נתיבות המשפט/חידושים/רה
מי שאנסוהו ע"ב דכשאנסוהו באונס אחר באונס הגוף או בממון אפי' לא אמר רוצה אני המקח קיים כיון שיש אומדנא דמוכח דמחמת שנפטר מאונס ומקבל זוזי גמר ומקנה אבל בחמסן שחטף החפץ ונתן דמים ולא אנסו באונס אחר דליכא אומדנא דמוכח אין המקח קיים עד שיאמר רוצ' אני וכשאמר רוצה אני אפי' מודע' לא מהני דהא לא אנסו בשום אונס בודאי נתרצה באמירת רוצה אני ובגט מעושה בדין אף דדמי למכירה בעינן רוצה אני דוקא משום דבעינן ריצוי בלב:
ולקח דמי המקח ואפי' לא מנה המעות אלא לקחם והשליכם לכיסו דנרא' דבע"כ קבלם אפ"ה הוי זבינא (סמ"ע):
שלא לקח הדמים פי' רק הודה בפניהם שקיבל המעות אינו נאמן לומר שמפני האונס הודה דא"כ היה לו למסור מודע' והחולקים סבירא להו דכיון דידעינן שנאנס במכירה מסתמא נאנס ג"כ בהודאה (סמ"ע):
שטר עליו: פי' שזקף דמי המקח במלוה ונתן שט"ח על הדמי' (סמ"ע) והש"ך כתב דשטר פירושו שטר קנין ולכך אפי' לא זקף דמי המקח בשט"ח רק בע"פ ג"כ קנה לדעת החולקים ועיין ביאורים דהא בהא תליא דמאן דס"ל דזקיפת מלוה לא מהני וא"כ הודאתו על קבלת הדמים מהני לגוף הקנין ולכך לא הוי הודאה דכיון שנאנסו לקיים הקנין לכך הוכרח להודות לו ומאן דס"ל דבזקיפת מלוה ג"כ המקח קיים הודאת קבלת דמים שלו הוי כהודאת קבלה על חוב אחר דמהני אפי' נגד הגזלן ואם כתב לו שטר עם אחריות תלי' במחלוקת הסמ"ע והט"ז סעיף ג' להסמ"ע שם מהני אחריות אם לא שידוע שאנסו גם על החחריות ולהט"ז שם צריך שיהיה ידוע שכתיבת אחריות היה שלא באונס ואם אנסו עד שאמר לו לך חזק וקני ואח"כ החזיק שלא בפניו וגם לא נתן לו מעות עדיין צ"ע אי מהני אפי' לדעת החולקים:
מודעא הוא לשון ידיעה שמודיע לעדים א"נ מודעא הוא לשון יסורים כמו ויודע בהם אנשי סוכות כלומר מוסר יסוריו לעדים ובמתנה אף שא"צ אונס מ"מ נשאר שם מודעא עליו (סמ"ע):
ואפי' החזיק ואם בנה בו הלוקח והשביח דינו כגזלן שהשביח ש"ך:
ומחזיר הדמים אף המחבר מיירי שלא לקח הדמים בעדים רק שהודה מ"מ מחזיר הדמים כיון שלא מסר מודעא רק על המכר ולקמן בסעיף י' מיירי שמסר מודעא גם על ההודאה לכך פסק שם דא"צ להחזיר הדמים ולדעת הרב בהג"ה לא מהני הודאה אפי' לא מסר מודעא:
וצריכים העדים לידע ע"כ דכשמסר מודעא אף שלא ראו העדים האונס בשעת המכירה רק קודם המכירה ויודעים שכח האנס לא נשתנה בשעת המכירה סגי ובמתנה כשלא מסר מודעא להרמב"ן ב"מ דף מ בעינן שידע' העדים שהאונס היה בשעת מתנה ולדעת המהרי"ק שהביא באה"ע סי' קל"ד לא בעינן רק שידעו שלא נשתנ' כחו של האנס בשעת המתנה ועש"ך דמי שחייב לחבירו והמלוה מכר לו שדה ומסר מודעא שאינו מוכר לו רק כדי שיהיה יכול למשכנו דצ"ע אי מהני מסירת מודעא לבטל המכר דאפשר דלא מהני רק כדי שלא להפסיד חובו ועיין ביאורים דאם ישראל היה חייב לעכו"ם מעות בלא ריבית ולא היה לו מה לשלם ואנסו העכו"ם עד שהוכרח ליתן לו ריבית כדי להמתין לו ואח"כ מכר העכו"ם החוב לישראל א"י לגבות ממנו הריבית דהריבית כמתנה הוא דכשאין לו לשלם אין חייב ליתן לו הריבית כיון שבשעת הלוא' לא פסק לו ריבית רק אח"כ מחמת אונס דבאונס בלא מודעא סגי לבטל המתנ' אם לא שבשעה שנתן הישראל שטר על הריבית לעכו"ם היה בריצוי גמור מחמת שעש' לו העכו"ם שום טובה א"נ שבשעת הלואה מיד נתחייב לו בריבית אעפ"י שאין לו לשלם אח"כ חל חיוב הריבית על הישראל וממילא כשמכר העכו"ם לישראל מחויב ליתן הריבית לישראל:
אנו העדים ידענו: פסק בתשובות ר"מ אלשיך דאם העדים כתבו והכרנו האונס ואח"כ מגידין האונס לפני ב"ד שזה לא חשיב אונס העדים נאמנים במה שמגידין לפני הב"ד והמקח קיים ולא מיקרי חוזרין ומגידין דעבידי עדים דטעי בכה"ג:
אבל במתנה או מחילה: הטעם דבמתנה כשמגלה דעתו שאינו נותן לו מדעתו סגי (סמ"ע) ☜ וה"ה דאונס בלא מודעא מבטל המתנה ודוקא כשאנסו בפי' ליתן לו מתנה אבל אם אנסו סתם ולא נתן לו המתנה כדי ליפטר מהאונס הוי מתנה אבל כשמסר מודעא אפי' במקח כה"ג נתבטל המכר ואם אנסו ונתן לו שטר חוב כדי ליפטר מהאונס בטל השט"ח דלא שייך גמר והקנה כיון שעדיין לא נתן לו המעות ואפי' לא מסר מודעא המתנה של השט"ח בטל:
פשרה דינה כמכר: דבפשרה כ"א מוותר מטענותיו מעט דמי למכר שמקבל דמים ול"ד להא דסי' פ"ח דמדמה שטר פשרה לשטר מתנה דשא"ה דהפסול תלוי בדבר שנתקיים ע"י השטר (סמ"ע) ☜ ועיין ביאורים דאם הפשרה הוא מחמת דין מסופק בעינן תרווייהו לבטולי אונס ומודעא אבל אונס לבד או מודעא לבד לא מבטלתו דדמי למכר אבל כשהדין ברור עם אחד מהם ואנסו השני לפשר עמו דמי למתנה שבטל מחמת אונס לחוד אבל מודעא בלא אונס אינו מבטל וכשהפשרה נעשית מחמת שהיה הכחשה ביניהם אז אם נתברר אח"כ בעדים שהדין עם אחד נתבטל הפשרה אפי' בלא אונס ובלא מודעא כמבואר לעיל סי' י"ב וכן הדין כשהודה אח"כ בעצמו שהדין עם שכנגדו אבל אם הודה אח"כ רק על הסך הנתפשר עמו כגון שתבעו מנה וכפר בכל ונתפשר עמו בנ' ואח"כ הודה על הנ' א"י להשביעו אח"כ על הנ' שכפר והא דאונס לחוד לא מבטל הפשרה דוקא כשלא אנסו רק לפשר סתם ועל הפיסוק דמים נתרצה בעצמו אבל כשאנסו גם על סך הפשר האונס לחוד מבטל. ועש"ך סק"ה באחד שנשבע לתת מתנה לא' ובשעת נתינת המתנה מסר מודעא לפני עדים ואמר שאינו נותן לו ברצון נפשו רק מחמת אונס השבועה הוי כאלו לא נקנה לו המתנה עדיין ויכול לשאול על שבועתו וע"ב:
מתנה שכתב בה אחריות נכסים דינה כמכר: שבודאי מכירה היתה כיון שכתב בה אחריות ולכך מודעא בלא אונס אינו מבטל כמו במכר ולענין אונס בלא מודעא דעת הסמ"ע כאן דמן הסתם מהני אחריות וסי' רמ"ב שכתב המחבר דלא מהני אחריות מיירי כשידוע שאנסוהו גם על כתיבת האחריות ודעת הט"ז כאן והסמ"ע בסי' רמ"ב דמן הסתם תלינן שכתיבת האחריות היה ג"כ באונס אם לא שידוע שכתיבת האחריות היה בלא אונס ואז אפי' מודעא לא מהני שהרי אנו רואין שנתרצה ומזה תמה הט"ז על הרמ"א שכתב דדינו כמכר הא גרע ממכר דאפי' מודעא לא מהני:
בסכום המעות: ועיין ביאורים דבמטלטלין שיש בו כדי אונאה אפי' ידע הלוקח מהאונאה או אחר כדי שיראה בטל המקח דכיון שהוא שיעור שאינו עשוי להתרצות דמי למתנה:
אין שומעין לו: דחיישי' לב"ד טועין שלא יחקרו אחר האונס (סמ"ע) וע"ב:
דעביד אינש דגזים: ע"ב שהוא תמוה דמבואר ברא"ש ובמהרי"ק ובמהרא"ש דאם הפחידו ומסר מודעא דלכ"ע הוי אונס ואם הפחידו להביא במשפט הערכאות לכ"ע לא הוי אונס דלא ברי היזקו שלא כל המביאים בערכאות נוצחים אם לא שהדבר כבר ת"י האנס ואינו רוצה לדון לפני ד"ת רק לפני הערכאות לכ"ע כותבין מודעא:
שט"ח: פי' שטר מהשוכר שאין השדה בידו אלא בתורת שכירות (סמ"ע):
שאכלו ג"ש: דאז נאמן לטעון לקוח ואבדתי שטר קניני (סמ"ע):
אם לא תמכרנו לי: לא שאמר כן בפני עדים דא"כ לא היה אפשר להמלוה לכפור שיכול לתבעו ע"פ עדים אלו ששמעו שהודה רק שא"ל כן בינו לביני ותודעו זה שכשאתן לו שטר מכירה יתן לי דמי שוויה וכשיבא לפני ב"ד ויראה שטר המכירה של עכשיו יבורר אמיתתי שאמר לי בינו לביני שאם לא אמכרנו לו יכבוש השטר משכנתא (סמ"ע) ועיין ביאורים דעת הע"ש דאפי' אם הטמין עדים אחורי הגדר מהני מסירת מודעא ואף שיכול להביא העדים לב"ד יכול לומר אין הב"ד מזומן ועיין ביאורים דמ"מ צ"ע בדין זה:
הגוזל והוחזק בגזלן בכאן מיירי שהשדה שגזל הוא ת"י הגזלן כשמכר לו ולא יצא מת"י הגזלן משעת הגזילה עד המכירה ולכך לכ"ע א"צ מודעא ולעיל בסי' קנא מיירי שכבר יצא מת"י הגזלן וכשאנסו למכור כבר היה ת"י הגזלן ובזה פליגי הרמב"ם והרא"ש אי מהני אונס בלא מודעא ולכך מביא שם הפלוגתא ולא בכאן (סמ"ע) ☜ ע"ב דאפי' היה כבר ת"י הגזלן ואנסו באונס אחר למכור לו ומכר לו אותה השדה מכירתו מכירה דבזה שייך לומר אגב אונסא וזוזי גמר ומקנה דוקא כשלא אנסו בשום אונס אחר רק מה שלא רצה להחזיר לו השדה ל"ש לומר אגב אונסא גמר ומקנה דהא לא נפטר משום אונס וכחמסן בעלמא דמי וכ"כ הרמב"ן בב"ב ד' מ' בהדיא:
הם עצמם ואפי' למאן דס"ל בסי' מ"ו ובע"פ לא מהני מ"מ בשטר מהימנא וכל שכן כשעדים אחרים מעידים על המודעא דמהני (סמ"ע) ותיבת המחבר שכ' הסמ"ע הוא ט"ס):
מסתמא מסר מודעא דמוקמינן העדים על החזקה דלא היו חותמין אם לא שידעו שהיתה קודם המכירה ☜ ועיין ביאורים דבין שידעינן באונס ע"י עדי שטר מודעא זה או ע"י עדים אחרים מ"מ שייך חזקה זו:
אינו חייב להחזיר עיין מה שכתב לעיל ס"ג:
הרי המודעא בטלה דכיון שמבטל המודעא הרי הוא כאלו לא מסר מודעא: ואמרינן אגב אנסיה גמר ומקנה וגמר ומבטל אם לא שמסר מודעא גם על הביטול מודעא כמו שסיים המחבר זהו שיטת הרח"ש אבל הרי"ף והרמב"ם סבירא להו דאפילו מסר מודעא סתם ג"כ לא מהני הביטול מודעא באונס דלא אמרינן אגב אונס גמר ומבטל (סמ"ע):
דנפיק מגו מודעא אבל עד עולם לחוד לא סגי דאין בכלל לשון הזה ביטול המסירות מודעא שמסר על הביטול ואם כתב שפוסל עידי המודעא מהני לכולי עלמא אפי' להמחבר (סמ"ע):
כ"ז דידעינן באונסיה הטעם דנהי דנתבטל המודעא מ"מ האונס לבד מבטל המתנה ועיין ביאורים ה"ה במודה בדבר שידוע שאינו חייב לו אלא שבא לחייב נפשו יש לו דין מתנה (סמ"ע) ועיין ביאורים דאפילו במודה שחייב לו מכבר ואינו יודע אם חייב לו אם לאו ומסר מודעא לפני עדים קודם שהודה מבטל הודאתו:
לא הוי אונסא דוקא כשמכרו לאחרים ונתן לו המעות אבל אנסו ליתן מעות והוא מכר להגזלן עצמו השדה כדי להפטר מהאונס המכר בטל כשמסר מודעא (ש"ך):
אנסוהו לקנות ☜ אבל אם אנסו למכור בעד שוה כסף קנה כל שהוא בתורת דמים אבל אם אנסוהו ואמר לו מכור לי באלו אז יש לו דין דחליפין וכמו שהנאנס אינו קונ' דהוי כאנסוהו לקנות גם האונס אינו קונה כמבואר לעיל בסי' ר"ג סעיף ג' וכן באנסוהו למכור ונתן לו משכון על הדמים ג"כ קנה והמאנ' לקנות אף דהנאנה יכול לבטל המקח מ"מ האנס אינו יכול לבטל המקח: