נשמת כל חי (פלאג'י)/א/נז

יש לחקור אם מותר לת״ח לשאול מן הבריות כדי לקנות ספרים ללמוד בהם דוקא ויהיה הקדש לשם בעליו שהתנדבו לו קיים לעד לעולם ונראה ודאי דמותר ושרי ואדרבה למצוה תחשב לו שמזכה את אחרים וכענין שאמרו בכתובות ד״ן ע"פ וצדקתו עומדת לעד זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים גם קי"ל בח׳׳מ סי׳ רצ״ב דמי שיש לו ספרים כופין אותו שישאילם לת״ח דאיכא משום ביטול תורה שיתבטל הת״ח מלמודו.

ועם שראינו להרמב״ם ז״ל בפיה׳׳מ פ"ב דאבות על מתני׳ ואל תעשם עטרה כו׳ לחפור בהם דהחמיר באיסור ת״ח המתפרנס מן אחרים כו׳ משא"כ בנ"ד דאין שאלתו כ״א לקנות ספרים ללמוד דודאי דהרמב״ם מורה דמותר לשאול בפי׳ דלא מבעי׳ לדעת הרשב״ץ בח״א מסי׳ קד״ם ואילך ומהרד״ל ז״ל בדרך חיים דפ״א ע״ב ותשו׳ אבקת רוכל וגם בכ״מ בה׳ ת״ת שחלקו על הרמב״ם ז״ל וסבר דמותר לקבל הת״ח הספקות דכ״ש וק״ו דמותר בנ״ד ומצוה איכא.

אלא שראיתי בירוש׳ במס׳ פאה פ״ק דתני רשב״י אומר גדול הוא כבוד אב ואם שהעדיפו הקב״ה יותר מכבודו נאמר כבד את אביך כו׳ ונאמר כבד את ה׳ מהונך ממה את מכבדו משיחננך מפריש לקט שכחה ופאה מפריש תרומה ומעשר כו׳ ועושה סוכה ולולב ושופר וציצית ותפילין אם יש לך את חייב בכל אלו ואם אין לך אין את חייב באחת מהן אבל כשהוא בא אצל כבאו״א בין שיש לך בין שאין לך כבד את אביך ואת אמך ואפי׳ אתה מסבב על הפתחים עכ׳׳ל ועיין בתוס׳ בקידושין שהביאו להירוש׳ הלזה ועיין שם בח״ה למהרש״א ז״ל ובמפרשים שם הרי מוכח מדברי הירוש׳ הלזה דאפי׳ לדבר מצוה לא הותר לו לשאול צדקה מאחרים אא"כ הוא לכבד או״א דוקא וא״כ מינה יש ללמוד לנ״ד דלקניית ספרים עם שהוא מצוה רבה יותר מכתיבת ס״ת כמ״ש הרא״ש והטור ביו״ד סי׳ ע״ר מ״מ כיון דלגבי הקב״ה אם אין לו משלו פטור א"כ לא הותר לו לשאול מן הבריות לדבר זה כמו שהוא מתבטל ממצות ציצית ותפלין מפני שאין לו.

ואפשר לומר דשאני נ״ד דכיון דאיכא מצוה ת״ת דהיא שקולה ככל המצות כדתנן ות״ת כנגד כולם וגדול ת״ת נראה דהותר לשאול מן הבריות יותר משאר מ״ע ועיין להמפרשים בת״ת עם כבוד או״א איזה עדיף ומ״ג שמה שזה רוצה לקנות הס׳ מאחרים היינו כשמקדשים הספרים לשם בעליהם ויהיו קיימים לעד לעולם ואיכא בזה מצוה כמ״ש בכתובות ד"ן וצדקתו עומדת לעד זה הכותב ספרים ומשאילן וזה ל״ק בגמ׳ גבי שאר מצות כציצית ותפילין וכיוצא ש״מ דשאני ת״ת דוקא דאיכא מצוה בפ״ע זה שקונה ספרים ומשאילן וא״כ זה הת״ח שהוא מעשה שיקנו לו ספרים וילמוד בהם ויהיו הקדש לעד לעולם פשיטא ודאי דמותר ומצוה אדרבא איכא שמזכה לאחרים וגדול המעשה והוא ג״כ לומד בהם ואיכא נמי מצות ת״ת ואי במחזיק ידי לומדי תורה שנותן לת״ח שיתפרנס שהוא צורך חיי שעה אפליגו חז״ל במעלתו כמ״ש על פסוק בצל החכמ׳ בצל הכסף כ״ש וק״ו במחזיקו ע״י הספרים שנותנים לו שילמוד בהם דהוי חיי עולם ואיכא הנאה ותועלת להקב״ה כמ״ש בגמ׳ מיום שחרב בהמ״ק אין להקב״ה אלא ד״א של הלכה וכ״ש אם הת״ח זה הלומד זיכהו ה׳ להיות מחדש חידושים בתורה דאיפליגו בזוהר במעלתו בס׳ בראשית ד״ד דבורא שמים חדשים כו׳ ובס׳ בלק דר״ב אמרו דהוא מעלה יותר מכל הקרבנות שבעולם ועיין בהקדמתי בסמיכה לחיים יע״ש ובסי׳ הקטן נפש חיים מע׳ החיים בס"ד.

ועוד יש לומר טעם אחר דמצות ת״ת שאני שהרי ראיתי להרב החסיד והעניו מהר״א הכהן בס׳ אגדת אליהו בפ״ק דפאה שם במאמר הזה סי׳ ט׳ שפי׳ דה"ט דלא הקפיד הקב״ה במה שנוגע בעשיית המצוה לקנות שופר ולולב כו׳ משום דבין שעושה אותם האדם בין שלא יעשה אינו מגיע להקב״ה כלום דאם צדקת מה תתן לו כו׳ יע״ש וזהו דוקא בשאר מצות משא״כ במצות ת״ת איכא הנאה ותועלת להקב״ה כמ״ש במדרש ע״פ חסד אל כל היום וז״ל אדם שעושה חסד עם האל כביכו״ל הוא דבר קשה אלא כל העוסק בתו׳ כאלו עושה חסד עם הקב״ה יע״ש, ועוד אני אומר דאה״ן דאם אין לו לא יש לו חיוב לחזור על הפתחים משום לקיים את המצות מ"מ אם רוצה לחזור על הפת׳ ולשאול ליכא איסור׳ ועמ״ש הרב עולת תמיד הביאו הר׳ באה״ט א״ח רס״י כ״ה ועמ״ש בפסחים דקי״ג ז׳ כמנודין לשמים וא׳ מהן הוא מי שאין לו תפילין ע״ש בתוס׳.

אלא דיש להכניס בכאן סוג מ״ש בירוש׳ כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ולא ע״ט האסף ועי׳ בא״ח סי׳ תע״ב וסי׳ תרע״א הרדב״ז החדשות סי׳ תרס״ג ובס׳ שבת של מי בסופו בקו׳ יעקב לחק לימוד ג׳ יע״ש.