא ש"ר על עצים ואבנים המוציא ש"ר על חבירו על אחת כמה וכמה, ואיך יהיה דבר זה המוציא דבה וש"ר לא על חבירו רק על אלפים ורבבות אשר הם מתים ואשר הם עודם חיים מה יהיה עונשו. ואם היה לשון הרע גורם לעכב את ישראל במדבר ע"י חטא לשון הרע, ואיך לא יהיה לשון הרע סבה לעכב את ישראל בגלות. וכמו שתמצא ג"כ בגלות מצרים שנאמר אכן נודע הדבר, ובמדרש (שמו"ר פ"א) אכן נודע לי הדבר שהייתי מצטער עליו מה נשתנה אומה זו מכל שבעים אומות שיהיו משועבדים תחת אחרים אבל דלטורים יש בהם ע"כ. ויש לתמוה מפני מה בשביל חטא הלשון ראוים שיהיו משועבדים תחת אחרים והארכנו בזה בחבור גור אריה בפרשת שמות ע"ש. גם כן רמזנו זה למעלה מעט ממנו, כי הדבר אשר מביא המעלה העליונה הוא השמירה מלשון הרע כמו שאמרנו מפני מה זכה ירבעם בן יואש למלוך מפני שלא קבל לשון הרע וכדלעיל. ועוד אמרו בפרק במה בהמה (שבת דף נו:) אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה יצאה ב"ק ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות אמר רב יהודה אמר רב אלמלי לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו אבותינו ע"ז ולא גלינו מארצנו ע"כ. והדבר הזה שהיה דוד מקבל לשון הרע בא לו בשביל הדור שלו שהיו מוכן אל החטא הזה היותר כמו שבארנו למעלה, כי הדור ההוא היו בעלי לשון הרע עד שגם דוד קבל שמץ דבר מהם, ובשביל כך נחלק המלכות כי גרם זה החטא הוא לשון הרע שקבל מלכותו שפלות ממדריגתה, שכל מי ששומר עצמו מחטא הזה הוא ראוי למלכות כי יש לו מדריגה העליונה והפך זה בלשון הרע נמשך אחר הפחיתות. ועוד כי כבר התבאר כי בעל לשון הרע כחו החלוק והפירוד וכמו שהתבאר למעלה ולכך נגעים באים עליו, ולפיכך אמר שנחלק גם כן מלכות בית דוד. ואמר שלא עבדו אבותינו ע"ז אלמלא לא קבל לשון הרע, כי נמשך חלוק אחר חלוק כי כאשר עבדו ע"ז דבר זה החלוק והפירוד בין הש"י ובין ישראל. ועוד יותר שלא גלו מארצם, גם דבר זה עוד חלוק ופירוש כאשר גלו ישראל מן הארץ ונפרדו ונתפזרו לארבע קצות העולם. כלל הדברים כי בעל לשון הרע נמשך אחר החלוק ודבר זה בארנו פעמים הרבה ולכך גורם חלוק ופירוד:
ודע לך כי אף שקודם זה היה ג"כ ע"ז בישראל, אבל כאשר היה מלכות בית דוד ראוים היו ישראל שיהיו אל הש"י לגמרי וכך יהיה בסוף ע"י מלך המשיח שיצא מדוד, ולפיכך כאשר קבל דוד המלך ע"ה לשון הרע ונמשך אחר החלוק והפירוד, נחלק מלכות בית דוד ונמשך מזה שעבדו ישראל ע"ז וכדכתיב (מלכים א', יב) אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליך ישראל ודרשו ז"ל (ילקוט שמואל ק"ו) אין לנו חלק בדוד זה מלכות שמים ולא נחלה בבן ישי זה מלכות בית דוד איש לאהליך ולא לבית המקדש אל תקרי לאהליך אלא לאלקיך, הרי לך כי הלשון הרע הוא הגורם כל פירוד שיהיו ישראל בין האומות ומרוחקים מן הש"י. ובזה תדע כח הלשון כמעט הדבור אשר אמר דוד אתה וציבא תחלקו את השדה, יהיה הדבר הזה גורם אל כל אלו הדברים דהיינו שנחלק מלכות בית דוד ועבדו אבותינו ע"ז וגלינו מארצנו, והאיש הסכל יחשוב בלבו ובסכלותו הלא דבר שפתים הוא, והנה תראה כי היה מעשה הלשון מצטרף לאבותינו במדבר לעכבם, עוד יותר מזה היה גורם הלשון לבטל מלכות בית דוד ולעבוד ע"ז ולהגלות אותם מן הארץ והיה משמש עם כל סבה. ומי יודע הסיבה של אריכות גלותנו זה בין האומות אשר אין ראוי להתלות כי אם בחטא הזה, כי המבין דברי חכמה יבין איך הלשון הרע הוא המביא אל השפלות והפחיתות, והרי מרע"ה כאשר ראה הגלות במצרי' לא היה תולה רק בחטא הזה כמו שנתבאר למעלה, ולכך הוא ראוי בודאי לתלות בחטא הזה כי הוא יותר מסוגל לגלות ולשפלות מהכל כאשר תבין הדברים של מעלה. ויותר מזה כי הוא סלוק השכינה, ואיך תהיה השכינה מתחבר בישראל כדכתיב (דברים, כג) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע וכמו שהתבאר למעלה אל תקרי מכל דבר רע אלא מכל דבור רע, ולפיכך כאשר היו יוצאים למלחמה וצריך שיהיה הש"י עם ישראל להצילם יהיו נזהרים מלשון הרע שהוא מסלק השכינה כמו שהתבאר למעלה, כי בעל לשון הרע נבדל ונכרת מן הש"י. ועם חומר שלו הוא החטא היותר תדיר והיותר רגיל מכל חטאים, כמו שהתבאר שאמרו ז"ל (בבא בתרא דף קסד:) והכל בלשון הרע, ואם כן לא נשאר רק לתלות בחטא הזה שהיה לשעבר ועוד הוא אתנו, מכל אלה הסבות עוררנו הכל. והנה בשברון רוחי ומכאוב לבי על עם ממושך וממורט דור יתום אשר אין לו קצין ושוטר ומוכיח על מעשיו כמו שהארכנו בזה בנתיב התוכחות, באולי ישמעו עם לא בינות דברי יושר ואמת, אף כי בני אדם אשר זה דרכם ואינם מבקשים רק תואנה להגביר לשון שקר כי אם היום דורשים את האמת לא נכנסו בעונש הזה כלל, רק כי הלשון שקר הוא ואשר זה דרכם כאשר ישמעו דברי יושר ואמת מחזיקים עוד בהבלם ויוסיפו לענות סרה. ועם כל זה באולי הדורות הבאות אשר לא נסתבכו בחטא ולא תעבו נפשם יפנו אל דברינו אלה ויצילו נפשם, ואחת מן פעולת לשון הרע נזכיר ודבר זה יהיה לעד ולאזכרת עון על השאר שהם רבו, בפרט במדינות אלו אשר על זה נקראתי להושיע אותם משוט לשון, והדבר זה מגיע אל המתים ואל החיים אלפים ורבבות מישראל ולא יכולתי לאטום אזני משמוע דמים אשר נשפך מידי יום יום:
(וזהו לשון הכתב הנשלח) מלאך ה' בתוכינו. ישכון כבוד בארצנו. משיח צדקנו. בראשנו מלכנו. מלך יהודה. לתורה ולתעודה. גבורת השנים וענודה. שר צבא ישראל היושב אתנו למראה עינים. ישפוט צדק לאפסי ארץ להקים. תורה וחקים. אראלי' ומצוקים. ירוצצו כברקים. לכבוד שם תהלתו. אל חדר הורתו. לשמוע חכמתו. הארכה מארץ ורחב ידים. תחת כל השמים. יפרוש כשחר על ההרים לפני מחנה ישראל להאיר יומם ולילה. לא ימוש מתוך אהלו. הליכות עולם לו. נתיבת חכמה ילך בדרך החיים. להבין ולהורות נתן לבו כלב האריה. אשר יחיה עניי צאן קדשים הוא הדגל הנורא. כבוד יוצרו וכבוד התורה. אדוננו רכב ישראל ופרשיו גאון עולם משוש דורו, ראהו וישמחו במלכותו אדון כל הארץ יקרא. הגאון המופלא מוהר"ר יהודה ליווא יחי אדוננו לעולם וכסאו כשמש יוהלום יכין נצח. מיום בא אדוננו לשבת בארצנו ארץ מעררין ידידות משכנותיך ועדר ה' צאנינו מאליפות בחוצותינו טלאים מבוקרים מבקרים בהיכל מלך ישבו לפניך עדרים לשמוע תורתך ישאו מדברותיך, נכספה אליך וגם כלתה נפשי ובני גילי לבנו ובשרנו ירננו. אשריך ארץ מעררין שמלכך בן חורין בקרבך קדוש ראש גלות ישראל מקור החכמה והתבונה אשר, ממנו ישקו כל העדרים ישאבו מימיו הנאמנים ממנו פנה ממנו יתד ממנו פרוק לא תחסר דבר כל יקר ראתה עיניו עין לא ראתה זולתך בדורנו, ואתה אדוננו. נוראות בצדק תעננו. לנו ולמולדתנו. הביטה וראה את חרפתנו. כסה כלימה את פנינו. דאבה נפשנו. מקול מחרפינו ומגדפינו. בעלי לשון יגדילו לשונם יפערו לבלי חוק מכעיסים את ה' ואת עמו, אשר בזרוע רמה. יעשו אתנו מלחמה. באמרם עלינו כל היום שם של לעז ולזות משפחות נאדלי"ר (פי' ח"ו ממזר) ירחיבו דבריהם עלינו כל מחשבותיהם, ישיחו בנו יושבי שער, נער ובער, ימיקו ברע עושק ידברו על קדושי עליון נפשות יקרות, נשמות טהורות צרורות ומצומצמות תחת כסא כבוד אלקינו בצרור החיים עם אבותינו יקבלו פני השכינה ראשונה במעלה עליונה רואים פני מלך הקדוש הנאהבים והנעימים בחייהם מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם וחפץ צורם, יזכרם אלקינו לטובה וזכותם יעמוד לנו. ואהי נגוע ולבי קרוע אחשבה לדעת שוא ועמל הוא בעיני, לאשר שמענו גם ראינו גדולי הדור חכמי ישראל הקרובים והרחוקים לבשו קנאה לשם ה' צבאות ידברו נפלאות ככחם אז כוחם היום עמנו בחייהם חיותם יוסף ה' ויאריך שנותם וגדולתם לאורך ימים. גם מנהיגי הדור גדולי ישראל אשר היו לפנינו זקנינו וחכמינו אשר בימינו הלכו למנוחתם תמ"כ, כולם נתעצמו לדרוש ולחקור אחר מוצא הדבר, הבינו ביראת ה' ודעת קדושתם ברוב חכמתם עמדו חקרו בחקירות שבעתים, מצאו העול והשקר הזה שלא היה מתחלתו רק עלילות דברים ואויבים הוציאו לקול הזה והוא שקר מוחלט מעיקרא, כאשר אדונינו יראה מישרים בכתבים הללו אשר כתבו חכמי הדור שלא אחד נתן ריוח בין הדבקים בה' אלקינו יגידו צדקתם לעם נברא שבטי י"ה עדות לישראל נטע נאמנים מנורת זהב כלה זרע אמת קודש הלולים, ואתה אדונינו למה אתה לא תעננו ותניחנו ביד מונינו ומענינו ואיה קנאתך וגבורתך המון רחמיך ואמתך עלינו התאפקו, כי מה נאמר ומה נדבר אחר את אשר ראינו את אדוננו אבינו אתה מלך ישראל ומנהיג הדור ראש שבטי יה שבט מישור שבט מלכותך לעשות צדקה ומשפט בקרב הארץ, ובדבר זה תביט ותחריש ויאטים אדוננו אזניו משמוע זעקתנו וצעקת אחינו אשר ישועו מזרוע רמה ואין מושיע לנו בכל החכמים האלה אשר בכל ערי ישראל, אם אין פניך הולכים לשלח רוחך רוח חיים להחיות עם רב עיני כל ישראל עליך בדור הזה שלחך ה' למחיה להעמיד עליונים ותחתונים כלם לא נבראו אלא לצוותא ולשרתך, רועה ישראל האזינה הבט נא וראה שברון לבנו ודאבון נפשנו ונפשות עם ה' קהל גדול אשר מימים רבים נתרבה ונתערבה המשפחה הזאת בכל גלות ישראל רבו להגדיל בנים יולדו דור שלשים ישובו הנה. אליך זעקו מקצה ארץ במר נפשם יתחננו להרים המכשול הגדול הזה מדרך עם ה' אלה המלבינים את פניהם שופכים דמיהם ודם זרעותיהם מגדפיהם ומחרפיהם, ימיקו בעונותיהם, אשר יוציאו רוחם על ישיני עפר יכזבו על קדושים אשר בגן אלקים מסיבתם, ככבי אור מסילותם מתהלכים חוג שמים מחיל אל חיל יראו פני אלקים, בני עליה הם ילילו על משכבותם בדבר אלה המטיחים נגד מעלתם ידברו עתק ואנחנו מבני בניהם באנו לך כביר ונאור רוח אפינו, משיח צדקינו. יחיד בדורנו. עין הארץ עליך עיני ישראל ישברון לאמור יהוד"ה יעלה בתחלה כי לו העוז והגדולה, איש מצליח יריע אף יצריח. גבור המושיע תעיר ותריע, אלוף יהודה ככיור אש וכלפיד יבער באויבינו ואויבי הש"י יגער יתמהו מגערתו יחילו מאימתו תקפו וגבורתו כאש דברתו יתפוצצו הררי עד מהוד נחרות אימת נוראותיך, ולנוגה ברק חניתיך יתהלכו וימשכו כל החכמים המסתעפים אליך לחסות בכנפיך יתלו זינם למלאות דבריך יסכימו על דברי אמת וענות צדק חכמי תורה יודעי מצות ה' האלופים הרבנים אשר במדינת מעררין הסמוכים עליך ואחריהם יחלקו גם שרי המדינה מנהיגי צאן קדשים גבורים אנשים חזקים מאוששים המה הגדולים האלופים כשרפים מעופפים רבנים דק"ק פראג, אמרתי שכל אלה לא יסרבו נגד גדול אדוננו ואלוף דורנו ואל ידחו את רבן לכל אשר יצום ויבקש רום מעלתו, בפרט בגדור פרצה הזאת אשר הוא כבוד אלקים חסד ואמת את החיים והמתים קדושי עליון משרתי אלקינו, ע"פ ראיות ברורות אשר לפניהם יראו עין בעין צדקתם ותהלתם של הראשונים חכמי ישראל עשו אשר בכחם, וגם אתה אדוננו יגדל נצח לא ימוש מזרעו וזרע זרעו עד עולם. דברי המדבר בנפש נכאה וברוח נמוכה, תלמידך ישראל אשר בך יתפאר:
(ואלה אשר יצאו לקנא קנאת ה' צבאות אשר בא לידנו) שמעו מלכים תמימי דרכים. ההולכים בתורת ה' חפצם ורצונם לעשות רצון קונם, גופם וממונם, מוסרים על קדושתו, ועל תורתו. איש איש למעלתו. יורה גדולתו בחדר הורתו מורה צדק לעדתו. ינשא כבוד מלכותו. עד נצח יזרח אור צדקתו. כצאת השמש בגבורתו. שמעו נגידים כי אדבר אתגבר כגבור מתרונן מיין טרדתי ותנומתי על משכבי שוממתי ברוב יגוני על דמעת עשוקים, אחינו בני ישראל אלה. אשר מיד עושקיהם כח ישועו מזרוע רבים סטי כזבים. משרבבים לשון רמיה בדבר לא היה ולא נהיה. רוצים לפגום משפחות יקרות טהורות וכשרות בשם רע נאדלי"ר. אשר מעולם לא נראה לו תמונת כל. זולתי קול מחרפים מגדפים בדו הדבר מזדון לבם הרע מחמת קנאה ושנאה. ולזאת נשארה המשפחה ההיא ביחוסה ובחזקת קדושתה ונתרבה למעלה למעלה בכבוד וגדולה. גם נתערבו בה כמה משפחות אחרות חשובות ויקרות. ורוב גדולי דור וחכמי ישראל נתחתנו בה, ועתה לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו כי ימצא בדור הזה אנשים רעים וחטאים אשר להם לב סורר ומורה מבזי תורה, ולא ישמע לקול מורה. דור טהור בעיניו. ופוסל במומיו, מורה רומז וקורץ, פרץ פורץ. יחרץ לשונו. יעוז בגאונו. עבד על אדונו. יתכבד בקלונו. רבו מאד אלה המתפרצים בעלי חצים לצים נואצים. אשר כן ראיתי חמס וריב בעיר שמעתי דבת רבים מגור מסביב יתהלכון כרום זולות לבני אדם באדם דמו ישפכו לנגוע ולפגוע בכבוד המתי' והחיים עודנו. דרי מעלה עם דרי מטה כמה דמים משתפכים ולבבות משתברים בשבר אשר הם שוברים, בשם רע זה אשר ידוע שקרו. לכן באתי להחרים ולנדות אותם הרשעים שיהיו ארורים נארים במארה, מהרה יכרתו שפתי חלקות חלקלקות ולשונם חרב חדה לנדה יהיו נכרתים מארץ החיים. יען וביען כי מאסו דרסו והרסו מצב קדש לחלל בדברי תהו ואבני בהו, והנני מצוה היום בתוקף גזירת נח"ש כל הכתוב ועובר על הפקודים יחולו על ראשו סערת ה' מתחוללת ורבצה בו כל הקללות הכתובים בספר הזה, והשומע ישמע ינוח במנוחות בצל צחות ושובע שמחות. נאם הקטן שלמה בן לא"א מוהר"ר יהודה ז"ל ה"ה:
הקבצו בני יעקב ושמעו בני ישראל גדולים חקרי לב מצדיקי הרבים, כטל וכרביבים. ראשי אלפי ישראל העומדים על משמרת תפארת כותרות להאיר לפני העם בעמוד אש דת למו בכל מקומות מושבותיהם בחצריהם ובטירותם עד מקום דבר המלך מלכו של עולם ודתו מגיע שם. האזינו נא דבר ה' החרדים אל דברו מי האיש החכם יבין את זאת יגידה על מה אבדה הארץ קוה לשלום ואין טוב לעת מרפא. רפה ידינו צרה החזיקתנו מרעה אל רעה יצאנו את אשר לא שערו אבותינו מצאנו כל התלאות. והיה שארית ישראל אחינו בקרב עמים רבים לרמס וטרף ואין מציל, ועתה בשל מי הסער הזה שאל נא אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, הלא רבו כמו רבו המתפרצים קוצים שקצים ורמשים שורצים אפילו באלף אינם בטלים מטילים מום בקדושים אשר בארץ מעולם אנשי השם המה בעלי מעשה מלעיבים במלאכי אלקים עולים במעלות המדות מצויינים, אין בהם עקש ונפתל, אין בהם צמיד פסו"ל נפתולי אלקים נפתלו בחייהם ובמותם ינוחו על משכבותם בשלום בצרור החיים, ואלו עזי פנים שבכל דור ודור פוסלים במומן דוברים ש"ר נאדלי"ר על צדיק עתק בגאוה ובוז, ירהבו נער בזקן ונער קטן נוהג במשפחות הגונות ויקרות מוכתרים בכתר תורה עמודי הארץ נשען עליהם להביא ולהוציא דבתם רעה אל אביהם בקבר לכרות עולל מחוץ בחורים מרחובות בתולותיה נוגות במשוך התוחלת באין לה דמים תלת על חד להעלה, לא לקחו מוסר סרו מהר מהדרך דרכי ה' מיוחסין לזרעיה דאברהם כולו זרע אמת ברך ה' מרגזים להעלות בריבם מוציאים יקר לזלות, ארץ אל תכסי דמם נשפכו כמים באזיל סומקא וכו' הנמצא שופך שם נקי גוזל וחומס ועושק כזה. ורבים מראשי העדה ועיני הקהלה יושבים על מדין שומעים בזילותא דרבנן ושבידם למחות ואין מוחה להם, אוי להם ולנפשותם כי גדול עונם מנשוא הרבו כושל גם נפל יפול הנופל ובמקום המשפט שם הרשע, הלא על כן השיגוני הלאוני הצרות רבות מצאוני כדאיתא במסכת שבת (דף קלט.) רבי יוסי אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל שכל הפורעניות לא באות אלא בשביל דייני ישראל שנאמר שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו וגו', כי מה יתרון לבעל הלשון חץ שחוט לשונם תצמיד מרמה מי בהם יגיד זאת וראשונות ישמיעונו יתנו עדיהם ויצדקו, אין זה כי אם רוע לבבם מכת מדברי שקרים מרחיקים עדותיהם טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם והיה להם העקוב למישור הלא נכתב ונכת"ם עונם בהם. משחתם בהם מום בם מחללים שרי קודש ישראל נותנים לגידופים לעייל פילא בקופא דמחטא, הלא למשמע אוזן ידאב נפש השומע ישמע, ומי חכם וישמור אלה לבלתי יוציא חמ"ה מנרתיקה להפילם חללים חללים למען יכחידום ולא יזכר שמם כי אם לאלה ולקללה בקרב עמי הארץ, ועל נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו לגודל עוצם חילול השם וכבוד התורה ולומדיה בחץ שחוט לשונם בהבל פיהם וריק והבל מצינור אופל סדרים באושים מבאישים בשרשים, מבורים נשברים, פורים ראש ולענה והם הלולים בכלים מכלים שונים, ובעריות לא נאמנו כי חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו, ועין רואה סרח העודפת מחרפת מערכת אלקים חיים, ואוזן שומעת דברי שוא ידברו עתק לא לרצון לפני ה' כי משאות שוא ומדוחים כסוחים מונחים פוסחים על סעיפים נרפים הם נרפים למען ספות התועפות תועבות שדופות קדים, בהגלות נגלות מכלות עינים וכמתלהלהים מורים חצים בכרם ה' צבאות ופורצים גדרו של עולם, בינו נא זאת אתם הזקנים בינו שנות דור ודור הנמצא כזה. ועל הכל השדכנים סרסורי עבירה אינון סרים סוררים הולכי רכיל משחיתים המה כסף נמאס קראו להם כי מאס ה' בהם, כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו למען עשות את אשר זממו, וגם על אשר לא היה ולא יהיה מחפשים ומדמים מילתא למילת' עד כי ימצאו עילה להטיל בהם ארס יותר מהנחשים השרפים, מועלים מעל בה' יתב' ובחרם שהחרימו הקדמונים רבינו גרשון מאה"ג ובית דינו שלא להוציא לעז על המתים ולספר אחר מטתם. גם במרדכי פר' החובל שם כפולה ומכופלת למקום ולבריות עון מוציאי שם רע יסכר פה הפוערים פיהם לבלי חוק לחוק חקקי און ולכתוב מכתבי עמל לא הביטו ביעקב ולא ראו בישראל ולא שערוהו אבותינו בשום ספר זכרון דברים. הלא גם הם פוסלים את זרעם כי יוציאו שם דבה הזאת ואח"כ הוא מתחתן בם נמצא שפוסל את זרעו ועליו אמרו אוי למי שפוסל זרעו, ועל אלו מוציאי דבה רעה וכיוצא בהם המוציאים מפיהם דבה רעה על המתים הקדושים ואשר עודם בחיים הללו חכמינו הראשונים אשר מפיהם אנו חיים. נוסף על זה הפליגו האחרונים ז"ל בענשם הקשה והוסיפו שבע על חטאת החוטא והעלו גם העלו את דבריהם דברי יושר על הספר איש איש חונה על דגלו מחנה מול מחנה ע"פ התורה וחכמיה, עד אנה לא יאבו לשמוע מקרוב מפי ראשי וקציני הארץ, נתעוררנו ע"פ הכתב הרשום אמת יחדו לנו שאלו ובקשו לעמוד על הדרכים לאמר קשר לכל אשר נאמר קשר למען תת שארית לישראל, יען כי ראו היות הפרוץ מרובה על העומד, גלל כן קמנו ונתעודד בהתאסף פה עם ה' בלב אחד לצאת לעזרת ה' בגבורים בכל תוקף גזירתנו נח"ש עד מקום ידינו מגעת שם להיותנו זריזים זהירים בדבר מצוה גדולה כזאת ולגדור הפרצה למען החיות עם רב כיום הזה, והסכמנו בהסכמה ובאגודה אחת כולנו כאיש אחד. והנה אנחנו מחרימים ומנדים ומאררים ומקללים בכל קללות ותוכחות האמורים בתורת משה ובחרם שקלל יהושע בן נון ואשר קללו בהם חכמינו הראשונים והאחרונים נוסף על החרם רגמ"ה את האיש הרע או אשה בתולה זקן ונער אשר ימרה עוד להוציא מפיו ש"ר הנזכר בפרהסיא או בפירוש או ברמיזה או בקריצה, ארורים יהיו לה' אלקי ישראל אוי להם ולמעשיהם כי גדול עונם מנשוא מי ירפא להם, ארורים יהיו מפי ב"ד העליון ומפי ב"ד התחתון, יפקוד ה' עליהם בחרבו חרב פיפיות הקשה ועלתה באשם וצחנתם והיו דיראון ועפר תחת כפות רגלים, רשעים לא יזכר שמם ולא יעלו לרצון לפני כל בשלחם חצי לשונם שנונים עם גחלי רתמים. לפח יהיה שלחנם ערוך ונח"ש הקדמוני חיווי דרבנן על צוארם כרוך, לא יבאו בקהל בסוד ישרים ועדה, יהיו כדומן על פני השדה, גם להכריז עליהם בכל בתי כנסיות בקלא דלא פסק בכבוי נרות ובתקיעת שופר להחרימם ולנדותם פתם פת גוים ופת כותים גרי אריות בשרם בשר חזיר וחלב הכליות, יינם כיין שנתנסך לפני ע"ז קדר ונביות, ועוד בכמה מעלות כפולות ומכופלות עד תעלה אף ה' באפם לזרא ובערו ואין מכבה או אז יכנע לבבם הערל כי זה דרכם לחוק חקקי און מרמזין באצבעותיהם אצים ברגליהם חוטאים שמו אותותם אותות בדים חרב על הבדים שקר תרמיתם ובוטים כמדקרות חרב וכמחט לבשר חי, בחייהם הם מתים טמאים בגופם ובנפשם, והבדילם ה' לרעה לדיראון עולם ולחרפות יד ה' תהיה בם להומם, מקרב המחנה עד תומם, ימח שמם. ויהיו נצודים במצודות העונשים הנזכרים ובחרם קדמונים הוא רבינו גרשון מ"ה ובית דינו נוסף על זה חרם האחרונים, ובאם היה תהיה לא תהיה איש אשר יבטא בשפתיו לעבור אחד שוגג ואחד מזיד משפט אחד לכלם יהיה ראשונה נלכד במצודה רשת זו טמנו לו ואחת מהם לא יעדר, ובאם אמר יאמר האומר ש"ר ההוא לשוב בתשובה כי פן אז יכנע לבבו הערל יהיה דינו חרוץ להיותו מוכרח לילך אל שלש המקומות ולבקש תשובה משלשה חכמים חכמי וזקני הדור שיהיו בימים ההם בחמשה הארצות האלו פולי"ן גדו"ל פולי"ן קט"ן רוסי"א ליט"א וואלי"ן, המה יפסקו עליו דין מלקות ארבעים יכנו בראשו ועל קדקדו בב"ה ביום הכניסה ואחר כך יפסקו את אשר יראה בעיניהם כפי המבייש והמתבייש. ובאם גם יתן בפדיון נפשו את כל הון ביתו בוז יבוזו לו. ובאם ישנה באולתו ככלב שב על קיאו לא יהיה לו אז שום כפרה בעולם הזה ולא בעולם הבא ולהוסיף עליו כהנה וכהנה כפליים ועשר ידות, ועתה ראו נא אתם הרי ישראל היושבי' כסאות למשפט וראשונה במלכות איש ואיש חונה על דגלו בעדה קדושה ובתוכם ה', אם החרש תחרישו מה תעשו ליום פקודה בהיות שכל מי שבידו למחות ואינו מוחה נתפס ח"ו בעונו. ע"כ קומו נא התעוררו נא לעזרת ה' בגבורים וקנאת ה' תקנאו והיא תעשה זאת, ותסכימו על ידינו וקרא זה אל זה בקשר אמיץ וחזק לבא גם על החתום כמונו היום ואז יעלה העשן בם כעשן הכבשן אין מכבה לאין מרפא. ודי להם בהערה זו. ואתם תהיו נקיים מה' ומישראל. וכל העם על מקומו יבאו בשלום. בשובה ונחת והשקט. והמכניס את עצמו בעובי הקורה. לנקום נקמת ה' והתורה, יזכה לחזות בנועם ולרב טוב הצפון לצדיקים האורה. וכל הקללות והחרמות והעונשים הגדולים והנוראים העלינו על הכתב במגילת ספר יחולו על ראש המדבר ומוציא ש"ר ההוא מאז, ותיכף אחרי שיודע הדבר ע"פ הכרוז יכרוז ע"פ הסכמות החכמים ומנהיגים יסכימו לדברינו כאחת מידידים אשר בקריה נאמנה ק"ק לובלין המהוללה, ומהם יראו וכן יעשו בכל מקום שאחינו בית ישראל עדה קדושה דרים שמה, אלה דברי הבא על החתום היום יום ז' טבת שמ"ח ליצירה. פה עיר הצדק עיר ואם בישראל אלקים יכוננה עד עולם סלה פוזנן המפוארה והמעטירה. נאם אלעזר מיזא מווירמש:
דברים נכונים אמורים הנאמרים למעלה ויפה דנו וכתבו כי כבר ידוע כמה גדול כחה של בושה בדבר קשה ואין הכוונה רק להתכבד בקלון בדברים שקרים, הנה יוציאו מפיהם אוי להם ולנפשותיהם וירבצו עליהם כל הקללות האמורות באמרות טהורות ככתוב ברום השורות, דברי מרדכי נקרא יפה בן לא"א רבי אברהם זלה"ה:
קול שאון מעיר עולה תמיד תנצלה אזני אוזן שומעת תוכחות נאצות מועצות נמרצות כל היום יחרוש החורש און לחשוב מחשבות עול, ישית בשמים פיו יפעור לבלי חוק צודד נפשות במו פיו, כזאבי ערב נכסף לטרוף טרף, אדם יכה בשבט פיו לקדושים אשר בארץ, גם אשר עודם עמנו בחיים כל רוחו מוציא כסיל ויביא דבה רעה שם שמץ ודופי פסול נאדלי"ר, ופי' דבריו ח"ו ממזר, לנגוע בכבוד אלופים ומיודעים אנשי אמת ואנשי מעשה רבים בתורה ובגדולה מבני משפחתם ואשר נתחתנו עמהם גדולי הדור משפחות מיוחסות שבישראל, מהם כהנים לוים. גם רבותינו האחרונים אשר על פיהם אנו חיין החמירו והכבידו בעול ברזל על מרחיבי לשון כמוהו, הלא המה קדושי ארץ הגאון המופלג כמוהר"ר יצחק בצלאלש זצ"ל, והסכים על ידו ראש הגולה אור ישראל הגאון מוהר"ר שלמה לוריא ז"ל, והאלוף החסיד אשר מנוחתו כבוד בארץ החיים מוהר"ר יוזפא כ"ץ זצ"ל, וז"ל החכם הנ"ל בפסקיו וכו' ונאם אליהו הזקן אף אני אמרתי שיש עלינו לקיים ולגדור גדר ולעשות משמרת למשמרת, עד שאמרו מכין ועונשין לצורך שעה לחסום פי דובר שקר מטיל מום בקדשים לנגוע ח"ו במיוחסים כשירי ישראל וליסוד יסוד מוסד שלא יעמוד כל אחד בשאט נפש לומר אין אלקים ושופטים בישראל חלילה, כאשר נזכר זה בדברי רבותינו הראשונים בתלמוד ובפינות המדרשות ובדברי הפוסקים האחרוני' נוחי נפש שלא להוציא ח"ו שום לעז על משפחות מיוחסות שבישראל, ובפרט על נוחי נפש אשר הלכו לעולמם כי באנו לאגדה דרבי תנחומא פרשת ואתחנן אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כל הכעס עלי למה אמר ליה אתה אמרת שמעו נא המורים הנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, וכי אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם כך, אמר לפניו רבש"ע ממך למדתי שאמרת את מחתות החטאים האלה בנפשותם אמר לו אני אמרתי בנפשותם לא באבותם עכ"ל. והנה שהקפידו בפרט על נוחי נפש, ק"ו מי שפוגע בכבוד חיים ומתים מאחר שראיתם ג"כ פסקים ישנים מהגאון מהר". ומוהרר"ש נוחי נפש שרבים נכוו בגחלתם זו, צריכים אנו לעשות גדר ומשמרת לתקוע יתד אשר לא ימוט, ואף אחרי מותנו לדורות ולדורי דורות שלא יעלה על שום לב אינש אשר בשם ישראל יכונה כו', והיה זה השלום על דייני ישראל, נאם יצחק כהן שפירא בר דוד כהן ז"ל:
אמרו פחותי עמנו על משפחות יקרות כאלו לתלות בוקי סריקי, וחכמים ז"ל אשר בכל דבריהם תמיד לקחו לבחינה אמיתת פרסום ההנהגה וכושר מעשה איתן, במאמר (קידושין דף עא:) הני בי תרי דקא מנצו בהדדי האי דקדים ושתיק מיוחס טפי. ואמרו (פסחים דף מט:) לעולם ישא אדם בת ת"ח ואילו היה בתלמידי חכמים ח"ו שום פסול או במשפחה יקרה אשר בה חסידים ואנשי מעשה חבירים מקשיבים היה זה הפך הכלל המונח בידם. אלא שבלי ספק קבלה בידם ויתד הוא שלא תמוט כי בכל מקום נר מצוה ותורה אור יאירו אל עבר בני המשפחה אין כל גופה צריכה בדיקה דלא חשיד הקב"ה דעביד דינא בלי דינא. לא כאלו המשוקצים והמתועבים אשר כי יראו משפחה מיוחסת בתורה ובגדולה והנהגת אנשים ביושר בכל מעשיהם, יתנו בהם עיניהם להביא עדיהם דופי. וכדי לחזק מחשבתם הרעה ירחיקו עדיהם בצד אסתן לדבר נבלה בימים קדומים שאי אפשר להכחישם, ובזה יוכלו לעשות לכל משפחה שבעולם במעשיהם הרעים בענין הפסול הנקרא בלשונם נאדלי"ר. ומי יודע רוב התלאות והצרות אשר ישטפונו מדי יום ויום בשל מי הסער, והנה הראיה שפגם ההוא הנה הוא יאמר בפרט על משפחות יקרות וחשובים וכל המשפחה נמבזה ונמס לא עליהם הפסול ההוא. ועתה מחדש קמו בהם עידי שקר רבו עבדים המתפרצים כמתלהלה יורו זיקים ומות בעלי חיצים באתרא דקביעי וברי הזיקא בבעל פרצות כל תנויי דידהו בנזיקין ועוקצין ושמונה שרצים לשונם חרב חדה שפתם אתם, דועכו כאשר קוצים, ארס"ם ארס ברזל, לתת דופי במטה שלימה וערס רעננה אבותיהם של אלו אנשי צורה מהם יתד מהם פנה תחתם קמו זרע מבורך מעשה אבותיהם בידיהם. ולכן הפוגם בפסול ובפגם הנ"ל ובזרעו ובמשפחתו יאמר ה' לשטן קום לך הנה זה האיש אל שאול ירד אל ירכתי בור שחת ירד אחריו כבודו, ותכבד עליו נחושתו נחש עקלתון, תבואהו שואה לא ידע ורשתו אשר טמן ירדוף אויב נפשו ובקרבו ישים ארבו, קשתותיו תשברנה ובלבו תבא חרבו, לא נין ולא נכד בעמו ולשריד לא יהיה זוכה. יהי דרכו חושך וחלקלקות ומלאך ה' דוחה. כל יום קללתו תרבה מחבירו עד לקברות יובל, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, תולעה ורמה גדודים יעלו עליו כמחט בבשר החי, משפטם בגיהנם שנים עשר חודש. והמכוונים להוסיף בעונש האיש ההוא כדי רשעו ופשעו ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו, וכל מקום אשר דבר כתב זה מגיע אבקש כל הירא והחרד לנקום נקמת הש"י ונקמת תורתו המחוללת מן המשפחות מהר שלל חש בז, כי יחלץ חושים בין דין לדון האנשים ההם מוציאי דבה רעה הן יחיד הן רבים כפי חטאתם כפלים. ובאתרא דמריה קולפא זיינא תלא מרה ביתה יתלו זייניהם קשת נחושה, לשבר גדוף רשע אשר לשונם הגבירו שפתם אתם למען ידעון שדון, ועל כל חכמי ישראל הנוקמים נקמת העלובים ואינם עולבים שומעין חרפתן ואינם משיבין עליהם אמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו שמש צדקה ומרפא בכנפיה, נאם הכותב ולבו בל עמו טרוד מאוד לוחך עפר רגלי החכמים וסר למשמעתם, בנימין סג"ל:
קול נגידים נחבאו, ראו חתת וייראו, כי באו בנים שאננים עד משבר מפני פה דובר נבלה, ישישו כי ימצאו לגאול בפת פגם בשגם המה זרע קודש מחצבתם, למשפחותם לבית אבותם, על צבאותם יחנו במנוחתם, וא"כ ע"י מחלוקת יצא קול המולה מדברי נבלה, מי האיש הירא את ה' לא יחרד וילפת והנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ינוח שבט הרשע על גורל נקיים, ילעג למו באצבע מורים, המורים בחצים שנונים כוננו יתר. יתר שאת, שאת וספחת זמרת הארץ ואציליה, הגדילו עקב ויעבירו קול, קול דממה ברמה קמה אלומתה, ברוח שפתם אתם, ישענו במשענת הקנה על כל מוצא פיהם דברי שוא בדברי חדודים כמח"ט לבשר חי ורב פעלים עד אשר איש את אחיו ירחיק וחרפה ישא על קרובו. את זה מצאתי ראיתי, מאנה הנחם נפשי. שומו שמים ותבקע הארץ לקולם, מי נתן למשיסה יעקב בנים כשתילי זיתים ששמנם אגור ובתוכם ה', נתונים לעם נבל לעם לועז להוציא לעז און ותרפים וישראל לגידופים. העל אלה יתאפק ה' ולא עליהם תהיה המגפה ומתהום רובצת האלה על קדקדם ומלאכי אלקים עולים מבין עפאים יתן קול, קול ה' חוצב להבות אש גחלים יבערו ממנו בקנאתו על דבר פשע ורשע, קמו תרבות אנשים חטאים רואות את הקולות בהגלות נגלות כאחד הריקים, אויב ומתנקם, הוציא יש מאין, הוליד שטי כזב אין אומר ואין דברים זולת קול. מי לה' אלי לעבדו שכם אחד, יבגוד איש באחיו לטמא בשפתים בני ציון היקרים בשקרים וכזבים והנה כואבים. ובאמת זה עוד רבות בשנים קרוב לששים, שמעתי מפי הגאון המופלג מהר"ם בראק שהיה זקן מופלג מאוד שהעיד ששמע מפי זקנים, שכל מי שירצה ע"י הענין הזה לפגום נוח לו שלא נברא, ואם הוא בפניו אין לו חלק לעה"ב, ואם הוא שלא בפניו או ברמז או בקריצה שהשומע יבין היות הכונה על הענין הזה, הרי הוא בכלל ארור מכה רעהו בסתר ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר התורה ולא יאבה ה' סלוח לו כי יעשן עליו אפו אחת ועברה שתים ושבעתיים יוקם, ומאספנו אלקי ישראל יואל גואל לשלוח עם אליהו התשבי, לטהר ימהר יחיש מעשה ה' כי נורא הוא. אזי יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים, כה דברי מעתיר הצעיר נרצה לעבוד עבודת הקודש אלעזר אשכנזי:
מי אני לבא הלום במקום גדולים לעמוד וראוי לאיש כמוני לקיים בעצמו ראוני נערים ונחבאו, ומכל מקום אמרו חכמים (ברכות דף יט:) במקום שיש חלול השם אין חולקים כבוד לרב. וראוי לכל בר נש לדחוק את עצמו לבא לתוך המנויין להיות נוטל גם כן את חלקו במצוה זו, באפושי גברא לחזק הבדק, ולהיות גזירתו גם כן על אלו האנשים מוציאי דבה רעה על משפחות מיוחסות כנ"ל, ועונשם חרוץ כנ"ל, אלה דברי הקטן והטפל יוסף בן יצחק ז"ל איש גינצבורג:
כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, גם אני הצעיר בא ללמד על הכלל כולו באתי ולעייל בפילא דמחטא. ואלה מוסיף על דבריו כי כי אם יש ח"ו לחוש לזה לא הנחת בן כשר לאברהם אבינו, בכן על כל הדברים האלה הנני מסכים לכל הגזירות הנ"ל על כל איש ואשה אשר יוציא לע"ז הנ"ל, הן על הכלל הן על הפרט, ולאפס הפנאי אקצר, נאום הצעיר זעיר שם אורי ליפמאן חפץ בכמוה"ר ישראל המכונה זעליגמן חפץ י"ץ כתוב פה גניזין:
בהיות צעקת אנשים באה על מקצת אנשים מקצה המחנה מוציאי דבה רעה שם שמץ פסול דופי נאדלי"ר, ומטילים מום בקדשים לפגוע בכבודם, והמצורפים אליהם אשר עודם בחיים הם היום עמנו, ואשר כבר חלפו והלכו לעולמם. הנה אנו מחרימים ומשמתים ומנדים נדוי חרם ושמתא וארור וקללה בגזירות עירין ובמאמר קדישין בחרם בית דין עליון ובחרם בית דין התחתון ומאררין ומקללין בכל הקללות והאלות הכתובים בתורת משה ובחרם שהחרים יהושע בן נון ובקללה שקילל אלישע את הנערים ובאלה שקילל את גחזי נערו ובקללה שקילל הכהן את האשה לנפיל ירך ולצבות בטן, ואסכרה תהא מיתתו וכרות יכרת מקרב עמו, אשר ידבר את שם רע הנ"ל על איזה איש או לקרוביו או לבני משפחתו ולכל המצורפים אליו, ואפי' ברמז רמיזה בעלמא או בקריצות או בעקימת דבריו, אז יחולו על ראשו עונשים הנ"ל ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה, וכל הקללות נדוי חרם שמתא הנ"ל, וגם יהיה מופרש ומובדל מכל קדושת ישראל עד אשר ישוב מדרכו הרעה ויקבל עליו את גזר דין הנפסק ונחתך על פי מורים כמבואר וכתוב במגילת ספר הלז, את הכל יעשה ויקיים ולא יפול דבר ארצה וכל ישראל ישמעו וייראו ולא יזידון עוד וכו'. גם אני גוזר בגזירת נדוי חרם ושמתא על דייני ישראל שבכל קהל וקהל שיזמינו שלשה ויעמידו בימין צדקו של אותו האיש שדבר עליו סרה וכל הנלוים אליו להכריח לכוף את סורר ומורה אשר יעמוד ולא ירצה לשמוע אל דברים הנ"ל וללכדו במצודות כל העונשים הנ"ל ואחד מהם לא יעדר בלי שום איחור ועיכוב, ואדרבה כל המוסיף הרי זה משובח ותבא עליו ברכה. נאום אברהם בן מוהר"ר מרדכי ז"ל: (עד כאן דברי האלופים על הוצאת שם רע וזאת היא תשובתי):
"ישבתי וראיתי דמעות העשוקים, "הנאנחים ממעליבים ושותקים, "והנה בא אלי שועתם ממרחקים, "דמיהם ודמי זרעם נואקים, "הוכו בדברי נרגן ובהם נזקים, "בשוט לשון מוכים ולוקים, "נספים בלא משפט וחקים, "בדברי שקר ישעו ומחזיקים, "צאצאי ישראל בלשונם הרע מדקים, "למדו לשונם דברים רקים, "אמרו ללשוננו נגביר מי אדון בשחקים, "לירות במסתרים תמימים וצדיקים. לכן רוחי אעורר בקרבי, כאיש גבור מלחמות יריע אף יצריח, וארים כשופר קולי להשמיע אל כל גלות ישראל. ומי יתן לי שאגת אריה וקול שחל שאוג אשאג להגיד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. כי כאשר האדם ישקול בדעתו עון הזה אשר בישראל הוא יחרד לבבו ויתר ממקומו, כי בדבור אחד מוציא דבה ולעז על רבבות ישראל חיים ומתים. ועל הכל שאין איש בעו"ה בדור הזה מוחה, ויותר הפלא ופלא להוציא דבר שקר שאין לו ידים ורגלים לא שורש ולא ענף, רק עיקר בנינו על עמל וכעס שחוק והתול של בעלי הדבה, לומר כי בן היה נושא אמו בבלתי הכרה. התשכח אשה עולה ואת בן בטנה לא תזכרנו, שומו שמים על זאת, ואלו היה הדבר מקובל מאיש חסיד ובעל מעשים הי' ראוי לומר הלא רוח שקר ועועים מדבר בו, כי כל מעשה שלא נמצא לו חבר וריע הוא לבדו דבר באין ספק שמו נעדר, שלא נשמע כיוצא בזה מעולם. אך ראשיתו הוא בעלי הדבה ושורשו שורש צפע נחש הקדמוני, הם אנשים בורים מכל חכמה עמי הארץ אשר דרכם זה כסל למו קולם כנחש ילך ורוכבם סמאל, הם בני אדם מדמים עצמם חכמים מסמאים עיני הבריות ומתעים אותם, אומרים טליתך צח ומצוחצח השמר לך לבלתי התגאל. ותחת אשר היה להם לבער להכרית לשון שקר, הם מחזיקי דבה ומתעים בני אדם בדברי תוהו, וישימו תורת הלשון תורתם והוצאת הדבה חכמתם, מורים באצבע ושלח און, וכל זה מפני שהם ערומים מכבוד התורה, רוצים להתגבר בקלון החיים והמתים להיות להם לכבוד ולתפארת ויעטו כמעיל בשתם וקללה כמדם וישוב במחשבתם עליהם, כי כך פסק שמואל דיניהם (קידושין דף ע.) כי הפוסלים שם פסול עליהם וטומאתם עמהם, אך כל איש צדיק חכם בסודם לא בא נפשו ולא עלה על לבו כזבים אלו, וא"כ ח"ו לא תהיה משפחה כשירה בישראל אשר לא עלה עליה הכורת הוא הלשון אשר לא הטיל בה נחש הקדמוני זוהמא, כמו שאזנינו שומעים ולא אחד. אך הדבה הנזכרת יותר עמי הארץ מסרכי סרוכי, ולא בשביל שיש לדבה זאת פנים יותר כי לו פנים קלקול וקול שוברו עמו כמו שאמרנו כי אין בכל הוצאות דבה דבר שאין לו יד ורגל כמו זה, רק כי דבה הזאת מעמיקים בעלי לשון הרע בכמה לשונות ורמיזות ומליצות משונות זו מזו והם כמדקרות חרבות עד כי ירא האדם ממדקרות חרבות שנונות, ויהי לאות ולמופת לבני מרי ולכל איש רע ובליעל. ולכך בעלי הדבה ביותר מסרכי סרוכי בזה, עם סבה אחרת מצורף לזה, כי הרה עמל וילד שקר במקום אשר שם גסות החומר וארץ לא מטוהרה ולא גושמה ממקור החכמה אשר אין זה פריו. ואלה תולדות הלשון פתי יאמין לכל דבר הבל ושבוש כי אין להוצאת הדבה הזאת שום פנים כלל, ולא היה צריך לדבר מזה כלל ולהביא ראיה לבטל דבר זה, וראוי שיאמר על מי שבא להוכיח ולברר הדבר שהוא מן המושכלות הראשונות וירצה לברר בראיות ובהוכחות שאותו אדם נחשב לפתי כאלו אין אצלו מושכלות ראשונות ידועות בעצמם מבלי ראיה והוכחה. אך במה שלב האדם מלא הוללות מעצים עיניו מראות האמת וחשכו עיני שכלו עד כי ישים האור לחושך והמתוק למר, עד כי הורגל נפשו החסירה להכחיש המושכל ראשון ידוע לכל אדם עד שצריך לברר אליו אף המושכלות הראשונות, ולכך אף כי הדבר הזה אין צריך ראיה והוכחה לאיש משכיל אך לבני אדם קצרי השכל מאמינים לכל דבר צריך ראיה ובירור:
במסכת גיטין בפרק המגרש (גיטין דף פט.) ת"ר בעולה אין חוששין לה נשואה אין חוששין לה כו' שלא לפלוני אין חוששין לה בעיר אחרת אין חוששין לה שפחה אין חוששין לה ממזרת אין חוששין לה הקדיש פלוני נכסיו הפקיר פלוני נכסיו אין חוששין להן, ובספר רב אלפס חלוצה אין חוששין לה ע"כ, מוכח מהכא דקול ממזרת אין חוששין ולא הוי מידי. והא דפי' רש"י ז"ל בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עו.) אמתניתין הנושא אשה צריך לבדוק אחריה ד' אמהות כו', ובגמ' אמר רב חמא בר גוריא משנתנו כשקרא עליו ערעור ופי' רש"י ז"ל כשקרא עליו ערעור, אין צריך בדיקה אלא א"כ קראו עליו שני עדים שמץ פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול, ומשמע דיציאת קול הוי מידי, וקשה לדבריו דכאן אמר בהדיא דקול ממזרת אין חוששין לה, ובודאי אין דעת רש"י ז"ל דיציא' קול נקרא ערעור, א"כ הא דקאמר בפרק קמא דגיטין (דף ב.) אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו ופריך ערעור דמאי אילימא ערעור דחד והאמר ר' יוחנן אין ערעור פחות משנים אלא ערעור תרי תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ע"כ, והשתא לפי' רש"י ז"ל דלמא הא דקאמר אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו, היינו ששנים מעידים שיצא קול דהשתא הוי ערעור תרי, ולא קשיא מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ששני עדים הראשונים לא העידו רק על יציאת קול ולכך יתקיים בחותמיו בשני עדים גמורים וסמכינן על הנך שני עדים אחרונים. אלא בודאי פשוט דלא הוי קול מידי בשום דבר, לפסול על ידי קול. אבל דעת רש"י דהוי קול מידי, לענין זה שצריך בדיקה בד' אמהות וקול זה לא הוי לפסול אלא להצריכה בדיקה לכתחילה כיון שיכול לבדוק למה לא יבדוק, אבל לפסול בודאי לא הוי קול מידי דהא אמרינן הכא בהדיא ממזרת אין חוששין לה וכו':
אבל הרמב"ם ז"ל בפ' י"ט מהלכות אסורי ביאה והביאו אותו הטור לפסק הלכה אין דעתו שיהיה הקול מועיל אפילו להא מלתא דענין בדיקה, ופי' הרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן דהיכי שקרא עליו ערעור צריך בדיקה היינו שהעידו שנים שנתערב בהם ממזר ע"כ, ומשמע דוקא בהאי גוונא שמעידים העדים שנתערב פסול במשפחה בודאי דזה ודאי הוי ערעור לבדוק ד' אמהות, אבל קול לא הוי מידי כלל ואין צריך אפי' לבדוק, ומכל מקום רש"י לא קאמר דמהני קול רק שיש לו לבדוק לכתחלה לכל הפחות ולא דסבר כלל שיהא שמץ פסול בקול. מ"מ דברי הרמב"ם ז"ל והטור נכונים וברורים ואין ספק בהם דלא הוי קול מידי אפי' לענין חששא, חדא דהא הכא קאמר ממזרת אין חוששין לה, משמע דלא הוי חשש כלל ואפי' לענין לבדוק בד' אמהות דאל"כ לא הוי ליה למימר אין חוששין לה, ועוד כיון דאמר ר' יוחנן אין ערעור פחות משנים והנך שנים מוכח בפ"ק דגיטין דהוי עדים גמורים ולא בקול וכמו שהוכחנו למעלה, א"כ הכי נמי כיון דקאמר משנתנו כשקרא עליו ערעור ג"כ פי' ערעור דהכא כמו כל ערעור דצריך שנים עדים גמורים ולא בקול דאין ערעור פחות מב' עדים גמורים. והא דתנן (גיטין דף פח:) יצא שמה בעיר מקודשת ה"ז מקודשת וא"כ חוששין לקול, הרי פי' רש"י דקלא דמתניתין היינו שאומרים היום נתקדשה פלונית ע"כ, כלומ' כי מה שחוששין לקול דוקא כאשר הקול יוצא כי היום נעשה דבר זה אז חוששין לקול, אבל שאר קולות לא עלה על דעת האדם לחוש. והא דאמרינן בפרק ב' דכתובות (דף כו.) דנפיק עלי' קול דהוי בן גרושה ובן חלוצה ומחתינן ליה ואתא עד אחד ואכשר ליה, ומשמע מזה דבקול מחתינן ליה ופסול מן התרומה. זה אינו שהרי הרשב"ם ז"ל פי' בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף לב.) בהדיא אהך מילתא גופי' וז"ל ונפיק עלי' קול דבן גרושה ובן חלוצה קול בעלמא ולא עדות ומחתינן עד שיבדקו את הדבר שמעלה הוא בכהונה עכ"ל, הרי לך כי אין זה פסול כלל לפסול ע"י קול רק דפסלינן ליה שלא יאכל בתרומה עד שיבדקו אם יש ממש בקול דשמא מיד יודע לנו שהוא אמת, ובודאי אם לא נוכל לדעת כגון שאין לו מכירים בודאי לא מפסל, רק לענין הא מלתא דשמא מיד יודע לנו שהוא אמת ולכך מחתינן. ואף גם זה כתב הרשב"ם ז"ל דמשום מעלה שעשו בכהונה בלבד מה שבודקין אחר הקול דשמא יודע לנו מיד שהוא בן גרושה ובן חלוצה. ואדרבה מהתם יש להביא ראיה דלא הוי קול מידי, דקאמר התם בנפיק עליה קול דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואתא עד אחד ומכשרינן ליה ואתא תרי סהדי דבן גרושה ובן חלוצה הוא ומחתינן ליה, משמע דוקא דאתו תרי סהדי ואמרי דבן גרושה הוא אז מחתינן ליה אבל אי אתא חד סהדא לא מחתינן לי', ואי קול הוי מידי אפי' אתי חד סהדא נמי נוקי עד אחד נגד עד אחד ונפסל אותו בקול שיצא עליו דהוא בן גרושה ובן חלוצה מעיקרא, אלא קלא לא הוי מידי רק לענין זה שמא יודע לנו מיד דהוא בן גרושה, ואם לא היה רק עד אחד שאמר שהוא בן גרושה אז נוקי עד אחד נגד עד אחד ונשאר כשר דקול לא הוי מידי כלל רק לבדוק הדבר, כמו שפי' הרשב"ם ז"ל בהדיא דלא הוי קול מידי רק לבדוק:
ומזה אתה למד כמה גדול עונש החטאים בנפשותם המוציאים דבה על המשפחות בקולות, ולא בקולות אלא בהברת רעועה ושבורה שאין בהם ממש, מוציאים דבה על משפחות גדולות ומבזין את החיים ואת המתים בדברי הבל שלא נמצא לו סמך ולא סברה ולא טעם וריח. והא דתניא בפ' ב' דכתובות (דף כח:) נאמן התינוק לומר משפחה זו כשרה משפחה זו פסולה, א"כ שמעי' דהתינוק נאמן לומר מה ששמע מאביו. דודאי אין זה ראיה כי כבר אמרנו דלקול ליכא למיחש, אבל הא דתני נאמן התינוק לומר כך אמר לי אבא היינו שהתינוק אומר כך אמר לי אבא שהוא יודע בודאי ולא שהתינוק אומר כך אמר לי אבא משפחה זו קול יש עליה שא"כ לא שבקת משפחה כשירה בישראל, אם כן הך ברייתא לא שייכת ולא נוגעת לנדון זה. והר"ן ז"ל הביא על הך ברייתא דברי הראב"ד ז"ל שכתב שהקטן נאמן משום דאית ליה קלא יתירא ומפרסמא ליה מילתא ולא מחלפת ליה ואי הוי תרי פסלינן לה אפומייהו ואחד חיישינן לה, ומשפחה זו כשירה אי תרי נינהו מכשרינן לה אפומייהו אע"ג דהוי קיימת בחזקת פסולות ע"כ. ודחה הר"ן דבריו וכתב דהא דתינוק נאמן לומר כך אמר לי אבא משפחה זו פסולה משפחה זו כשירה, איירי במשפחות הכהנים שיצא עליו חשש פסול ואותה משפחה נחלק לבתי אבות, וקאמר שנאמן להכשיר משפחת בית אב שיעיד ויאמר אותו חשש הוא על בית אב פלוני ולא על משפחת בית אב פלוני וסומכין על עדותו. אבל לסמוך על עדות ששמע מאביו זו אינו והלא אביו עצמו לא היה נאמן דהא קי"ל אין ערעור פחות משנים אלא ודאי כדאמרן עכ"ל. הנה פי' הר"ן הך בריית' דאינו נאמן לאסור רק להכשיר ובודאי לא שייך לומר שיהיה דעת הראב"ד ז"ל שיהי' נאמן התינוק לפסול, שדבר זה אין שייך לומר, דהרי הראב"ד ז"ל כתב ומשפחה זו כשירה אי תרי נינהו ו מכשרינן אפומייהו אע"ג דהוי בחזקת פסלות. ומדלא אמר ג"כ דפסלינן כאשר הם שנים אע"ג דהוי להו חזקת כשרות, ש"מ דזה לא הוי מידי כי אם יש כאן חזקה לא פסלינן כלל דאין כחו לפסול. ומהר"י קארו ז"ל כתב בטור ח"מ סי' ל"ח דאיירי שהקטן אומר שאביו אמר לו משפחה זו עמדה בדין והוכשרה או פסלה ב"ד משום דמילתא דמפרסמא וכגלוי מילתא בעלמא הוא ע"כ, ובודאי גם כן ר"ל כאשר אין כאן שום חזקה למשפחה כהאי גוונא הקטן נאמן אבל כאשר יש כאן חזקת כשרות אין לומר כך כלל, וגם מדברי הראב"ד לא מוכח כך כמו שאמרנו. ויותר נראה מה שכתב בטור שהתינוק נאמן לומר משפחה זו פסולה איירי לענין להכשיר אותו לתרומה דרבנן כמו שכתב הר"ן, ואיירי במשפחת כהנים שיצא עליה חשש פסול וסומכין על עדות הקטן לתרומה דרבנן. ומה שכתב מהר"י קארו ז"ל שאין דרך הטור להביא מילתא שאין שייך בזמן הזה, אין זה כך והרי בסימן ג' כתב מי שאמר בזמן הזה שאני כהן אינו נאמן וכו' ואפי' להאכיל אותו בתרומה בזמן הזה, הרי שכתב דין אכילת תרומה בזמן הזה, והרי בי"ד כתב ג"כ הטור הלכות תרומה דרבנן לכך כתב הטור זאת הברייתא. ותדע לך שכך הוא דעתו דהא הרא"ש ז"ל שהטור הולך בעקבותיו תמיד השמיט ברייתא זאת לגמרי ולא הביא רק המשנה ואלו נאמנין בגודלן וכו' מפני דאיירי במלתא דשייך בזמן הזה, ואלו הך ברייתא נאמן התינוק לומר כך אמר לי אבא משפחה זו פסולה משפחה זו כשירה לא הביא כלל. אלא שדעת הרא"ש ז"ל דאיירי לענין תרומה דרבנן והרא"ש ז"ל לא כתב הלכות תרומה דרבנן, אבל הטור כתב בי"ד הלכות תרומה, וא"כ למה כתב מהר"י קארו ז"ל שאם כוונתו של הטור לפסול אותו מן התרומה לא כתב דבר הבלתי נוהג, והרי בי"ד כתב הלכות תרומה דרבנן. ויותר מזה הא דתניא וכולם אם היה גוי ונתגייר אינו נאמן והיא סיפא דהך ברייתא של נאמן התינוק לומר זוכרני בפלונית שיצאת בהינומא והמקום הזה בית הפרס, כל זה הביא הרא"ש ז"ל בפסקיו והשמיט רישא דברייתא ש"מ דסבר ליה דרישא איירי לענין הכשר לתרומה ואינו נוהג בזמן הזה, ודבר זה ראיה ברורה ונאמנה כי דעת הרא"ש ז"ל דלא איירי ברייתא זאת רק להכשיר אותו בתרומה בזמן הזה וכמו שפרשנו למעלה ואלו איירי לענין פסול היה מביא אותו הרא"ש ז"ל ג"כ, וזה דרך הרא"ש בודאי. ואין להאריך בדבר דאין ענינו לנדון שלנו כלל כמו שאמרנו, דאין נדון שלנו רק בקול בלבד דלא חיישינן לקול כמו שהוא נדון דידן, אבל הך ברייתא איירי בעדות גמור. ויש מן הכסילים אשר לא ידעו פירוש משנה אחת או ברייתא, ומכ"ש שאין מבינים פירוש דבר אחד בתלמוד מחזיקים בידיהם דברים אלו עד שעצומים כל הרוגיהם ורבים חללים מפילים. ולא שהיה צריך ראיה ודין לדבר הזה, דודאי לא מבעיא שלא נקרא דבר זה בשם קול כי הקול היינו דוקא כאשר אומרים פלוני שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים וזה נקרא קול, אבל דבר זה לא נקרא רק הברה. וענין זה שאנו מדברים בו אין ראוי להיותו נקרא הברה ג"כ רק שנראה שחוק והתול של מוציא דבה כמו שזכרנו למעלה. ולא באנו להודיע רק כי לא מחשבות חכמים מחשבותיהם ולא דרכיהם דרכם, ובודאי כי אלו בני אדם הלוחשים לא ידעו משנה ולא ברייתא וכ"ש שלא ידעו דבר בתלמוד. לכן אנחנו גוזרין בגזירת ב"ד עליון ובגזירת ב"ד התחתון על דעת המקום ועל דעת הבריות, על כל איש ואשה שלא יוציאו עוד שם פגם של נאדלי"ר על שום אדם מישראל, לא ברמז ולא בפירוש לא מכלל לאו ולא מכלל הן כמו שדרכן של מוציאי דבה לכסות ולהעלים דבתם בדברי חדודים, לא בפניו של המתבייש ולא שלא בפניו ואף בחדרי חדרים עם אחיו וחביריו לא יוציא דבה זאת. כלל הדבר אם יובן לבני אדם דברי המוציא דבה שרצה לקנתר ולבייש אף ברמז רחוק, יהיה בחרם בנדוי ובשמתא באלה ובקללה הכתובה בספר התורה, ותכף ומיד כשיצא מפיו הדבור שממנו נשמע הדבה הזאת יהיה נלכד בחרם בנדוי ובשמתא וממנו לא יצא. ויהיה לו דין העובר על החרם שנקרא חשוד על השבועה כדפסק ר"ת והרא"ש ז"ל, ויהיה פסול לעדות ושבועה ויהיה מובדל ומופרש מכלל ישראל. ואנו גוזרין על כל ש"צ בישראל שלא יוציא אותו בתפלה ובשום דבר קדושה. ועוד אנו גוזרין על כל דיין בישראל שכאשר יהיה נתבע מוציא הדבה הזאת לפניו ויסכים דעתו של דיין שהיה מכוון הנתבע אל דבה זאת, שיאמר לו הדיין הרי את נלכד במצודת החרם ולא יהיה מתיר לו כי אם ע"י שלשה חכמים זקנים בעלי הוראה אנשי השם. אך יפרסמו מה שעבר חרם ברבים תחלה ואחר כך יפרשו תשובתו ותקונו במה שמעל ועבר חרם וגזירה. אך אם יש שורש פורה ראש ולענה יאמר בשרירות לבי אלך לשוני אגביר מי אדון לי כי זרועי רמה, או אעשה בהעלמה, יהי שמו נמח מן האדמה, יהיה לזעוה ולשמה, וזכרו יכרת מן החיים, ויהיה לחרם מתחת שמים, עורי צפון להפתח משם אליו רעה, ויבא מתימן אליו חלחלה וזעוה, ממערב יחשך לו חושך צלמות ולא סדרים, ממזרח יזרח לו צרעת ממארים, מלמעלה יפקד עליו קללה, מלמטה יצמח לו רתת וחלחלה, אוררי יום יבעתוהו, משחיתי לילה ישרשוהו, מ"ט קללות שבתורת כהנים יבואוהו, צ"ח קללות שבמשנה תורה ירדפוהו, גם כל חלי וכל מכה אשר בתורה לא כתובה, ירדפו אותו עד חובה, יען וביען אשר הוא חוטא ומחטיא את אחרים בפשעים וזדונים, ללמד בני יהודה קשת לירות חצי שנונים, לשלח מדנים, ולכך שמו וזכרו יכלה כעננים, וב"ד עליון יבערו הקוצים מן הגפנים, יתמו חטאים מן הארץ ורעים עוד אינם, ואז הלל הכל עונים, והשומעים לדברי מורים, ומדברי נרגן נזהרים, הם וזרעם וזרע זרעם יעמדו לדור דורים, ויזכו לבנין אריאל בראש הרים, דברי המדבר דברים ברורים. יהודה ליואי בן לא"א בצלאל זלה"ה:
אחרי רואי אלופים שבאו על החתום על דבר שהוא הגון וראוי מצד עצמו, ר"ל על המוציא שם רע דבה על חבירו לומר עליו נאדלי"ר והוא דבר שאין בו ממש והבל והתול, והאלופים הטילו על אותו המוציא עונשים הרבה וגזירות נדוי חרם שמתא. אמרתי אנכי ח"מ לבא ג"כ לפרוט ולהחרים ולחרוץ עונש הדבה ושם רע הזה. מאחר שהדבה הזאת ידוע לכל בר דעת שהוא הבל והתול ודבר שאין בו ממש כלל וקשה לצייר בציור השכל, ומאחר שהמוציא דבה זאת אין לו חיך לטעום והוא כסיל כי הוא מצייר דבר שהוא חוץ לשכל, אמרתי אף אנכי תולעת אענה את חלקי בזה להטיל ולשדי גודא רבה על המוציא דבה זאת. והנני קורא על המוציא הזה בשופר תרועת שברים, בגזירת ב"ד העליון וב"ד התחתון, בגזירת עירין ובמאמר קדישין, שיהיה מאורר ומקולל בקללות אלישע בן שפט ויהא מנודה ומוחרם בחרם יהושע בן נון ופתו כפת כותים ויינו כיין נסך ובשרו כבשר חזיר וספריו כספרי מינים וקוסמים, ובספר יורדי גיהנם יכתב ובעדת רשעים יאבד וקשת זרועותיו תשברנה. וכל המקיל בנדוי ובחרם הזה יתפקד בעונשו כמותו. והמקנא להחמיר לתת הקולר בצואריו, צור יעק"ב יפרוס עליו שלומים כחפצו וכל עדת ישראל יהיו טהורי' ונקיים מעונותיו ומהקללות המאוררים האלה. ותמיד יהיו המוציא דבת הבל והתול זה נלכד בעונש הנ"ל עד שיתקן אשר עוות בפני שלשה חכמים זקנים בעלי הוראה אנשי שם אז יתירו לו החרם והקללות ויתקנו לו התשובה הראוי להמציא הדבר הזה. והשומע אל החכמים ישפות לו שלום, והעושה במרומיו שלום יטע בו אהבה ושלום לתת לו מקום שלום כי אחרית לאיש שלום. וכל העם על מקומו יבא בשלום. נאום תולעת יעקב בן לא"א משה ז"ל הדר לע"ע בק"ק אויסטרליץ:
יסוד מוסד היה. וברית לשפתי כרותה. סיג הוא להלכה פגם לבל יטיל במשפחה. זרע קודש המעוטרה. אוי ואבוי למזכירי' שם נאדלי"ר הזה. הן בפירוש או בקריצה ורמיזה. ישתרבב לשונם כי דבר סרה. ואחריתו יהיה מרה. לעמוד על זאת השמועה. מכל קצין ושוע. אם נודע להם דמות או תמונה. ולא מצא במקום להשענה. כי אם לשון רמיה שנונה. אוי להם על שהוציא בזה ראשונה. לא ידעו כי מרה יהיה באחרונה. בכן קול כשופר ארימה. להריע תרועת מלחמה. ובאויבי השם אתן נקמה. להצריח נגדם ביד רמה. ונדינו והחרמנו בגזירת ב"ד העליון ברמה. וכנחש מאכלו אדמה. תהיה לאיש ההוא לשריפת נשמה. לקללה ולשממה. כל המזכיר שם נאדלי"ר בגלוי או ברמז יהיה לזעוה. והשומע ישחק לו השעה. ולא יירא מהשמועה רעה. ויתברך מברוכים עילאה. כה דברי הטרוד משלוה. יוסף זונדל בכמ"ר מרדכי י"ץ: