נתיבות המשפט/ביאורים/רנב
לכתובת בנין דכרין עסמ"ע ס"ק א' דא"כ אף כתובת ב"ד אינו גובה ממתנת שכ"מ כיון שקדם וגבה עכ"ל והוא תמוה מאוד דמה ענין קדם וגבה לכאן ובאה"ע סי' צ"ג סעיף ך' בהג"ה מביא שני דיעות בזה אי עשו מטלטלין בקרקע בזמה"ז לענין מתנת שכ"מ כשנתן לאחרים ע"ש ובקצה"ח הביא בשם תשו' הב"ח באחד שמסר בעודו שכ"מ לאחד מעות ואמר שאם יעמוד יחזור לו ובאם ימות יתן לפ' שהאלמנה יכולה לגבות כתובתה ממעות אלו ובקצה"ח השיגו דכיון שמסרו לאחד דמי למ"ש בסי' קכ"ה והוי רק כמתנה על תנאי וכיון שמת זכה למפרע ואינו גובה ממטלטלין המשועבדים ע"ש והא ליתא דהא כיון שהתנה שיהיה מונח בידו ולא יתנו לו עד שימו' לא דמי להא דסי' קכ"ה דשם הוציא הממון מת"י למסור ליד המקבל תיכף שיקחנו להמקבל כמבואר לעיל בסמ"ע ס"ק ט"ו ובס"ק מ"ד ע"ש:
והוא שנותנו עכשיו לשליש אבל אם הפקיד בידו שאם יצטרך יקחנו אף שאמר לו שאם ימות יתן לפ' לא מיקרי הושלש לשם כך כיון שעיקרו הי' לשם פקדון ד"מ בשם המרדכי ועש"ך ס"ק ד' דה"ה באמר ליורשים תנו וכו' ולא ידעתי למה כתבו בפשיטות דהא לעיל בסי' ר"ן סעיף ך"ג מביא המחבר פלוגתא בזה ואפילו להך דיעה בעינן דוקא שיאמר כן להיורשים בפניו וכמבואר בב"י בשם הריטב"א:
מי שנשבע או נדר בקצה"ח פסק באחד שגדר ליתן סך ממון ואח"כ בחליו ציוה ליתן זה הסך שנדר דהיורשין פטורין דמטעם הנדר שנדר אין היורשים צריכין לקיים ואף שציוה בחליו דהוי כמתנת שכ"מ כתב דמ"מ פטור דדמי למ"ש התוספות בב"ב דף קע"ה באמר מנה לפ' בידי ואמר תנו דאינו גובה למאן דס"ל דמלוה ע"פ א"ג מהיורשין דלא הוי מתנת שכ"מ כיון דציוה ליתן להם מחמת חובו אינו אלא מלוה כאשר בתחילה וה"נ לא ציוה ליתן רק מחמת הנדר ע"ש ולפענ"ד נ' דלא דמי דשם עכ"פ מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן רק שאין כופין אותן כמבואר בב"ב דף קנ"ט ע"ש וי"ל שצוואתו היה שיתנו משום מצוה שעליהם וממילא אין כופין אותו אבל בנודר כשמת אין שום מצוה על היורשין וכיון שהוא ציוה תנו ע"כ במתנת שכיב מרע ציוה ליתן וכן מוכח מכל הפוסקים שגובין מהיורשים בכה"ג: