נתיבות המשפט/ביאורים/ריב
אפילו רק שעה א' עש"ך ס"ק ב' ובט"ז שהניחו דברי הרב בצ"ע ולפענ"ד נראה להכריע דודאי אם אמר הריני נותן לך הבית לדירה כוונתו לעולם כדמוכח מהמרדכי אבל כשאמר מקודם רק ידור פ' שאז אינו במשמע רק שעה אחת כמ"ש הרמ"א דאז אף שקיבל קנין אח"כ דמהני שכתב הרמב"ן הטעם דהקנין בא לחזק הדברים ומגופו של קרקע קנו מידו ודאי דאמרינן דבא להקנות לו גוף הקרקע לדירה על זמן הראשון שאמר דהיינו על שעה אחת דמה"ת נאמר שבשעת קנין חזר והקנה לו על זמן אחר ממה שאמר בראשונה ולא כתב הרמ"א דידור משמע שעה אחת רק להקדמה על הדין שכתב אח"כ בהקנין שבא באחרונה וא"צ להדוחק שכתב הסמ"ע דלישנא דידור לאו דוקא:
וקנו ממנו ע"ז עט"ז שהקשה מסי' רי"א סעיף ו' ולא הבנתי קושיתו דכאן עיקר הטעם הוא דאמרינן דמגופו של קרקע קנו מידו משא"כ התם דכשאין לו לא מהני כלל קנין מה"ת נאמר מחמת הקנין שהיה לו ולכך צריך ראיה ולדברי הט"ז קשה דא"כ גם כאן אם כתבו באחרונה וקנו מיניה בק"ס שפירשו במה היה הקנין גם כן לא מהני ולא אישתמיט שום פוסק לכתוב כן:
אם החזירו מיירי בשיטה שלפני האחרונה דעיקר הטעם כתב הסמ"ע שלא כתבו ב"פ בכדי ובשיטה אחרונה חזרת השטר הוא מדינא בלא"ה כנ"ל:
ע"מ שדיוטא עליונה שלי עט"ז שהקשה דכאן משמע דלא מהני להוציא זיזין אלא מטעם דהוי שיור אבל אי הוי ע"מ לשון תנאי לא מהני כגון בע"מ שתתן והוא דבר שאין בו ממש וכו' ע"ש ודבריו תמוהין דהא אדרבה כשהוא תנאי יכול להתנות אפילו על דשלב"ל ודבר שאין בו ממש אך מ"מ הוא תמוה דאם נאמר דתנאי הוא והיינו שאם לא יתן לו יתבטל המקח א"כ אין כאן יתור ל' דאף דבלא"ה הוא שלו מ"מ י"ל דהתנה כן משום שאם לא יתן לו הדיוטא שיתבטל המקח מכל וכל וגם קושיא השניה של הט"ז שהקשה דברי הרמב"ם אהדדי דגבי מתנות הובאו דבריו לעיל בסימן ס"א סכ"ט דנותן לכל בהן שירצה משום דע"מ תנאה הוי וגבי ע"מ שהמעשר ראשון שלי פסק שהמעשר ראשון שלו דשיורא הוי ולפענ"ד נראה לתרץ דהנה הריטב"א בקידושין דף כ"ג גבי ע"מ שאין לרבו רשות בו דר"מ ס"ל דקנה עבד קנה רבו והקשה דיתבטל המתנה כיון דנתבטל התנאי ותירץ שאין ל' תנאי רק כשהוא בל' שיעשה או שלא יעשה בין הוא בין אחרים אבל במילתא דממילא כגון על מנת שאין לרבך רשות בו אינו תנאי אלא שיור בגוף המתנה שמשייר בו שלא יזכה בה האדון או הבעל וכו': ונראה דבסברא זו דכל תנאי דממילא כ"ע מודו דהוי שיור שמשייר לעצמו זכות דהא בקידושין שם ר"מ ורבנן תרוייהו ס"ל דשיורא הוי וכן מוכח מסברא דהא בע"מ שאין לך עלי אונאה א"א לפרש כלל בהלשון שאם יהיה לו עליו אונאה שיתבטל המקח דהא עיקר רצון המוכר הוא שיתקיים המקח אף שיהיה בו אונאה ולא שיתבטל וע"כ צ"ל דתנאי שהוא במילתא דממילא הכוונה הוא שמשייר לעצמו זכות דלענין זה לא יהיה בו דין מקח וכן במקדש ע"מ שאין לך עלי שאר כסות או בע"מ שהוא שלו אין בהל' משמעות כלל שבהיפך זה יתבטל המקח כיון דהדבר הוא ממילא וגם אין צריך בדבר זה למשפטי התנאים כמ"ש הריטב"א ובזה כ"ע מודים והא דפליגי בחולין קל"ד גבי ע"מ שהמתנה שלי אי תנאה הוי או שיורא הוי נראה דפלוגתייהו הוא רק לענין מתנה עמ"ש בתורה דלענין מתנה עמש"ב שייך אפילו בתנאי דממילא דהא בע"מ שאין לך עלי אונאה וכן בשאר וכסות חשיב מתנה עמש"ב אף שהן ממילא ואפילו בקרע ע"מ להפטר או ע"מ שאין לך עלי דין נזק הקשו התוס' בכתובות דהוי מתנה עמש"ב וכן בכמה דוכתי בש"ס ובזה פליגי בחולין דמר סבר שיורא הוי פי' שמשייר בגוף המכר שלא מכר לו המתנות כלל וממילא לא הוי מתנה עמש"ב דכיון שלא לקח הלוקח המתנות כלל לא נתחייב כלל בהמתנות ומ"ס תנאה הוי פירוש שמכר לו הכל רק שתנאה דממילא ויש בו שיור זכות דהיינו שמשייר לעצמו זכות בנתינת המתנות שלא יזכה הלוקח במה שזיכה רחמנא ללוקח בנתינת המתנה רק שמשייר לעצמו זכות נתינת המתנות וממילא יכול ליקחו לעצמו והוי מתנה עמש"ב כיון דהתורה זיכתה נתינת המתנות להלוקח וכל שעיקר מה שאמר רחמנא בלשון תנאי הוי מתנה עמש"ב כמו שהקשו התוס' בכתובות שם שלא יהיה מועיל מחילת חוב על תנאי מטעם זה ע"ש ולפמ"ש דפלוגתייהו הוא אי הוי שיור בגוף המכירה שלא מכר לו כלל המתנות או תנאה דממילא הוא והמכירה הוא בכולה ואין לו רק שיור זכות שוב ל"ק קושיא הא' הנ"ל דכיון דע"מ שהדיוט' שלו תנאי דממילא הוא דהא התנה שיהיה ממילא שלו בלי קנין חדש המתנה לא נתבטל בביטול התנאי כמש"ל ואין כאן רק שיור וכיון דהדיוט' בלאו תנאו הוא שלו ע"כ השיור זכות הוא לענין הוצאת הזיזין אך עדיין קשה סתירת דברי הרמב"ם דבמתנות פסק דנותן לכל כהן שירצה והוא מטעם דהוי מתנה עמש"ב כמו שכתב התוס' והרא"ש וגבי ע"מ שהמעשר ראשון שלי פסק שהן שלו ולתרץ זה נראה דהרמב"ם ס"ל דלא שייך מתנה עמש"ב רק היכא דודאי קא עקר כמבואר בגיטין דף פ"ד ובב"מ דף נ"א וכן כתבו התוס' בכתובות שם גבי שאר וכסות כיון דרחמנא תליא קידושין בשאר וכסות חשיב מתנה עמש"ב משום דאין אישות לחצאין וכן כ' הרמב"ן בב"מ פרק יש נוחלין דהוי כתנאי שהיא סותר המעשה כיון דהמעשה א"א להתקיים בקיום התנאי כיון דרחמנא תלי זה בזה ולפי זה יש לחלק דבמתנות ע"כ מיירי שמכרה רק לשוחטה ושיהיו המתנות שלו ואז בודאי קא עקר למ"ש בתורה מש"ה חשיב מתנה עמש"ב אבל אם מכרה רק שאם ישחטנה יהיו המתנות שלו ואם ימכרנה לעכו"ם יכול למוכרה עם המתנות נראה דאין זה חשוב מתנה עמש"ב דלאו ודאי קא עקר ואין זה חשוב כתנאי שפותר להמעשה כיון שאפשר למעשה המקח להתקיים בלי עקירת מ"ש בתורה וגבי ע"מ שהמעשר שלי דודאי הרשות ביד הלוקח לזרוע שחת או דברים שאין חייבים במעשר או להכניס התבואה דרך גגין באופן שיפטר מהמעשר ויהיה המקח קיים ואין התנאי רק אם יתחייב במעשר שיהיה המעשר שלו וכיון שאפשר להמקח שיתקיים בלי עקירת מ"ש בתורה לא חשיב מתנה עמש"ב כיון דאין התנאי סותר המעשה והמעשה והתנאי קיים: