נתיבות המשפט/ביאורים/שלה
להביא לו שליחות עסמ"ע ס"ק ז' דראובן ששכר שמעון שישמשו בדרך ומת ראובן בחצי הדרך נותנין לו כל שכרו וכן אם שלח אחרי אשתו וכו' לכאורה קשה מ"ש משכר מלמד לנער ומת הנער בסי' של"ד סעיף ד' דהוא פסידא דמלמד ומה הפרש יש בין שכר לשימוש הנער ובין שכר למשמש עצמו ומת ונראה לי דס"ל כהראב"ד הביאו הר"ן והנ"י בפ' האומנין ובגיטין ע"ש והביאם הב"י בסי' של"ד דיש הפרש בין שכיר יום ונתבטל כל היום מחמת אונסא דבעה"ב ובין שכרו בקבלנות לילך למקום פ' לעשות פעולה פ' ולא עשה הפעולה מחמת אונסא דבעה"ב דחייב לשלם ע"ש ומש"ה במלמד שהוא שכור לזמן הוא ונתבטל ממלאכתו במיתת הנער כשכיר היום שנתבטל כל היום דמי דיש בו חילוקי הדינים המוזכרים בסי' של"ד משא"כ כאן דמיירי דשכרו לשמשו בדרך סתם ולא לזמן הוי קבלן ובקבלן הוי פסידא דבעה"ב לדעת הראב"ד אמנם אנן לא קי"ל כוותי' בהא ופסקינן דגם בקבלן שייך החילוקים דבסימן של"ד כדמוכח בכמה דוכתי ואפי' בשכירות בית דקנהו בודאי פסק הש"ך דבסי' של"ד דלא כהרשב"א ולזה בעובדא דהכא אם הזכיר לו המקום בשעה ששכרו ומת קודם שהגיע להמקום פטורין היורשין ואינן נותנין לו מחצי הדרך שהלך אבל אם שכרו סתם לשמשו כל זמן שיהי' בדרך כיון שאף אם יתעכב הרבה בהדרך מחוייב לשמשו ה"נ כשמת ולא שמשו רק יום אחר נתחייב בכל השכירות:
עשה שליח שליחותו: ע' סמ"ע סק"ח שפירש בדברי המ"מ שהיה ק' להמ"מ אמאי אינו מנכה לו כפ"ב כמו בשוכר פועל להביא תבואה והא דלא חילק בין משא כבד לקלה דהי' ק"ל דשם אפי' על הליכה א' אינו משלם כפ"ב וע"ז מתרץ דשם ההליכה בטילה אצל השכירות ששכרו לעשות מלאכה כל היום וכונתו אינו מובן כלל דמה ק"ל מהליכה א' הא כשמנכין לו כפ"ב ודאי שמין לו כל הטרחות שהי' לו והמותר מנכין לו וה"נ שמין כך רק כשהמלאכה קלה שאין בו שום טורח כגון להביא איגרת אין מה לנכות שאין בזה שום טורח והאמת הברור בכוונת המגיד דכיון לתרץ דלכאורה ק' אמאי לא חילק בין אונסא דלא ה"ל למידע כו' כמו שמחלק בסי' של"ד סעי' א' בש"ע וכ"ה בש"ס גבי שוכר פועל להביא לו תבואה ולא מצא דמחלק בין סיירי לארעא מאורתא כדמוכח בש"ס שם וע"ז תי' דש"ח דשם בש"ס מיירי כשכיר יום ולענין אם ישלם לו בעד מה שלא עשה עדיין מחמת שגרם לו ביטול מלאכ' וכיון שלא פשע אינו חייב מדינא דגרמי על הביטול מלאכה וכיון דנתבטל כל היום אין מן הדין לשלם כשנאנס באונס ולא פשע בו יותר מהפועל משא"כ כששכר פועל להביא ממקום ולא מצא דעשה כבר כל ההליכה רק שיש חילוק להפועל שעשה כל המלאכה קלה ולא עשה המלאכה בהכבדות אמרי' דשכר רגליו הוא נותן לו וכיון דעשה כל ההליכה משלם שכרו משלם רק שמנכה לו מה שיש הפרש בין בא טעון לבא ריקם כדמסיים דמה"ת לא ישלם לו בעד המלאכה שכבר עשה ע"פ דמה לי אם הוציא מעות ע"פ (ומ"ל) שהוציא טרחתו על פיו ולא דמי לירד להציל ולא הציל בב"ק דף קי"ז דשם באמת שכר פעולה מיהו אית ליה כדקאמר שם אין לו אלא שכרו דמשמע שכרו מיהו אית ליה רק מה שהבטיח לו יותר משוויו דמי הפעולה בעד ההצל' מזה הוא פטור כשלא הציל דאומדנא דמוכח הוא שלא הבטיח לו רק בעד ההצלה ולזה מקשה התם בב"ק משכרו להביא כרוב ודורמוסקין לחולה דשם ג"כ מיירי שהבטיח לו יותר ממה ששכרו כדפירשו התוס' שם בד"ה להביא ולא מקש' מרישא דתוספת' המובא ברא"ש בב"מ פרק האומנין שהוא הדין המבואר כאן בש"ע דשכר הראוי להשכיר פועל כזה ודאי אית ליה וכדאמר ג"כ גבי ירד להציל דאין לו אלא שכרו ושכרו מיהו אית לי' רק משכר שהבטיח יותר מהראוי פריך וכנ"ל ברור:
אבל אם שלח: ע' סמ"ע ס"ק ט' דאירע לשליח האי והאונס היה שמצאו תגר ור"ל בעל המלחמות כו' ונרא' דדוקא בכאן שהאונס הוא אונסו דשליח דמיקרי אונסא דפועל אז א"צ לשלם לו אפי' מה שעש' כשלא נהנה הבע"ח אבל באונס שאירע להבע"ח ודאי דצריך לשלם לו מה שעש' דמה לו לפועל מה שנאנס הבע"ח ואפי' כשלא נהנה הבע"ה צריך לשלם לו כדמוכח מהתוס' בב"מ דף עט ובד"ה אלא בספינ' סתם ונגד שכר על מה שלא עשה עדיין תלוי בחילוקים המבוארים בסי' שלד ע"ש. אבל באונסא דפועל אפי' מה שעשה א"צ לשלם כשלא נהנה ומש"ה בשליח שנאבד ממנו מבואר בב"מ דף נח גבי נשבעין ליטול שכרן דמשמע דנוטל עכ"פ שכר דשם אונסא דבע"ה הוא שנאבד הדבר והפועל אומר אנא הא קאימנא ולכך משלם עכ"פ על מה שהלך אף שלא נהנה ועל מה שלא הלך פטור אפי' באונסא דבע"ה כמו בסי' של"ד רק בספינ' שנאבד הספינ' מחמת המלאכה צריך לשלם לו אפי' מה שלא הלך להרבה פוסקים כמבואר בסי' שי"א ע"ש ועל מה שהלך לעולם משלם לו אפילו כשהבע"ה נאנס וכ"כ בש"ע סי' סו סעי' מ' ע' שם משא"כ במצאו תגר דאונסא דשליח הוא דלא מצי למימר אנא הא קאימנא אפי' בעד חצי הדרך שהלך אין לו כשלא נהנה הבע"ה