נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/ג
מעלת החסד שהוא יסוד העולם ויסוד כסא כבודו, ובמדרש (ילקוט תהלים תת"ם) משכיל לאיתן האזרחי חסד ה' עולם אשירה אמרו לו לאיתן על מה העולם עומד אמר להם על החסד שנאמר והוכן בחסד כסאו משל למה הדבר דומה לכסא של ד' רגלים והיה האחד מתמוטט שהיא קטנה נטל צרור וסמכו כך היה כסא של הקב"ה כביכול מתמוטט עד שסמכו הקב"ה ובמה סמכו בחסד הוי אומר אמרתי עולם חסד יבנה וכן דוד הוא אומר לעושה שמים בתבונה כי לעולם חסדו על מה הם עומדים על החסד שנאמר כי לעולם חסדו וכן כל המזמור. ויש לדקדק למה החסד הוא סומך את הכסא יותר מכל מדותיו של הקב"ה, והסברה נותן שיהיה המשפט סומך הכסא שהרי הכסא הוא שייך אל המשפט. אבל דבר זה כי העולם אי אפשר לעמוד במדת המשפט לפני הקב"ה אשר מדקדק כחוט השערה, ואף א"ת כי הוא זוכה במשפט סוף סוף אפשר הוא ויכול להיות שלא יעמוד במדת המשפט. הרי יש כאן לעה"ז ענין שהוא מתמוטט כמו כסא שאינו עומד בשוה שאינו עומד מקויים רק הוא נוטה אנה ואנה, כך יש לעה"ז כי במדת המשפט הוא מתמוטט אנה ואנה כי אפשר שיהיה קיים ואפשר שלא יהיה קיים. ולכך אמרו לאיתן על מה העולם עומד מקויים שאין לו שום התמוטטות, אמר על החסד כי מצד החסד שהש"י מנהיג העולם בחסד אין לו התמוטטות רק עומד מקויים בלי הטיה כלל, כי מצד החסד אין לומר שיהיה לו בחינה מה שלא יהיה קיום, ולכך כתיב (תהלים, ט) אמרתי עולם חסד יבנה:
וזה אמרם במדרש (ויק"ר פל"ו) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה ר' יהודה בר חנן בשם ר' ברכיה אומר אם ראית זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה הדבק בגמילות חסדים שנא' כי ההרים ימושו זהו זכות אבות וגבעות תמוטינה אלו אמהות וחסדי מאתך לא ימוש אמר רבי חייא לעולם זכות אבות קיימת ולעולם מזכירין אותו שנאמר כי אל רחום ה' אלקיך ולא ישכח את ברית אבותיך ע"כ. ויש לשאול מה ענין החסד אל זכות אבות. והדברים כמו שאמרנו, כי האבות הם בנין חזק והם יסוד הבנין כמו ההר אשר לא ימוש, וישראל הם תולדותיהם של האבות נבנים עליהם, ולכך אמר אם אין זכות אבות ידבק בגמילות חסדים שהוא בנין של עולם ג"כ כדכתיב עולם חסד יבנה, ודבר זה יתן קיום לעולם שלא יתמוטט. כי כאשר הם דבקים בחסדי הקב"ה יש לנמצאים הקיום בו ית' עד שאין להם נפילה, כמו שבארנו כי מצד החסד אין לעולם התמוטטות כמו שאמר איתן. ומזה תבין שתקנו בתפלה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שזכר ג' אבות שהם יסוד חזק ובנין לישראל. ואמר כי היסוד העליון יותר על חסדי האבות, שאף אם ח"ו נתמוטטה זכות אבות וזכות אמהות, אז יתדבק בחסד ודבר זה הוא במקום חסדי אבות. ועוד יש לך להבין כי העולם הוא מקבל קיום מן הש"י, מצד כי יש לעולם דביקות בו יתב', והעולם דבק בו ית' לגמרי מצד החסד אבל לא מצד המשפט. כי מצד המשפט הש"י נבדל מן העולם כאשר עושה בו משפט, כמו המלך שעושה משפט בעם אשר המלך נבדל מן העם ועושה בו משפט, ולפיכך מצד המשפט אין קיום גמור לעולם כאשר מצד המשפט אין דביקות בו ית'. רק הדביקות בו יתב' מצד החסד ומצד הזה יש לעולם קיום, ומזה תבין מה שאמר המדרש כי היה הכסא מתמוטט, וזה כי הדבר שהוא מתמוטט אין לו חבור גמור לדבר הוא עומד עליו. ומפני כי במשפט אין לו ית' דביקות אל העולם, ולכך אין מצד זה קיום אל הכסא והוא דומה לכסא שהוא מתמוטט, ומצד החסד יש אל העולם דביקות בו וזהו הקיום, לכך דומה לכסא שהוא מתמוטט כאשר אין לו דביקות אל מה שעומד עליו, וכשנוטל צרור וסמכו אז יש לו דביקות אל מה שעומד עליו ואז הוא מקויים, והבן הדברים האלו מאוד מאוד:
ובמדרש (ויק"ר פל"ד) עוד רב סימן בשם ר"א אומר [אם] מי שעושה חסד עם שאינו צריך חסד אברהם עשה חסד למלאכים שאינן צריכים חסד ראה מה פרע לו הקב"ה לבניו המן והשליו והענן מי שעושה חסד למי שצריך חסד על אחת כמה וכמה ד"א אם מי שלא עשה חסד עם אשר אין צריכים חסד עמון ומואב עם ישראל דכתיב על דבר אשר לא קדמו וגו' וכי צריכים היו ישראל להם והרי מ' שנה היה להם מן והבאר מה פרע להם הקב"ה לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים מי שאינו עושה חסד למי שצריך לחסד על אחת כמה וכמה ומה אם מי שעושה חסד למי שחייב לו לעשות חסד כך שנא' ויאמר שאול אל הקיני סורו רדו מתוך העמלקי ואתה עשית חסד ראה מה פרע לו הקב"ה מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה ע"כ. וכל זה מפני שבעל המדה הזאת דבק בחסד ובטוב ובודאי הש"י משלם לו ג"כ הטוב. וביותר מיוחד המדה הזאת שמקבל הטוב מן הש"י כאשר עושה טוב לפי שהוא מדה נגד מדה, ובשביל כך אמרו כל מי שעושה חסד עם אחר אותו חסד עצמו נפרע לו מן הש"י, וכן אמרינן בפ' השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו:) אמר ר' יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו וכל מה שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה ע"י שליח ואל הבקר רץ אברהם ורוח נסע מאת ה' ויקח חמאה וחלב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים והוא עומד עליהם תחת העץ הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב, ואברהם הולך עמם לשלחם וה' הולך לפניהם יומם יוקח נא מעט מים והכית בצור ויצא ממנו מים ושתה העם. ובמסכת מועד קטן (דף כח:) ג"כ תניא היה ר"א אומר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה וגו' והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דספיד יספדוניה דקביר יקברוניה דטעין יטעוניה דלווי ילווני' דידיל ידלוני'. וכל זה מפני כי מי שעושה חסד ראוי לתשלום גמול לגמרי כאשר עושה חסד וטוב ראוי שיהיה ג"כ נעשה עמו ג"כ טוב וזהו מדה נגד מדה. ומפני שראוי לתשלום גמול יש להיות נפרע כפי הגמול שעשה וכך יהיה נעשה עמו ובאותה מדה יהיה נפרע לגמרי, כי מאחר שהוא ראוי לתשלום הטוב ולכך ראוי שיתן לו הש"י אותו טוב בעצמו וזהו תשלומין גמורים, ודבר זה אין שייך במדות אחרות רק במדות של גומלי חסד. ועוד כאשר עושה טוב לאחר הש"י משפיע לו ג"כ הטוב והחסד, כי כמו כאשר יש נחל קטן והוא מחובר אל הנהר הגדול אשר אין לו סוף, כאשר יוצאין המים מן הנחל הקטן ומשפיעים מים לבור שסמוך לו תכף ומיד יוצאים מים מן הנהר הגדול וחוזר ומשפיע אל הנחל אשר מחובר לו המים שיצאו ממנו ובאותו דרך שיצאו ממנו המים הם באים אליו, כך כאשר בעל גמילות חסד אשר הוא דבק בטובו של הש"י כאשר משפיע לאחר מטובו אז הש"י אשר הוא טוב משפיע לו הטוב בעצמו אשר הוא עושה, וכל עוד אשר המים יוצאים ומשפיעים לאחר יושפע לו ג"כ וכפי אשר השפיע ובאותו דרך אשר השפיע משפיע לו ג"כ. והבן הדברים האלו מאוד ותבין כי ראוי בעל המדה הזאת לתשלום גמול יותר מהכל:
בפ"ב דבבא מציעא (דף ל:) ובפרק הגוזל (ב"ק ק' ע"א) תני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם את הדרך זה גמילות חסדים אשר ילכו זה בקור חולים בה זו קבורה ואת המעשה זה הדין אשר יעשון זו לפנים משורת הדין אמר מר אשר ילכו זה בקור חולים היינו גמילות חסדים לא נצרכה אלא לבן גילו דאמר מר בן גילו נוטל אחד מששים מחליו ואפ"ה מבעיא ליה למיזל גביה בה זו קבורה היינו גמילות חסדים לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו אשר יעשו זו לפנים משורת הדין דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה ד"ת אלא דייני דמגזיתא לדייני אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין. ובפרק הגוזל פי' רש"י בית חייהם אומנות ובפרק אלו מציאות פי' רש"י זו ת"ת. וקשיא דמה ענין אומנות אל והודעת דלא נזכר בו כלל, ולפי' של הגוזל ניחא דלשון ידיעה שייך בתורה בכל מקום והודעת לבניך ולבני בניך. אך קשה דזה דכתיב בקרא אחריני לפני זה והזהרת את החקים ואת המשפטים, אבל נראה כי הידיעה הוא החיים דכתיב (קהלת, ט) והמתים אינם יודעים מאומה, ור"ל שיודיע להם בית חייהם הוא עוה"ב שהוא בית חייהם ויהיו נמשכים אחר זה שיגיעו לבית חייהם שהיא הצלחתם האחרונה:
ויש לדקדק כי זכר ג' מדריגות, האחד גמילות חסדים, והשני בקור חולים, והג' הוא קבורה. והנה נחלק ג"ח לג' חלקים, האחד שהוא מטיב לאחר דרך חסד, הב' הוא כאשר הוא מסוכן והגיע לשערי מות ועושה לו טוב, וזה הוא יותר ממה שהוא משאיל כליו לאחר דרך חסד, כי אין זה הכרחי לו כמו מי שהוא עושה טוב למי שהוא חולה ומסוכן שהוא צריך לזה, והג' כאשר הוא מת והוא עושה לו ג"ח בקבורה שזהו דבר הכרחי, כי החולי ג"כ אינו הכרחי לגמרי כמו שהוא הקבורה שהוא בודאי הכרחי, והנה בקור חולים הוא כמו ממוצע שאינו הכרחי לגמרי. ומה שאמר את הדרך זה ג"ח, כי נקרא ג"ח דרך כמו שכתב (דברים י"ג אחרי ה' אלקיכם תלכו כי בעל גמילות חסד נקרא הולך שהוא מתעלה ללכת אחר הש"י לכך נקרא ג"ח את הדרך, והוסיף הכתוב אשר ילכו בה כי בקור חולים הוא עוד יותר ג"ח כמו שאמרנו כי בקור חולים יותר ויותר, והוסיף בה זו קבורה כי קבורה עוד יותר ג"ח ולפיכך הוסיף לומר בה. ועוד אמר ואת המעשה אשר יעשון, כי אחר שזכר ג"ח זכר הדין ג"כ שנקרא זה מעשה כי גזירת הדין מה שפוסק נקרא זה מעשה והוסיף אשר יעשון זה לפנים משורת הדין. והבן הדברים האלו ותדקדק בהם ובאמתתם ותמצא איך מאוד דקדקו החכמים בפסוק זה, והודעת להם זה בית חייהם שיהיו עושים הדברים שע"י זה יהיו דבקים בחיים ודבר זה נגד מדת יעקב כי יעקב אבינו לא מת, ואח"כ זכר מדת אברהם את הדרך זה ג"ח נגד מדת אברהם, ואח"כ נגד מדת יצחק ואת המעשה זה הדין שיהיה האדם שלם בכל המדות האלו והבן זה מאוד:
ואמר לא נצרכה אלא לבן גילו, דע כי עיקר בקור חולים כי אשר הוא חולה ואתרע מזליה, ואם הולך בן גילו אליו ומתחבר אליו הרי משתתף עמו בחולי ונוטל דבר ממנו בשביל השיתוף והחיבור הזה, ודוקא חלק ששים כי אינו מקבל עיקר החולה וכל דבר שהוא אינו עיקר הוא אחד מששים אמרו רז"ל חלום אחד מששים בנבואה ואין כאן מקום זה ובמקום אחר יתבאר, ואמר לא חרבה ירושלים וכו' פירוש אע"ג שהיה להם חטאים אחרים לא היה בא החורבן אלא הקב"ה היה משלם להם עונש אחר, אבל כאשר העמידו דבריהם על דין תורה ולא רצו רק בדין בא מזה החורבן ע"י מדת הדין שהיה שולט בהם להחריב אותם כי אם היו עושים לפנים משורת הדין ג"כ הקב"ה היה נושא להם פנים, וכן דרשו רז"ל במסכת ברכות כתיב אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך אמר הקב"ה איך לא אשא להם פנים כי אני כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקי' עד כזית ועד כביצה, לפיכך אם היו עושים לפנים משורת הדין הרי הכתוב אומר אמרתי עולם חסד יבנה, ומדבר זה עצמו יש ללמוד ג"כ כי הרחקת החסד הוא חורבן העולם, ועוד יתב':