נתיבות המשפט/חידושים/ר
המשתמר לדעתו: דהלוקח אבל משומר לדעת המוכר לא מהני דבעינן דומיא דידו שהוא משתמר לדעתו והי"ח ס"ל דבדעת אחרת מקנה שמירת המקנה חשיב כשמירת הקונה (סמ"ע) ועיין ביאורים ס"ק ג' דכשהוא מוקף מחיצות אף שאינו נעול במנעול ואף שאינו מקורה מיקרי חצר המשתמרת:
וכן נראה להורות והש"ך כ' דהעיקר כדעת המחבר דהא סתמא דהש"ס בקדושין דף כ"ו מסיק דר"ג הקנה לר"י ע"י חצירו והיה בתורת אגב אלמא דחצר שאינו משתמר אינו קונה אפי' בדעת אחרת מקנה אותו ומ"מ לא רצה להכריע נגד הרב לכן כ' דהוי ספיקא דדינא (וע"ב שיש ליישב קושית הש"ך):
מעורבין לאו דוקא אלא כל שאין הפסק מחיצה ביניהם מקרי חצר שאינו משתמר (סמ"ע) והש"ך והט"ז תמהו על רמ"א דמה בכך דמיקרי חצר שאינו משתמרת הא לדיעה זו קונה אפי' בחצר שאינו משתמרת היכא דאיכא דעת אחרת מקנה אותו ☜ ועיין ביאורים דהאי ומיהו אין מקומו כאן וצ"ל קודם היש חולקים וקאי אהמחבר ולכך כתב הרב שהשכיר לו החצר עצמו להורות דדוקא כשהחצר היה של המקנה רק שהשכיר להקונה מקום בפירות ולא היה הפסק המחיצות בין המטלטלין שקנה לשל המוכר אז מקרי אינו משתמר ולא קנה אבל כשהיה החצר של הלוקח ופירות של מוכר מונחים שם ומכר לו מקצת הפירות ולא היה הפסק מחיצה בין הפירות שקנה לפירות של המוכר מיקרי חצר המשתמר וקנה אפי' להמחבר דכל שאין גוף החצר שלו לא הוי רק כאכסנאי שאין מבטל שמירת המקבל:
ויש חולקים לדעה זו קנה אפי' הי' מעורבין בחצרו של המקנה ☜ ועיין ביאורים דדוקא בכה"ג פליגי הי"ח אבל בחצר של המקבל ואינו משתמר לגמרי דבעינן עומד בצדו לא מהני מה שהמקנה עומד בצדו ועיין עוד ביאורים דבחצר המשתמר רק שהפירות מעורבין שקנה לדעת הי"ח אם הקונה הזה הקנה הפירות לאחר ע"י חצרו של המקנה שלו קנה אותו האחר כיון שהוא משומר לדעת הנותן של הנותן שלו:
בצד אותו רשות ☜ ועיין ביאורים דבעינן דוקא בצדו ממש אפי' להמחבר דבעינן ידו בסמוכה לו אבל בעומד ברחוק קצת ואפי' יכול לשמרו לא מהני ואם עומד בצדו או אפי' בתוכו בעינן ג"כ שיכול לשמרו לפיכך שדה גדולה ומציאה מונחת בתוכה בצד אחר והוא עומד בצד השני לא קנה לפי שאינו יכול לשומרו:
דארבע אמות והר"ן מחלק דדוקא כשקדם המקבל לכלי לתוך הד"א אבל כשקדם הכלי נקנה המקום לבעל הכלי ושוב אין המקבל יכול לקנות בד"א והרבה פוסקים לא חלקו בכך וס"ל דאפי' קדם הכלי קנה (סמ"ע) והא דהוצרכו לתקן משיכה היינו שעומד חוץ לד"א ומושך או שהמשיכה הוא קנין דאורייתא ועיין ביאורים דנפקא מינה עוד שהוצרכו לתקן משיכה היכא דהנותן בעצמו בא קודם לתוך הד"א דאז לכ"ע לא קני בד"א ובעי משיכה דוקא ועיין עוד ביאורים דבקדושין דד"א מהני אף ברה"ר מ"מ אם קדם כסף הקדושין ואח"כ באתה האשה לתוך הד"א אינה מקודשת דלענין קידושין נתנו חכמים לרשות הרבים דין סימטא שיהי' לו קנין אף להבעל:
בדיבור בעלמא ודוקא שאמר זכה לפ' אבל תן לא הוי כזכה כיון שאינו מוסרם עתה לידו (ש"ך) ועיין ביאורים דאם היה הלוקח במעמד קנה אפי' בתן מטעם מעמד שלשתן וכשלא הי' הלוקח יד הלוקח על עליונ' במבואר בסי' רצ"ה סעיף כ"ג אלא דכאן מיירי שעשאו הלוקח שליח להנפקד דאז בעינן דוקא זכה ותן לא מהני כיון שאינו מוסרם עתה לידו ואפי' לא אמר זכה רק שאמר להנפקד לעשות קנין עבור הלוקח ואמר יזכה חצירי להלוקח קנה:
מונח ברשות מוכר הטעם דאין אדם יכול לזכות בשלו לאחרים שלא ע"י אחר משא"כ כשהוא בחצר אחר ובעל החצר אומר יזכה חצירי להאחר קנה (סמ"ע):
כליו של אדם ☜ ע"ב דאפי' אם הכלי עומד ברשות שאינו משתמר מיקרי חצר המשתמרת ולפיכך במקום שאין חצר המשתמר' קונ' כגון בקטן וכיוצא כמבואר לעיל לא קנה:
שיש לו רשות כגון סימט' או חצר של שניהם (סמ"ע):
אא"כ מדד פי' מדד המוכר ונתן לתוך כליו של הלוקח העומד בסימט' ואם מדד הלוקח יבואר לקמן סעיף ז' די"א דאפי' בלא כלי קנה דהמדיד' הוי כמו משיכ' סמ"ע ☜ ועיין ביאורים דבדבר שאין צריך מדיד' או שהמדה כבר ידוע קנה בכלי אפי' בלא מדיד':
לפיכך אין כליו של אדם זהו שיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דבין כליו של לוקח ברשות מוכר ובין כליו של מוכר ברשות לוקח הוא בעיא דאיפשטא בגמרא דלא קנה דלא כשיטת הרא"ש והטור דס"ל דשניהם הוא איבעי' דלא איפשטא בגמרא אי הכלי בטל לגבי הרשות או לא ויש ביניהם נ"מ לדינא [סמ"ע] ובב"ש סי' קל"ט ס"ק י"ד תמה דהא שם כ' גם המחבר דהוא מטעם ספיקא:
לך וקנה וה"ה אם נתן לו המוכר רשות בפי' להניח שם הכלי קנה (ש"ך) ☜ ועיין ביאורים דנראה עיקר כשיטת הרמ"ה דזיל קני דוקא:
כשם שאין לשיטת הרמב"ם והמחבר האי כשם לאו דוקא דבכליו של לוקח בר"מ לא מהני מדידה כי אם שאמר לו זיל וקני דוקא וכמבואר בב"י בטור ובכליו של מוכר ברשות לוקח מהני מדידה ועיין ביאורים הטעם:
אפי' אמר לו המוכר זיל קני דדוקא כליו של לוקח בר"מ מהני זיל קני כיון דהכלי הוא כבר שלו רק שהרשות אינו שלו ובדיבור זיל קני גלי דעתא דאין מקפיד על רשותו משא"כ בכליו ש"מ ברשות לוקח שהכלי אינו שלו ואין הכלי נקנה לו בדבור בעלמא (סמ"ע) ☜ ועיין ביאורים דלי"א זו מכ"ש דמדד לא מהני בכליו של מקנה ברשות לוקח ופליג על המחבר שפסק בסעיף ז' בכור בשלשים דלאחר שמדד כל הכור קנה בכליו של מוכר ברשות לוקח ולי"א זו לא קנה:
משוך הכלי לקנות לא נחית לדקדק כאן בל' דלשון לקנות לא מהני עד שיאמר לו לשון קנה כמבואר בסי' קצ"ז וע"ש בט"ז דאם אמר לו לקנות עתה דלהמחבר שם לא מהני:
שדמיו קצובין היינו שיהי' הדמים קצובים לעולם לאפוקי משיטת המ"מ בשם הרשב"א דבעינן דוקא קצובין מפי המוכר (סמ"ע):
שישמוהו ג' ולאו דוקא וה"ה אחד (סמ"ע) וגם בעינן שיקנה באחד מדרכי הקנאה (ש"ך):
היו הפירות בסימטא ☜ ע"ב דכלל דברים אלו לשיטת המחבר כפי מה שפי' הסמ"ע דס"ל באמר לו כור בל' דאם היו מונחים כפירות בקרקע של סימטא ומדד לתוך הכליו של לוקח העומד בסימטא כיון שלא נגמר המדידה של כל הכור וממילא לא נגמר הקנין של כל הכור לא קנה כלום אבל אם היה כל הכור בכליו של לוקח בסימטא קנה אע"פ שלא מדד לשיטת המחבר בסעיף ג' דס"ל דלא בעי' מדידה בכה"ג והרי נגמר הקנין על כל הכור וקנה ולשיטת הרב שם דס"ל דבעי' מדידה בכה"ג לא קנה אבל כליו של לוקח ברשות לוקח כיון דאיכא תרתי לטיבותא הוי כמשך בפניו ותיכף כל סאה וסאה שמודד לו לתוך כליו של לוקח ברשות לוקח קנה ואם מודד לתוך כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה ג"כ עד שימדוד כל הכור לשיטת המחבר ולשיטת הרב בהגה"ה לעיל סעיף ה' אפי' מדד לו כל הכור לתוך כליו של מוכר ברשות לוקח ואפי' אמר לו זיל קני לא קנה ולשיטת הרב בהג"ה כאן אפי' כליו של לוקח ברשות לוקח ואפי' משך או הגביה לא קנה עד שימדוד כל הכור ואפי' מונח כל הכור בכלי רק שלא מדד והטעם כיון דא"ל כור בלמ"ד ולא א"ל סאה בסלע גילה דעתו שצריך למעות כדי כל הכור וכשלא יהיה בידו מעות כדי כל הכור לא יעלה בידו לכלום ולכך לא נתכוין להקנות לו עד שימדד כל הכור ולפ"ז במשך או הגביה כל הכור וכן בכליו של לוקח ברשות לוקח קודם שמדד כל הכור הוי ספיקא דדינא משוים דעת הי"ח שהביא הרמ"א בהגה"ה כאן ובכליו של מוכר ברשות לוקח אפי' אחר שמדד כל הכור הוי ספיקא דדינא משום דעת הרב בהגה"ה כאן בסעיף ה' דאפי' זיל קני לא מהני וכ"ש כשמדד ואם מונח כל הכור בכליו של לוקח בסימטא ולא מדד הוי ספיקא דדינא משום דעת הרב בהג' סעיף ג' דס"ל דבעינן דוקא מדידה ובכל אלו שהן ספיקא דדינא היכא דתיקום זוזי תיקום:
או שמשך עמ"ש בסי' קפ"ב דנראה דדוקא במקום דאיכא גילוי דעת שהקפיד על מכירות כל הכור ביחד וכן במקום שדרך לפסוק דמים על הסאה והוא פסק על כל הכור לא קנה וגם נרא' דאם נתן דמים על כל סאה וסאה שמשך דקנה כשיטת הריטב"א ודלא כהד"מ:
כור בלמ"ד סאה בסלע ה"ה איפכא סאה בסלע כור בלמ"ד נמי הוי מספיקא דינא הכי (סמ"ע):
מטעם שהוא מוחזק טעמייהו דמספקא לן אי נלך אחר לשון הראשון או אחרון ולכך המוחזק ידו על עליונה:
לקבל אחריות היינו הפחת מה שהוזל היין אם היה רוצה למכרה תיכף מחמת שיש עליו חשש חימוץ אותו הפחת צריך לשלם לו (סמ"ע) ועיין ביאורים דאם השהה היין אצלו קודם העמדה בדין עד שמחמיץ לגמרי א"צ לשלם לו דיכול הלוקח לומר לא היה לך למכרה תיכף דהגורם היזק לחבירו א"צ לשלם לו אלא ההיזק שנעשה מיד מזה יש ללמוד אם ראובן קנה סחורה אצל שמעון שיש לו במקום אחר ופסק הדמים וציוה לו לשמעון להביא לו הסחורה ואח"כ חזר בו הלוקח דצריך לשלם לו יציאותיו:
ויש חולקין הן הן הדברים שכתבו המחבר בסעיף שאחר זה ועמ"ש שם:
אפי' אם פסק הדמים אא"כ פרקם והכניסם שאז נקנה לו ביתו ואז אע"פ שפסק דמיו אחר המשיכה קנה כיון דבשעת הפסיקה עדיין מונחים ברשות לוקח (סמ"ע):
דלמדידה בעלמא נתכוון ואף שכ' הרשב"א דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה קנה בלא כוונה לשם קנין היינו דוקא במקום דידעינן שעכ"פ המקנה מתכוין שיהיה זה לשם קנין אבל הכא כמו שהלוקח נתכוין למדידה בעלמא כמו כן המקנה אינו נתכוין רק למדידה בעלמא ועוד דאפשר דבמכר דאף המקנה מתכוין ג"כ לא קנה דאימר הלוקח אין רצונו לקנות עדיין שיתחייב בדמיו משא"כ במתנה דזכות הוא להמקבל מהני דעת המקנה:
מדד לוקח לא קנה ע"ב דבעכו"ם לא קנה שלא מדעת קנין אפי' לדיעה זו דבין חצירו ובין ידו שלא מדעתו לא קנה רק מטעם שליחות ואין שליחות לעכו"ם והכא מיירי בישראל ודוקא כשהגביה בידו קונה בישראל דלא גרע מחצירו דקונה שלא מדעתו אבל בשאר קניינים כגון חזקה וכיוצא לא קנה שלא בכוונת קנין:
המדה של הסירסור מיירי שהשאילו לשניהם אבל אם השאילו למוכר לחוד אפי' אם הודיע המוכר שהוא ימדד למכור בה לא הוי שאילה אלא למוכר (ט"ז):
עד שלא נתמלא המדה דמסתמא אותו האחר שמשאיל הכלי למדוד כוונתו דעד שלא תתמלא תהיה שאולה למוכר ומשתתמלא תהיה שאולה ללוקח ולכך קודם שתתמלא המדה יכול המוכר לחזור ואפי' יש בהמדה רישומים לידע עד היכן לוג או ב' לוגין (סמ"ע) ועיין ביאורים והמחבר שכ' או ברשות לוקח מיירי באמר לכור בל' ולא מדד כל הכור דבסאה בסלע קנה לשיטת המחבר כשמדד עד הרושם אפי' בכליו של מוכר אם הוא ברשות לוקח כמבואר בסעי' ג':
המדה של אחד מהם ע"ב שהסמ"ע מפרש דמיירי שמודד במדה קטנה לתוך כליו של מוכר ברשות לוקח ואז בין שהמדה קטנה הוא של מוכר או של לוקח כשהגיע לרושם קנה וקודם שהגיע לרושם לא קנה דאפי' המדה קטנה היא של לוקח והוי כלי של לוקח ברשות לוקח תיכף כשנכנס להמדה קטנה כיון שדעת המוכר הי' רק למדוד בה לתוך כלי שלו אמרי' מסתמא שלא הי' דעתו שיקנהו הלוקח עד שיתמלא המדה שאמר לו במכור אף שלא נתמלא המדה לגמרי דאפי' כליו של לוקח ברשות לוקח אינו קונה רק כשמודד כדי למסרו בכלי זו ללוקח וכן אם המדה קטנה של הסירסור ואמר לו ב' לוגין ומדר במדה קטנה לתוך כלי שלו לא קנה כשיגיע להרושם שיש בו ב' לוגין וכל זהו לשיטת המחבר שסובר דכליו של מוכר ב"ל קנה אחר שגמר המדידה ועל זה הביא הרב בהג"ה הי"א דאם המדה של מוכר לא קנה עד שיערה אותו לרשות לוקח:
עד שיערה אותה והיינו דוקא ברשות לוקח אבל בסימטא לא מהני כשמערה אותה (ט"ז):
שיגביהנו לאו דוקא וה"ה שאר דרכי הקנין (סמ"ע):
כדי לקנות זהו לדעת הרמב"ם אבל התוספות והרא"ש ס"ל דאפילו לא הגביה כדי לקנות חייב באונסין כל שלא גילה דעתו שאינו חפץ בהמקח (סמ"ע):
כשומר שכר בהאי הנאה שהיה לו בזה שהברירה בידו לקחתם או להחזירם וצ"ע למה לא הביא המחבר והטור והרמ"א דעת הרשב"א והרא"ש דחייב אפילו באונסים (סמ"ע) ועיין לעיל סי' קפ"ו מ"ש שם פרטי דינים השייכים לכאן:
בשאר דרכי הקניה וכל חלקי הדינים המבוארים לעיל בסי' ק"ץ סעיף ג' עד סעיף ז' שקונין בקרקע קנין גמור קונה במטלטלין למי שפרע (סמ"ע) ע"ב דבדין אדם חשוב המבואר שם בסעיף ו' לדעת הר"ן דחשיב כחליפין קונה אפי' במטלטלין קנין גמור: