נתיבות המשפט/חידושים/ע
אסור להלוות: דאולי ישכח ויכפור ויעבור על לפני עור. גם העולם חושדין אותו שתובע בשקר ואפי' ת"ח דלרוב טרדתו בגירסא חיישינן יותר שמא ישכח:
יותר: לפי שנזכר בו סכום ההלוא' א"כ ה"ה לכת"י ובמהרשד"ם כתב דוקא שטר ולא כת"י ש"ך:
ויש חולקין: הש"ך פסק דהעיקר כהדיע' הא' דא"נ לומר פרעתי נגד עידי קנין:
ואמרו להד"מ דהא חשב שפרעו בפני עדים וטע' דמילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתי' סמ"ע: והש"ך השיגו דלטעם זה מה חילוק יש בין הזמינם לכן מפרש הא דמלתא דלא רמיא קאי אעדים על דהעדים אינם זוכרים כשלא הזמינם מה שאין כן כשהזמינם. והש"ך מסיק דהעיקר שלא כדעת המחבר ולא כדעת הרב בהג"ה רק ששני הפי' אמת דמלתא דלא רמיא קאי על הלוה והעדים. לכן אם אומר שלא הזמינם אז עם העדים באו והכחישו פטור אפי' אם הלוה עומד בדיבורו ואומר שזוכר בבירור שפרע לפניהם דל"ש שוב לומר מילתא דלא רמיא על הלוה מ"מ פטור די"ל מילתא דלא רמיא על העדים כיון שלא הזמינם וכן אם אומר שהזמינם ובאו והכחישוהו דלא שייך לומר מילתא דלא רמיא על העדים כיון שהזמינם מ"מ אם הוא אומר אח"כ שטעה פטור די"ל דלא מילתא דלא רמיא על הלוה. אבל אם אומר שהזמינם ואח"כ כשבאו עדים והכחישוהו אומר שעדיין זוכר דל"ש שוב לומר מילתא דל"ר לא על העדים כיון שאומר שהזמינם ולא על הלוה כיון שמחזיק דבריו גם אחר שבאו העדים חייב לשלם:
אלא בעדים: מכאן עד סוף הסעיף מיירי שא"ל כן בעדים דאל"כ נאמן במיגו דאומר שלא התנה כן סמ"ע וכאן כ"ע מודו דאמרי' מיגו דהוי כמיגו בענין הנאמנות עצמו כמבואר בסי' ע"א:
צריך עש"ך שאם מוחה בשעת ההתרא' אפי' בשעת הלואה נאמן לומר פרעתי ואם נתחייב על פי ב"ד והותר' בפניהם מהני התראתו וצריך לפרעו בעדים והש"ך סיים גם בזה בצ"ע והעיקר בזה דמהני התרא' בפני ב"ד:
ואם אמר שפרעו: ולא מהימן במיגו דפרעתי בפני פ' ופ' ומתו דמיחזי כשיקרא דיאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו ועוד דהוי מיגו במקום חזק' דודאי לא פרעו ביני לבינו כיון שרא' שהמלוה מקפיד ע"ז:
בלא שבוע' קודם הפרעון אבל אחר הפרעון יכול להשביע היסת ש"ך:
בפני פ' ופ': כתב הש"ך דוקא כשמזכירם בשם אבל אם אמר סתם פרעתיך בפני עדים א"נ:
נאמן: והש"ך כתב דהמוחזק יש לומר קים לי כהרי"ף דס"ל דא"נ אבל מיורשים אינו גובה לכ"ע ועיין ביאורים סי' ע"א) (ואם יש ע"א שפרע חייב שבוע' אפי' הלו' חי ועיין ביאורים סי' ע"א מיהו אם התנה המלוה והלוה מיחה בשעת התרא' לכ"ע נאמן כשאומר פרעתיך בפני עדים ומתו או"ת:
שפרעו בפניהם: זה לשיטת הרמב"ם והמחבר דס"ל לעיל דיש לומר פרעתיך בעדים ומתו א"כ הכא אמרי' לכך ייחד עדים כדי שלא יהי' יכול לומר כך ולא רצה כלל לפסול עדים אבל לדעת הרי"ף שהביא הש"ך לעיל בס"ק הסמוך דא"נ בלא"ה לומר כן עכצ"ל שהי' כוונתו בתנאי זה שהתנ' אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' לפסול שאר עדים ולכך אף שמעידים עדים אמרים שפרעו לא מהימני ומיהו כתב הש"ך דהיינו שהמלו' טוען סטראי ואע"ג דעדים אלו אומרים דעל חוב זה פרע פלגינן דיבורא אם המלוה מודה דאין לו עליו חוב רק זה וטוען סהדי שיקרי נינהו אף להרי"ף א"צ להחזיק סהדי לשיקרי:
פטור: ואם עדים הללו שייחד הלכו למדינת הים או מתו והוא טוען פרעתיך ביני לבינך אינו נאמן דפרעתיך בפניהם ומתו. ואם טוען פרעתיך ביני לבינך אחר שכבר מתו ולא הי' אפשר לקיים שוב התנאי כתב הט"ז דנאמן וע"ב) (דדין זה צ"ע כיון דהי' אפשר לפרעו לפני ב"ד:
שעל חוב אחר: ודוקא במעידים סתם שפרע ולא הזכיר שעל חוב זה פרעו וגם בדין זה הניח הש"ך בצ"ע והעיקר כדעת הרב:
נאמן בשבוע': ולשיטת הרי"ף א"כ ועיין ביאורים סי' ע"א דלשיטת הרי"ף אפי' מת המלוה אז הלוה חייב לשלם ול"ד לנאמנות דלא מהני גבי היורש אבל אם הביא עדים אחרים שראו שפרעו בפני עדים הללו נאמן ש"ך:
פורעו בב"ד: ועיין ביאורים טעם למה לא יפרע בעדים או יקח שובר כת"י המלוה:
ודברים שאומר זה: הא אם אמר בפי' בשעת קבלה שמקבלו בתורת פקדון (מהני ואע"ג דפרעון ובע"כ הוי פרעון שא"ה שהתנה שאל יפרענו רק בפני פ' ופ' סמ"ע והט"ז השיגו דודאי לא היה כוונתי בהתנאי (רק) כדי שלא יהיה יכול לו' פרעתי ואם הלוה יאמינו שלא יתבענו פעמים מאי איכפת ליה למלוה מיהו אם אמר בשעת קבלה שמקבלו לפקדון והלוה שותק הוי כמסכים לדבריו ולכ"ע לא הוי רק כפקדון:
ואינו טורף ממשעבדי דהיינו אם יצא השדה מתח"י שבא בע"ח וטרפו אבל אם רוצה אותו שמכר שדהו באונס לטרוף גוף השדה ודאי דא"י אם לא מחזיר לו מעותיו:
וה"ה לכל שטר שלא ניתן ליכתב כגון שיש בו איסור ריבית אבל מכר שדה גזולה קרוי ניתן ליכתב וטורף ממשעבדי ש"ס ב"מ: