נתיבות המשפט/ביאורים/ער
וה"ה אם הרויחו בסחורה והא דמבואר בב"ק דפ"ז דשבת ינתן להבנים יש לו' דשבת שאני כיון שלא עשו מלאכה ואפ"ה נוטלין ומטעם דאמר התם דלא קפיד משא"כ כשעושין מלאכה ומרויחין אפשר דלא חשיב כמידי דאתי מעלמא וקפיד אך הא קשה דכיון דאף לא תנן רק מציאה ואפ"ה אמרינן דמעשה ידיהן נמי דאב משום איבה א"כ למה הי' צריך לתקן גבי אשה שני תקנות היינו מעשה ידיה תחת מזונות ומציאתה משום איבה הא כיון שתקנו מציאה משום איבה מעשה ידיה ג"כ בכלל דלא גרע מבן הסמוך דהא היא ג"כ ניזונת ואפי' גבי יתום הניזון הוצרך התוס' לחלק בסבר' ולפי חילוקם אשה הניזונת דמי לבן הניזון וי"ל דהוצרכו לתקן אפי' אם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך שיהיה העדפ' שלו כ"ז שלא אמרה לו איני ניזונת ואיני עושה:
אבל לא בבנו הגדול ובבתו נערה מסתפקין הח"מ והב"ש אם ניתן לה מתנה אם הוא של אביה ובקצה"ח הוכיח דודאי האב זוכה במתנת' מא"ח סי' שס"ו דא"י לזכות העירוב ע"י בנו ובתו אפי' גדולים כשהן סמוכין וע"י בתו עד שתבגר אפי' אינה סמוכה על שולחנו מוכח דזוכה במתנת' ע"ש ותמוהין דבריו דודאי למאן דס"ל דא"י לזכות ע"י בנו ובתו הגדולים הסמוכין והוא דעת התוס' בב"מ דף י"ב בד"ה רבי יוחנן אמר דאף בבנו כל זכיותיו לאביו ומשום איבה ולפ"ז ממילא כמו שבבנו הסמוך זכיותיו לאביו משום דאיכא איבה דמזונות ממילא ה"ה בבתו נערה אפי' אינה סמוכה דליכא בה משום איבה דמזונות מ"מ הא איכא איבה דקידושין מטעם שיכול למוסר' למוכה שחין כמבואר בפוסקים וספיק' דידהו הוא אפי' לדעת הנ"י דל"ת משום איבה ויכולין לזכות העירוב ע"י בנו ובתו הגדולים מ"מ י"ל דבבתו נערה מדאורייתא מתנתה לאביה משום דדמי לקידושין ע"ש בדבריהם ולהיפך יש להוכיח דאינו זוכה במתנתה מדיעה הראשונה שהיא דעת הרמב"ן דס"ל דיכול לזכות ע"י בנו ובתו הגדולים אפי' סמוכין מטעם דל"ת מציאתו רק משום איבה וכשהוא מזכה ע"י מאי איבה איכא ע"ש ואי נימ' דבתו נערה מדאו' מתנתה לאביה א"כ א"י לזכות ע"י בתו נערה ובש"ע כללא כייל דע"י בתו הגדולה יכול לזכות משמע אפי' ע"י נערה ודברי הב"ש שם אין לו פי' מ"ש כיון דבפרוטה מתקדשת המותר כמתנ' דמי' לא הבנתי דשם במתנה לאביה דמיא דהא ביד אביה שלא לקדש' לו ואפי' כמכר דמיא שמוכרה לו בתו משא"כ מתנה שנותן להבת דידה הוי: