נתיבות המשפט/ביאורים/קצב
קנה בהילוך עט"ז שכתב דה"ה במקום ביהכ"נ הואיל ואינן עשוי רק לישיבה קונה בישיבה ע"ש ואף דהסמ"ע בס"ק י"ז כתב שהראב"ד חולק בצחיח סלע אף שאינו עשוי רק למישטח בה פירא ע"ש מ"מ בהא מודה בהילוך ובישיבה הואיל וגופו נהנה ודרך הנאתו בכך ודמי למציע מצעות רק דשם בעינן שיציע ג"כ מחמת שתשמיש חשוב בעינן ואין דרך לשכב בלא מצעות משא"כ בישיבה והילוך קונה בהילוך וישיבה לבד וכ"ה בתשובת משאת בנימין:
או שאסף פירות האילן ודוקא בלוקח ס"ל להרמב"ם דאכילת פירות הוי חזקה משום דדעת אחרת מקנה אותו וכמבואר במ"מ הביאו הב"י בד"ה היתה הקרקע צחיח סלע:
היה גבשושית נראה דלא מהני הסרת גבשושית רק בשדה או בבית שכבר נגמר עם דלתות דהוי כמו צר צורה בסי' רע"ה וכמו שיתבאר בשו"ת הנכתב בסוף הסימן:
אלא כנגד מעותיו עסמ"ע ס"ק כ"ד שכ' אפילו עייל ונפיק אזוזי ועיין בריב"ש סי' תע"ו וחפשתי בתשובת הריב"ש ולא מצאתי והנה בהר"ן ובראב"ד הביאם הב"י מבואר להיפך ע"ש אמנם באמת דברי הר"ן שכ' דאם לא עייל ונפיק אזוזי המקח קיים כנגד מעותיו אם עייל ונפיק אזוזי ידו עה"ת לכאורה אין לו הבנה דממ"נ אי ס"ל כדעת התו' בכ"מ דף מ"ז בד"ה איכפול לך דאפילו במקום שאינן קונין רק כנגד מעותיו כגון בערבוני יקון אפ"ה כל שחוזר בו המוכר נגד הדמים שלא נתן יכול הלוקח לחזור בו מכל המקח ולומר במקח שלם אני רוצה א"כ אפילו לא עייל ונפיק אזוזי נמי ואי ס"ל דבמקום שאינן קונין רק כנגד מעותיו א"י הלוקח לומר במקח שלם אני רוצה כמבואר לעיל בסי' ק"ץ סעיף י"ז בהג"ה וכן הוא באמת דעת הר"ן והנ"י פרק האומנין א"כ אפילו עייל ונפיק אזוזי נמי לא יוכל הלוקח לחזור בו כנגד הדמים שנתן כמו בערבוני יקון דסי' ק"צ: לכן נראה דהר"ן לשיטתו אזיל דס"ל דבעיל ונפיק אזוזי בעינן שהמוכר יגלה דעתו שנותן רשות להלוקח לחזור וא"כ טעמא דיכול הלוקח לחזור לאו מטעם דאמר במקח שלם אני רוצה רק משום שחוזר בו המוכר ממה שלא נתן דמים וגם נותן רשות להלוקח לחזור לכך יכול הלוקח לחזור בו מכולו מש"ה בעייל ונפיק אזוזי אפילו בעשר שדות שלא קנה רק כנגד מעותיו יכול הלוקח לחזור כיון שנתן לו רשות ולפ"ז נראה דגם בערבוני יקון יכול הלוקח לחזור בו בדעייל ונפיק אזוזי לשיטת הר"ן ואם כן לדידן דקיי"ל דבמקום שאינן קונין רק כנגד מעותיו כגון בערבוני יקון דאפילו בעייל ונפיק אזוזי אינו יכול לחזור בו מכנגד מה שנתן א"כ שפיר כתב הסמ"ע כאן דאפילו עייל ונפיק אזוזי אין שום אחד יכול לחזור בו וכן מבואר בסי' ק"צ דגבי מטלטלין שיש בהן כדי חלוקה הדין כן וחילוקי דינים עי' בחידושים ס"ק י"ז:
ויש חולקין במתנה (טור בשם הרא"ש) תמי' לי אמאי לא הביא סיום דברי הטור בשם הרא"ש שכתב וז"ל אא"כ שאמר לו החזיק באחת וקנה כולן הרי מבואר דבאמר לו כך אפילו במתנה קנה לכולי עלמא ועיין ברשב"א בחידושיו לקידושין דאפילו במכר ולא נתן דמי כולם ואמר לו כך קנה ע"ש:
וכן בשכירות יש לעיין בשכירות במה הוא החזקה שלו והנה המהרי"ט חלק א' סי' ס"ח הוכיח דלשכירות ושאלת קרקע בעינן ג"כ חזקה שנעל גדר ופרץ והביא ראיה מגיטין ר"פ הזורק דאמר התם תיזיל ותיחוד ותפתח וכו' וגם מביא ראיה מהא שכתבו התוספות בב"ב פ"ה בד"ה כגון שהיה בעלה מוכר קלתות ובפ"ק דמציעא גבי מקומו מושכר שכתבו התוספות דבעינן קנין בשאלה ושכירות מקום ומהא שכתב הר"ן בקידושין גבי היה סלע של שניהם ע"ש וכן בב"ב דף פ"ז בתוס' ד"ה לך וייפה לך קרקע ע"ש משמע דבעינן דוקא נעל גדר פרץ והנה ראיות אלו לכאורה תמוהין דהא שם היו החפצים שכתובה של המקנה והקונה לא נתן דבר לתוך החצר משלו ולא היה עושה הלוקח שום שימוש משלו בחצר ובמה יקנה משא"כ כשהשתמש בו השוכר בחפצים שלו אפשר דקנה ואחר כך מצאתי בקצה"ח שהקשה זה בסימן קפ"ט וכוונת מהרי"ט נראה דמוכח מהא דאמר בגיטין תיזיל ותיחוד ותפתח ולא אמר שתניח איזה דבר משלה לתוכו וגם מהא שכתבו התוס' בב"ב היה בעלה מוכר קלתות יש ראיה ברורה דשם היה קלתה דידה מונח על המקום ואפ"ה כתבו התוספות דבעינן נעל גדר ע"ש אמנם ראיתי בספר מחנה אפרים שמביא ראיה דבשכירות בתים בהכנסת כלים לתוכו ג"כ קנה כיון דאין לו זכייה רק לפירות דהיינו להשתמש בו כדרך תשמישו כן דרך קנייתו כמו בשביל של כרמים דעביד להילוך דקנה בהילוך והביא ראיה מב"ק דף מ"ח באמר כנוס שורך דאמר התם אקנויי אקני ליה מקום בחצירו וה"ל חצר השותפין אלמא דבחזקת תשמישים לבד הוי חזקה אף שלא עשה בו חזקה דנעל גדר ופרץ ע"ש וכעת אין ספר זה תחת ידי ואינו זוכר מה שכתב עוד שם ולפענ"ד נראה דודאי הדין עם מחנה אפרים דבשכירות קנה בתשמישים לבד תדע דהא לעיל בסימן קנ"ג מבואר דכמי גשמים או בהעמדת סולמות או בנעיצת קורות דכשנשתמש בפניו ושתק דקנה אלמא דקנה בשימוש לבד וכ"כ בקצה"ח סימן קפ"ט אך הטעם שכתב שם המחנה אפרים דהטעם הוא דהוי כמו שביל של כרמים דקונה בהילוך לא נהירא לי דהא בצחיח סלע אף דלא עבידי רק למישטח בה פירא אפ"ה אינו קונה להראב"ד והטעם דבשביל של כרמים קונה בהילוך הוא משום דגופו נהנה מהן כמ"ש בתשובה משאת בנימין סימן ל"א הביאו הט"ז כאן. לכן נלפענ"ד דהוא מטעם אחר דהא כתב המגיד משנה בפרק ה' מה' שכנים הלכה ז' הטעם דקונה בשתיקה משום דהיא רק מחילת שיעבודא ע"ש אלמא דבתשמישים לית ביה קנין גמור רק שמשעבד גוף הקרקע לתשמישין שעליו לכך המחילה אינו רק מחילת שיעבוד וכיון דאין בו קנין הגוף רק שיעבוד בעלמא ולכך נקנה בחזקה דהתחלת תשמישים בלבד ולא שייך ביה כלל חזק' דנעל גדר כיון דאין לו קנין הגוף כלל אבל לענין שיהיה כחצירו שיקנה לו ע"י החצר זה מציא' או מקח הכא לתוכו אינו קונה כשאין לו בחצר רק שיעבוד הגוף להתשלומין תדע דהא ודאי דבאותו חצר שיש לו רשות להורדת מי גשמים או העמדת סולמות שאין חצר זה קונה להשוכר ועש"ך סי' קצ"ח ס"ק ו' ע"ש ולכן כשירצה שיהיה חצר שלו אפילו לענין שיקנ' לו מה שבתוכו צריך שיהיה לו קנין הגוף ממש לפירות וכיון דיש לו קנין הגוף ממש בעינן חזק' דנעל גדר שיהיה התיקון מועיל לגוף הקרקע כיון דהגוף שלו (ובזה אפשר ליישב הא דפסק בסי' שי"ג שחצר המושכר קונה להמשכיר שתמה שם הסמ"ע בס"ק ה' ע"ש דיש לומר דשם מיירי שלא עשה קנין דנעל גדר רק שהכניס בהמות לתוכו שלא נקנה לו גוף החצר רק שנשתעבד לו כנ"ל ובסי' ר"ס מיירי שעשה קנין דנעל גדר דנקנה לו גוף החצר):
ולפ"ז א"ש הכל דבגיטין ובב"ב וב"מ מיירי לענין לקנות ע"י חצירו ולהתגרש על ידו ובעינן שיהיה לו קנין הגוף בחצר ולכך בעינן חזקה דנעל גדר משא"כ בב"ק מ"ה הנ"ל דא"צ לקנות הגוף רק שיהי' לו רשות להשתמש בו דכיון שיש לשניהם רשות שימוש בלבד שוב לא מיקרי חצר הניזק ולכך סגי בקנין של התחל' תשמישין וכן מעשים בכל יום כששוכרין מקום להכניס שם תבואה דא"י לחזור בו ואפילו שכרו לשנה והוציא פירות הראשונים שהניח לתוכו בשעת שכירות יש לו רשות להכניס פירות אחרים וקנה עד הזמן ותמיה לי על המהרי"ט סי' הנ"ל שכתב דאפילו אם נקנה לו החצר להפירות מ"מ כשהוציא הפירות לא נשתעבד לו לפירות אחרים הוא נגד המבואר דאפילו בהעמדת סולמות והורדת גשמים וחזקת חלונות דיש לו קנין אפילו נגד אחרים עד הזמן שנתן לו רשות והוא פשוט ולפ"ז נראה דהא דבשביל של כרמים קנה בהילוך מיירי בכה"ג שלא מכר לו רק להילוך ואין לו בו קנין הגוף כלל לחפור ולזרוע רק שיעבוד לדריסת רגל ולכך קנה בהילוך וכן בישיבת מקום ביהכ"נ שגוף הקרקע והבהכ"נ הוא של הציבור ואין לכל אחר רק שיעבוד ישיבה על המקום לכך נקנה בישיבה משא"כ בצחיח סלע שקונה גם הגוף לכך בעינן קנין גמור לדעת הראב"ד אמנם זה פשוט דאף שבתשמישין כאלה דאין לו רק שיעבוד מ"מ אינו מועיל לדבר שלא בא לעולם דהא דיכול לשעבד דבר שלא בא לעולם הוא רק בהלואה ומשום נעילת דלת וכן בשוכר חמור סתם או בית סתם דחייב להעמיד לו בית אפי' אין לו בית וחמור מכל מקום בשעת שכירות בעינן שיהיה לו וכיון דחל השיעבוד על זה חל ג"כ על גופו להעמיד לו משא"כ כשאין לו כלל ומשם ג"כ מוכח דשכירות יש בו ג"כ משום שיעבוד כמו שהארכתי בזה בה' שכירות:
שאלה א' קנה בית ישן לסותרו ולבנות במקומו חדש וקודם שקיבלו בק"ס הלך הלוקח עפ"י ידיעת המוכר לסתור ולבנות הבית ואחר שסתר ב' הכתלים של בית החורף הגדול פינה מקומם והסיר העפרורי' כדי להניח במקומם חדשים וגם הביא סטעמפלין להעמיד תקרת הבית והגג שלא יפלו מחמת סתירת הכתלים וקודם הסתירה הי' הבית ראוי לדור בו כמה שנים ועתה רוצה הלוקח לחזור בו והמוכר טוען שהלוקח קנאה בחזק' בסתירת הכתלים ובפינוי מקומם כמו בהסרת גבשושי' שכ' הרמ"א בסי' קצ"ב סעיף י"א וגם בהעמדת סטעמפלין להעמיד הגג שלא יפול. ע"כ השאלה:
תשובה לפענ"ד נראה דזה לא הוי חזקה דל"מ להרא"ש בסי' ער"ה סעיף כ"א דחפיר' היסודו' לא קנה וע' ברא"ש פ' חזק' הטעם דבעינן שיגמור תיקון הקרקע למה שהוא רוצה לעשות בו אבל הכא דחופר היסוד כדי לבנות הבית ועדיין לא נגמר למה שהוא רוצה לדור בו וכו' כ"ש הכא דלא הוי חזקה בנטילת העפר וסתיר' הכתלי' אף שתיקנו לבנין ולהך דיעה נטיל' גבשושי' לא קנה רק בשדה העומד לזריע' א"נ בבי' באופן שאבא' לקמן ואפי' להך דיע' דס"ל שם דחפיר' יסודו' קנה מ"מ נרא' דהכא לא קנה דהא עיקר הטעם דחפירת יסודות קנה כתב המגיד כיון שעש' מעש' בגוף הקרקע ואף דהבנין שע"ג הקרקע והקרקע לגוף א' יחשב דהא צר צורה בנכסי הגר שהוא בבנין שע"ג הקרקע קנה גם הקרקע וה"נ נימא כיון שסתר הכתלים של בנין שע"ג הקרקע דמי לנטל גבשושי' מגוף הקרקע ז"א דהבנין שע"ג הקרקע לא חשיב גוף א' עם הקרקע רק בבנין שכבר נגמר ויש להקרקע תועלת וצורך בהבנין שעליו דהיינו שהבנין הוא כבר עם דלתות וראוי' לדיר' או שהוא חצר וראוי' להשתמש בתוכה ואז אפי' צר צורה בהבנין קנה גם הקרקע שהקרקע והבנין הם גוף א' ממש וכן אפי' נטל גבשושי' מהבנין שיש בו דלתות או מקרקע והשביח בזה הדירה לפי ראות עיני הדיין ג"כ קונה כמו צר צורה אבל כל זמן שאין בהבנין דלתות לא נחשב כגוף לגוף הקרקע וליבני בעלמא הוא דאיקרי וכדאמרי' הל' התם בש"ס ליבני בעלמ' הוא דאפיך ולא נעש' גוף א' עם הקרקע:
ותדע דאלת"ה רק תיכף כשנעש' אף מקצת בנין נחשב גוף א' עם הקרקע א"כ אם מצא פלטרין בלא דלתות וחקק בהמשקוף ובמזוזות שיהי' ראוי להעמיד דלתות ומכ"ש כשחקק החורין שהדלת תסוב על צירה יקנ' דחקיקה בבנין חשוב כחפירת יסודות וכנטילת גבשושי' והרי משביח הקרקע למה שרוצה לעשות בה דהיינו בנין דבלא חקיקה לא הי' הקרקע ראוי לבנין ואחקיק' זו ראוי לגמור הבנין וכן בכל בנין ודאי דחוקק כמה פעמים כדי לחבר עץ א' בחבירו וקודח במקדח לחבר א' בחבירו יקנה דהא בשבת הקודח במקדח הוי בונה ודמי להא דלמד המרדכי נטילת גבשושי' משבת לבנין וכן הדין בקרקע אם מילא גומא בקרקע שיהי' ראוי לזריעה או לבנין קנה כדאמר התם מוליא במוליא נצא בנצא וכו' א"כ ה"נ יקנ' בהנחת פודוואלניס ופלאטוויס שחיבר בקרקע שיהי' ראוי לבנין היינו להעמיד גג ודלתות דא"א להעמיד גג ודלתות זולתם והרי תיקן הקרקע לבנין דמה לי שנטל וסתר בנין מהקרקע כדי שיהי' ראוי לבנות או שהניח וחיבר בנין ע"ג קרקע שיהי' ראוי לגמור בנין טוב אלא ודאי כמ"ש שכל זמן שהבנין לא נגמר ליבני בעלמא מיקרי ולא חשיב גוף הקרקע ואנן בעינן מעשה בגוף הקרקע וכי יעלה על הדעת דבונה פלטרין בלא דלתות לא קנה ואם סתר דבר א' מהפלטרין כדי ליתן בו טוב ממנו קנה אף בלא דלתות וא"ל כיון שבלא סתירה הוא בנין טוב שראוי לדירה והי' חשיב כגופו של קרקע וכשסותר כדי לבנות הוי הסתירה בהבנין כעוש' מעש' בגוף הקרקע ז"א דבשלמא ציור מחשיב הבנין משא"כ סתיר' מקלקל הבנין והקרקע בשעת הסתיר' דהא קודם הסתיר' הי' הקרקע עם הבנין שוה אלף ועכשיו הקרקע עם העצי' המונחי' אינן שויין רק ת"ת וא"כ אין זה נחשב שבח קרקע רק קילקול הקרקע דהא בעינן שבשעת מעש' שלו יהי' שבח לקרקע כמבוא' כמה פעמים בסי' ער"ה והכא בשעת עשייתן אדרבה קילקל להקרקע ולא השביח:
ומטעם זה ג"כ לא דמי כלל לנטל גבשושי' דבשלמא בנטיל' גבשושי' נשבח הקרקע בשע' עשייתו משא"כ בסתיר' ע"מ לבנו' בשעת הסתיר' אינו משביח אדרב' נתקלקל בשע' עשייתו והוא פשוט לכל הישר הולך ולא יחלוק בזה רק מתעקש ואינו מודה האמת:
וגם כשעוש' מעש' לסתור הוי תרתי דסתרי לומר דהוי הבנין כגופו של כל קרקע מטעם דיש תועלת לצורך הקרקע בהבנין וגם לו' דהוי כמתקן הקרקע בהקילקול של סתירה וגם תיכף כשמתחיל לקלקל בטל שם קרקע מהבנין ועדיין אינו ראוי לבנות בו עד שסותר הכל נמצא בשעה שמשביח אינו עוש' מעשה בגוף הקרקע:
ועוד דבחפירות היסודו' דקנה ודאי דלא קנה עד שיחפור כל היסודות של הכתלים שיהי' גמר תיקון הקרקע שיהי' ראוי לבנין ודוקא בקרקע העומד לזריע' קונה במכוש א' דכל פורתא חזי לזרוע בה כרכמא רישקא וכיון שהשביח חלק קרקע זה קנה כל הקרקע עד המצר משא"כ בחפר יסוד מכותל א' עדיין לא נגמר שבח הקרקע אל מה שרוצה לעשות בו דהיינו הבנין וכן במשביח קרקע לחרישה ודאי דבעינן שיעור הולכת המחרישה כי בכ"מ בעינן גמר שבח והתחל' השבח לא מהני:
וכן בפרץ בסי' ער"ה בעי' שיפרוץ עד שיכנוס בריוח והתחל' לא מהני וא"כ הכא לא סתר רק שני כתלים וצריך הוא שיסתור כל הכתלים שיהי' יכול לבנו' בנין החדש כי חדא כותלא חדתא בכולא ביתא עתיקא לא קאי כמבוא' בב"ב וגם הא הי' דעתו לסתור הכל א"כ עדיין לא נגמר שבח הקרקע שיהי' ראוי להבנין חדש ולא קנה וגם הבו דלא לוסיף על סברת הר"י מיג"ש שהוא נגד דעת התוס' והרא"ש שהן רבים ובכ"מ הלכ' כתוס':
ונקיון העפר שנפל שם ג"כ לא הוי חזקה דהא דזכי זכיא בב"ב שם דקנ' שכ' הרשב"ם דהיינו המכבד השדה מקסמין ועשבים נראה דהיינו דוקא בקסמין ועשבים שהן מחוברין בגוף הקרקע ונתדבקו לקרקע באופן שהי' בשבת חייב על נקיון כיוצא בזה משום חורש הוי כעוש' מעש' בגוף הקרקע וקונ' בחזקה זו תדע דהא המרדכי למד נטיל' גבשושי' משבת לקנין אלמא דאינו קונה בחזק' רק בדבר שחייב בשבת דאלת"ה הי' לו לומר סתם דנטילת גבשושית לא גרע מזכי זכיא אבל ודאי דמפנ' מטלטלין מהשדה לצורך חרישה לא נקרא עושה מעש' בגוף הקרקע רק למציל ומפריש העיכוב מהקרקע וכמגרש בהמה מהשד' כדי לחרוש וגרע ממבריח ארי דלא קנה ואינו חייב בשבת רק באשווי גומות בדבר שמבטל לי' כמבואר במ"א סי' שי"ג סעיף יו"ד ע"ש והוא ש"ס ערוכה בשבת דדוקא כשנתבטל אז אסור ליטלו משם ובסי' רמ"ד במ"א ס"ק ח' דנטילת זבל מרחוב הוא ג"כ חשיב מלאכה משום דזבל מבטלו בשעת השליכה ונתדבק בקרקע וגם לפי מש"ל פינוי עפר של בנין לצורך בנין לא קנה כמו סתירת גוף הכתלים וגם פינוי העפר הוא מקלקול שעשה בעצמו ועליו לתקן. וגם הסמיכו' שעשה שלא יפול דמי למבריח ארי וגם לא עדיף מבנין הבית שלא נגמר ע"כ ל' התשובה:
עוד רצה חכם א' לסתור דבריו מתוך תשובתי יתבאר הדברים שכ' אלי וז"ל (תשובתי אליו) תשובתו דמר קבלתי והנה מה שהוכיח מכ"ת מדברי הרא"ש סתירה לדברי מפרק חזקת הבתים בהא דאמר בגיטין שתפתח ותיחוד ע"ש אלמא דהיכא דאם קלקל קודם בעצמו ותיקנו הוי חזקה ולפענ"ד אין כאן שום ראי' דודאי אם המוכר אמר להלוקח שיפתח הדלת ואח"כ ינעלנו לשום חזקה בודאי כשחוזר קודם נעילה אין מחוייב לנועלו דהא המוכר ציוו' לו לפותחו ועוד דשם בגיטין במתנ' מיירי וכשחוזר בו אינו חייב לשלם הקלקול דמה חסרו ומה היזיקו במה שאינו רוצה לקבל המתנה ועיקרמה שכתבתי הוא לענין אם עשה חזקה בפניו דאז אצ"ל חזק וקני ועשה מקודם קילקול בפני המוכר דאז אף ששתק המוכר וודאי כשהלוקח יחזור בו מחויב לתקן את אשר עיוות וזה פשוט וא"צ לראי' ולזה אם תיקן אח"כ ג"כ בפני המוכר א"י כוונת הלוקח אם לחזק' לקנותו ואם לתקן את אשר עיוות שהוא מחוייב בדבר וחילוק גדול יש בין ציווה לו בפיו לקלקל ובין עשה מעצמו קילקול ותיקון בפניו:
ועוד דנעילה עדיף ממבריח ארי והוא מטעם אחר כמו שכתבו התוס' והרא"ש דנראה כאדם העושה בשלו שמונע כל אדם מלכנוס בו:
וגם מ"ש מכ"ת לסתור דברי בהא דזכי זכיא שכתבתי דבעינן שיהי' הקיסמין והאבנים מחוברין לקרקע דנקרא תיקון הקרקע נגד מלאכת השבת וכ' מכ"ת לסתור זה מהא דמציע מצעות דהוי חזקה משום דמייפה הקרקע אף דלית ביה משום מלאכת שבת ואיני רואה בזה שום סתיר' דודאי להך דיעה דס"ל דהמציע מצעות קנה משום יפוי קרקע בכל דבר שמייפה הקרקע קנה אבל להי"א שהביא הרב בהג"ה בסי' ער"ה סעיף ט"ו דלא קנה בייפוי הקרקע במצעות הואיל והוא דבר שאינו של קיימא א"כ ה"נ כשמונח דבר שאינו של קיימא על הקרקע שממאס הקרקע ומסלק המיאוס לא קנה בזה כי מה לי שמייפהו בדבר שאינו של קיימא או שמסלק המיאוס של דבר שאינו של קיימא ואדרבא סילוק המיאוס גרע מייפוי דהוי רק כמבריח ארי. ועוד נרא' דאפי' מאן דס"ל דהמציע מצעות קנה ע"כ לא מירי בקרקע העומד לבנין או לחריש' דבאלו לא שייך ייפוי קרקע והוא פשוט לבר בי רב דחד יומא רק דמיירי בבתי' בנויין עם דלתות דומיא דצר צורה בנכסי הגר דמיירי בבתים בנויין עם דלתו' דוקא דקני משום ייפוי ופליגי הנך פוסקים אי מהני ג"כ במציע מצעות כדרך שעושים בבית השרים והמלכים אי קנה בזה דהי"א ס"ל דוקא בייפוי בדבר של קיימא כגון צר צורה קנה אבל מציע מצעות שהוא דבר שאינו של קיימא לא קנה והמחבר ס"ל דמ"מ קונה אבל בקרקע העומד לבנין או לחריש' דלא קני משום ייפוי רק בתיקון קרקע וודאי בעינן תיקון גמור שיהי' נקרא תיקון קרקע:
גם מ"ש ליישב דברי המרדכי שכ' הטעם משום בונה שהוא משום שכ' דינו בבית לא ידענא מאי קאמר דמ"מ לפי דברי מכ"ת הקנין הוא משום ייפוי הקרקע ולפ"ד מכ"ת אפי' לא הסיר גבשושית שהוא מגוף הקרקע רק שהי' מונח על הקרקע איזה דבר והסירו קנה ולמה נקט המרדכי הטע' משום דחייב בזה בשבת וגם ל' הש"ס קשה לדברי מכ"ת דלא הי' למינקט הל' דזכי זכיא רק המכבד את הקרקע כדאמרי' בכל דוכת' בל' כיבוד הבית ול' זכי זכיא נגזר מל' זך שגוף הקרקע אינו זכה וזיכך אותה בהסרת קוצים ואבנים המושרשי' בתוכו שאי אפשר לזרוע מבלי הסרתן:
ומה שהביא מכ"ת ראי' משביעית דאסור לסלק אבנים לא ידענא היאך מביא ראיה ממה שאסרו חז"ל מפני מראית העין שהוא נראה כמתקן ארץ אבל לענין קנין בעינן דבר שיש בו תיקון ארץ ממש ולא שיהי' נראה כמתקן ארץ וכל מה שאינו נקרא תיקון הארץ לענין שבת לא מיקרי תיקון הקרקע לענין קנין ושפיר הוצרך המרדכי להביא ראי' על הנוטל גבשושית משום דהוי בונה לענין שבת וגם הוצרך למינקט גבשושית שהוא מחובר בקרקע ולא נקט סתם המסיר דבר המונח על הקרקע א"ו דהמסיר דבר המונח על הקרקע או המגרש בהמות ואפי' אריות מהקרקע כדי שיהי' יכול לחרוש ולזרוע לא הוי חזקה דזה לא הוי תיקון גוף הקרקע דהקרקע מיתקן וקאי רק אריה הוא על הקרקע ומבריחו:
אכן כל הפלפולים שבעניינים האלו המה אך למגן כי לא סמכתי על שום א' מהעניינים הנ"ל כי יש בכל ענין מקום עיון רב והעיקר שאני סומך עליו מה שאין לו שום ספק ונדנוד עליו הוא הא דחפירת יסודות לא קנה והסרת גבשושית הוא בבית עם דלתות כמו בצר צורה בנכסי הגר שהוא בבית עם דלתות דוקא ומ"ש מכ"ת להוכיח מל' הרב בהג"ה בסי' קצ"ב שכ' הי' גבשושי' ונטל' או גומא וסתמה הוי חזקה וכו' אבל אם חפר מעט לא קנה אלא בשדה העומד לחרישה ומזה הוכיח דברישא מיירי בשדה העומד לבנין לא ידעתי לו ענין כלל ומעולם לא שמענו שדה העומד לבנין וכי לא הי' לאשכוחי גוונא אחריני רק בשדה העומד לבנין הא משכחת לה בשדה העומד למישטח ביה פירא או להעמיד בו גורן קבוע דקנה בהשוה פני הארץ כמבואר ברשב"ם בב"ב וכיוצא בו הרבה אך הפשט הפשוט דאפי' בשדה העומד לזריעה באתרא דמוברי ונטל גבשושית שעשה בו תיקון לעולם קנה אבל חפר בה מעט שאין בזה תיקון עולמית לא מהני רק בשדה שהוא עומד לחרישה עכשיו והחפיר' מועטת הוא התחלת חרישה ותקנה לזריעה אבל בזמן שמוברה חפירה מועטת לא קנה ותמה אני על מכ"ת לומר כן בבונה פלטרין גדולים מיסוד התהום עד רום רקיע לא קנה ואם הסיר גבשושית להניח הלבנים והעצים קנה ומ"ש מכ"ת דחפירת היסודות עשוי למלאות משא"כ בהסרת גבשושית שהארץ יהי' כך ולעולם עומדת תמה אני דהא ודאי דלא מיירי בהסרת גבשושית שבאמצע הבית שייפה הקרקע דזה בודאי לא קנה בבית שאין בו דלתות וע"כ צ"ל דמיירי במקום שבונה עליו שיהי' יכול לבנות בטוב והרי הוא ג"כ עשוי למלאות דהיינו שיניח עליו גבשושית אחרי' מאבנים ולבנים ועצים ועוד דהא כ' הרב בהג"ה שם או שהי' בו גומא וסתמה וע"כ כשחפר עד היסוד וסתמה באבנים ובלבנים הרי הי' בו גומא וסתמו כמ"ש מכ"ת ואף שעשה הגומא בעצמו כמ"ש מכ"ת בפתח ונעל ואם הי' קונה בהשואת הקרקע לבנין היאך כתבו בסתם דבונה פלטרין ואפי' חפר היסודו' לא קנה ולא כתבו דין מחודש כזה בסי' ער"ה דמ"מ אם השוה פני הארץ לבנין קנה בשלמא הסרת גבשושית בבית גמור לא איצטריך לאשמועינן בסי' ער"ה דלא גרע מצר צורה וידוע הוא דסתם בונה משוה הארץ קודם וא"א בלעדו על הרוב כללא דמילתא כי לפענ"ד מי שאומר שבבנין לא קנה ובסתירת הבנין קנה הוא אצלי כאומר על אבן שהוא זהב: