נתיבות המשפט/ביאורים/נז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא לכאורה קשה כיון דיכול לעכב שטר של ק' כשחייב נ' להמחבר כשכותב שובר ולהש"ך אפילו בלא שובר א"כ גבי פשיטי דספרא הא המלוה יכול לקבל הפרעון אפילו על חוב אחר כמבואר בסימן פ"ג מכל שכן שיכול לקבל מדמי הפרעון על הפשיטי דספר' מקודם וישאר חוב על הלוה מדמי השטר גופיה ואז יכול לעכב השטר וצ"ל דקיבל מקודם בפי' על פרעון חוב דמי השטר ולא נשאר עליו רק פשיטי דספר' ואז אסור לו לעכב השטר והנה לדעת הש"ך ס"ק ז' שכתב בשם התוס' דמותר לעכב צריך לחלק בין פשיטי דספרא דמותר לעכב השטר ובין חוב אחר דאסור לעכב השטר בשביל חוב אחר דהא בנמחל שיעבודו מודה הש"ך ונגד החוב אחר הוי כנמחל שיעבודו ועכצ"ל דפשיטי דספרא משטר זה הוי כהלוה על שטר זה דמותר לעכב בשבילו:
והוא שיכתוב שובר הש"ך תמה דהא מהר"ן מוכח להדיא דאפילו בלא שובר מותר ע"ש ובאמת לכאורה הוא תימ' רבה על המחבר ומה שנ"ל בישובו דהנה גם בדברי הר"ן יש לתמוה דחילק בין אמנ' לתנאי דאמנ' לא חי שיעבוד' מהשתא כלל משא"כ בתנאי דל שיעבודא מהשתא בע"כ של לוה דבידו של מלוה לקיים תנאו וכיון דשיעבודא חל במקצת מותר בשם שמותר להשהות שטר של מנה אע"פ שאינו חייב אלא חמשים דאפילו שטר פרוע איכא מיד דזימנין דמשהי לפשיטי דספרא וכו' עכ"ל והוא תמוה לכאורה דא"כ אמנ' במקצת יהי' מותר כמו פרוע כמקצת ובהדיא מבואר בסי' פ"ד בסמ"ע ס"ק י"א דעולה הוא ועוד קשה דאין סברא לדמות כלל פרוע במקצתו לתנאי דבתנאי כיון דבידו לקיים התנאי בע"כ של לוה וכשיתקיים התנאי חל כל שיעבוד השטר משא"כ פרוע במקצה מקצת השני לאו כלום הוא ועוד קשה דמה סברא הוא זה דמותר להשהות בתנאי כיון שהמלוה יכול לקיים התנאי בע"כ מכל מקום שמא לא יקיים התנאי ויגבה בעולה לכן נראה טעם הדבר דבשטר אמנ' או פרוע אסור להשהות ומיקרי עולה אף שהוא מרצון הלוה אף דבמשכנות ומטלטין מותר להחזיק ולהשהות של חבירו אצלו הוא מטעם דבשטר יש בו שיעבוד לקוחות וכן בכת"י יש בו ריעותא לבע"ח מוקדם ולא מהני רצון הלוה לזה והוי מחזיק בשל אחרים בעולה שלא מדעתם וזהו המחלק הר"ן דבאמנה כיון דלא חייל שיעבודא כלל והעדים לא מפקי לקלא תדע דהא אפילו לוה אח"ז לא חל שיעבודא למשרד ואיכא פסידא דלקוחות בשהייתו ומ"ש הר"ן בכתובות דמיירי באמנה במעכשיו עמ"ש בחידושי לכתובות לוה משא"כ בתנאי דחל שיעבוד מהשתא והעדים מפקי לקלא תדע דהא כשמקיים אחר כך התנאי גובה ממשעבדי מיום הכתיבה בשטר ועכצ"ל דהעדים מפקי לקלא מיום כתיבת השטר מותר להשהות דהלקוחות אינהו דאפסדי אנפשייהו וכל היכא דאינהו מפסדי אנפשייהו מותר להשהות ולא חיישינן לתקנתייהו וע"ז מביא ראיה מפרוע במקצת דהנה יש לעיין בהא דאמרינן דמותר לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא ואפילו מאן דאוסר מכל מקום במה שנשאר חייב מגוף החוב לכ"ע שרי ואפילו בלא שובר כמ"ש הש"ך ומשמע דיכול לעכב אפילו בע"כ של לוה בכדי שיפרע המותר או הפשיטי דספרא ואמאי הא משנה שלימה הוא בפ' גט פשוט דמי שפרע מקצת חובו דמחויב להחליף או לכתוב שובר והלוה יכול לכפותו ע"ז וצריך לחלק בין תוך הזמן לאח"הז כמבואר בסי' ע"ד סעיף ד' דאחר זמן כיון שיכול לכפותו שיתן לו כל חובו אין יכול לכופו שיכתוב לו שובר דאמרינן ליה שלים הכל וקח השטר חוב וכן משמע לכאורה בבעה"ת שער כ"ד שכתב וז"ל שהלוה ירא לפרוע לחצאין שאולי יכפור לו ויתבענו פעם אחרת וכו' הביאו הש"ך בסי' ע"ד ס"ק י"ז ומשמע דא"י לכפותו בכתיבת שובר דאי הי' יכול לכופו על כתיבת שובר לא הי' ירא לנפשו ובסי' נ"ד בש"ך ס"ק ב' שלא כ' דיש לו ג"כ ברירה שלא לכתוב שובר כלל מיירי שהפרעון עדיין ביד הלוה דאז המלוה א"י לכופו אפילו על פרעון המקצת כ"א כשיכתב שובר עכ"פ כנ"ל משא"כ במתניתין דמי שפרע מקצת חובו מיירי בתוך הזמן כגון בשטר על זמנים ודכוותי' דאז מחויב לכתוב שובר כיון שאינו יכול לכופו על הפרעון המותר ולפ"ז במקום שאין הלוה יכול לכפותו להמלוה לכתוב שוב אין כאן עולה משום דהלקוחות הקונים אינהו דאפסדי אנפשייהו דאף דאיכא למיחוש ששמעו מהפרעון כמ"ש התוס' ב"מ דף י"ג ד"ה ה"ט דחיישי' מ"מ הלא ידעו שאין הלוה יכול לכופו על נתינת השובר וכיון שאין ביד הלוה שובר אינהו מפסידי אנפשייהו כשקונים ועוד דאין לחוש ששמעו הפרעון מהמקצת דאף אם שמעו הפרעון בוודאי שמעו ממה שלא רצה המלוה ליתן שובר כיון דבשעת פרעון היה דבר זה ולהכי מותר ולזה מביא הר"ן ראייתו דבב"מ דשייך לומר אינהו אפסדי אנפשייהו לא שייך עולה ומש"ה נמי מותר בתנאי ולא אמרינן עולה הוא דאולי לא יקיים התנאי ואפ"ה יגבה מהלקוחות וזה כוונת הש"ע שכתב דאין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא וממילא משמע דבשביל גוף החוב שנשאר השטר מותר לעכבו והיינו דוקא כשמעכב השטר על פרעון המותר ובהך גוונא שכתבתי שמעכבו על משכון המותר וכנ"ל ואז מותר דהלקוחות אינהו אפסדי אנפשייהו אבל כשאינו מעכב השטר על המותר כגון שהוא בתוך הזמן שאין לו רשות לעכבו רק ששכח ליקח שובר תיכף אסור המלוה להשהות ומחויב המלוה תיכף לכתוב שובר דהאי ודאי עולה הוא דהלקוחות השומעים מהפרעון יסברו שבודאי לקח תיכף שובר כיון שיכול לכופו אשובר ולא שייך לומר אינהו אפסדי אנפשייהו ומש"ה נראה דעובר בשהייתו בלא שובר אף מרצון הלוה משום פסידא דלקוחות וזה שדייק המחבר בלשונו שמעיקרו כתב לשון ואסור לעכב ולבסוף כתב שמותר להשהות והוא שיכתוב שובר והיינו דעיכוב השטר בגוף חוב אף בלא שובר אינו אסור רק כשמעכב משום פשיטי דספרא אסור אבל (לא) שיהיה אסור אף בגוף החוב עד שיכתוב שובר וכנ"ל ומתורץ כל הקושיות שהקשה הש"ך ובתומים כתב דהר"ן מיירי מרצון הלוה. ולפענ"ד נראה דמהר"ן מוכח דאפילו שלא מרצון הלוה מותר דהא מסיים וז"ל דאפילו בשטר פרוע איכא מ"ד בש"ס דזמנין משהי ליה אפשיטי דספרא ומאן דס"ל דמותר בשביל פשיטי דספרא דאפילו בע"כ של לוה מותר ועוד דכיון דמדמה אמנה ותנאי לזה ובאמנה מוכח דאפילו מרצון הלוה אסור ולפי סברת התומים דאתיהיב למחילה והוי כמו שליש דהימניה שיהיה כמו שאומר אם כן אפילו באמנה יהיה מותר אלא ודאי כמ"ש ועיין עוד במ"ש בסימן מ"ו הטעם דלא שייך הימניה באמנה כמו בשליש ע"ש: